יום רביעי, 13 בדצמבר 2017

מקדמי המכירה: ילדים חולי סרטן

אנשי מכירות משתמשים במגוון רב של שיטות מכירה ומקדמי מכירה על מנת שהלקוחות יעדיפו את המוצר או השירות שלהם על פני מוצרים או שירותים של מתחרים.
בכורח הנסיבות, גם נציגי המגזר השלישי (עמותות ללא כוונת רווח) הפכו לאנשי מכירות.

מה הן הנסיבות בהקשר זה? 
בשנת 2010 היו רשומות בישראל כ-40 אלף עמותות מתוכן כ-15 אלף עמותות פעילות. אני מניח שמספרן הענקי גדל בשנת 2017. רבות מהעמותות האלה אוספות תרומות מהציבור. 
אצין כי ברוב המקרים מדובר באנשים עם כוונות טובות המתרימים למטרות, שלפחות בעיני הן ראויות. 

הצורך בתרומות נוצר משום שמממשלת ישראל אינה מספקת את כל הצרכים של אוכלוסיות חלשות. מדובר באוכלוסיות חלשות עקב מחלה, נכות ומגבלה, למשל: חלק מהחולים במחלות קשות, וגם באוכלוסיות חלשות שהכנסתן נמוכה מהצרכים שלהן, למשל: חלק מהקשישים.

אנשי מכירות גם בעמותות
ככל שהתחרות בין חברות גדלה, גדלה מידת האגרסיביות של חלק מאנשי המכירות. חלקם לאו דווקא מדייקים בעובדות. הם מציגים ללקוח הפוטנציאלי את מה שימכור לו את המוצר. הם מגבירים את הלחץ על לקוחות שמתקשים לעמוד בלחצים, למשל: קשישים שכבר אינם במיטבם. לקוחות שמתקשים לעמוד בלחצים עשויים לרכוש מוצר שאינם צריכים. רק שיעזבו אותם לנפשם ולא ילחצו עליהם. הם גם עלולים לתרום לעמותה שלא התכוונו לתרום לה.

מיץ טבעי וילדים חולי סרטן
יש אנשי מכירות המוכרים מיץ טבעי ומציגים אותו ככזה. הם יודעים שכשהמיץ הוא מיץ טבעי גדל הסיכוי שלקוחות יקנו אותו.
אחרים מוכרים מיץ שרק אחוזים נמוכים ממנו הם מיץ טבעי. אם הם אנשי מכירות אגרסיבים, הם ימכרו את המיץ, הרחוק מלהיות טבעי, כאילו הוא מיץ טבעי.

באופן דומה, עמותות המתרימות יודעות שרחמיו של תורם ממוצע נכמרים על ילדים חולי סרטן. הרבה יותר קל לשכנע תורמים לתרום לך כשאתה מתרים למען ילדים חולי סרטן.
גם בעיני תרומה למען ילדים חולי סרטן היא חשובה ואכן אני תורם לעמותות הפועלות למען אותם ילדים.

יש לי רק בעיה אחת בהקשר הזה: אני רוצה להבחין בין עמותות שהתרומה כולה או ברובה מושקעת למען ילדים חולי סרטן לבין אלה שרק אחוז קטן מהכסף, אם בכלל, יושקע בפעילות למען אותם ילדים.
בדיוק כפי שאני ארצה לקנות מיץ טבעי שהוא אכן כזה ולא ארצה לקנות מיץ שרק אחוזים בודדים ממנו הם מיץ פרי טבעי והשאר מתחקה לטעם של מיץ כזה.

מקומו של פוסט זה בסדרת הפוסטים על ניהול תרומות
בפוסט הראשון בסדרה הצעתי כיצד לנהל תרומות. בפוסט תרומות: למי לתרום? ניסיתי להציג קריטריונים להבחנה בין עמותות ראויות לתרומה וכאלה הראויות פחות או אינן ראויות כלל.
בפוסט: תרומות: האם כדאי לקבל הטבות מס על תרומות? עסקתי בהיבטי מיסוי.

פוסט זה ירחיב יוסיף קריטריונים נוספים להבחנה בין עמותות ראויות לתרומה וכאלה שאינן ראויות לכך. ספציפית, אמליץ לקוראים לא לתרום לעמותה בשם "חלון לתקווה". מי שיקרא את הפוסט עד סופו יבין מדוע.

תזכרו שבשוק התרומות יש עודף היצע ואם יש עמותות שיש ספק כלשהו לגבי תקינות התנהלותן, תוכלו תמיד למצוא עמותות אחרות ראויות יותר המתרימות לאותה מטרה.

תרומה באמצעות כרטיסי אשראי - מלכודת נוספת
כפי שכבר הבנתם אין הבדל מהותי בין אנשי מכירות של חברות לבין מתרימים למען עמותות. כבר המלצתי בפוסט קודם להימנע ממתן מספר כרטיס האשראי שלכם לאנשים המתקשרים אליכם. 
הסיבה ברורה זוהי עסקה ללא מסמך. זו המילה שלכם מול המילה של מי שמחיב אתכם. לא בהכרח בסכום שרציתם שיחיבו אתכם. לא בהכרח לאורך התקופה שרציתם. לא בהכרח לטובת מי שרציתם לשלם לו.
זה נכון גם למתרימים. מה לעשות אבל קשישים שכבר אינם במיטבם אינם קוראים את הבלוג שלי ומקורות ראויים אחרים, האומרים בדיוק את מה שאני אומר. בלחץ אנשי המכירות או המתרימים הם כן נותנים את מספר כרטיס האשראי שלהם. 

בפוסט זה אתיחס להתנהלות לא חוקית הקשורה באותם מספרי כרטיסי אשראי.
אם טעיתם ונתתם את מספר כרטיס האשראי שלכם למתרים הטלפוני זה לא אומר שמותר לו לשמור אצלו את מספר כרטיס האשראי שלכם ולהתרים אתכם פעמים נוספות ולטעון שאתם אישרתם את זה טלפונית. 

למעשה אסור לו לשמור את מספר כרטיס האשראי שלכם לאחר שביצע את העסקה שאישרתם לו לבצע.

הסיפור האמיתי הבא עוסק בקשישה שכבר רחוקה ממיטבה. לאחר שתרמה ללא מעט עמותות בגלל לחציהן ורכשה מוצרים שהיא לא צריכה בגלל לחצי נציגי מכירות טלפונים, לקחו ממנה בני משפחתה את כרטיס האשראי שלה. אין ספק שבמצבה היא אינה זוכרת את המספר ואין ספק שלא רשמה אותו.

כמה חודשים אחרי לקיחת הכרטיס צצו חיובים חדשים לטובת מספר מצומצם של עמותות. 
ההסבר הסביר לכך שהחיובים צצו הוא, שהעמותות הנ"ל החליטו על דעת עצמן לשמור את מספר כרטיס האשראי שלה אצלן. 
יכול להיות שהן דיברו איתה בטלפון לפני שחיבו אותה. יכול להיות שלא. 

בני המשפחה התקשרו לעמותות הנ"ל ושאלו מהיכן צץ חיוב כשאין הוראת קבע והקשישה אינה יודעת את מספר כרטיס האשראי.

אחרי שתקראו את התשובה של גברת העובדת בעמותת "חלון לתקווה" תבינו בעצמכם מדוע אסור לתרום לעמותה הזו?

ראשית, הגברת הודתה שהם עברו על החוק ושמרו את מספר הכרטיס של התורמת בעל כורחה. כרגיל האשם הוא הש.ג.
הסיפור ההזוי שהיא סיפרה בטלפון: הייתה עובדת חולת נפש, שמאושפזת עכשיו בגהה, שעל דעת עצמה שמרה מספרי כרטיסי אשראי של תורמים.

משום מה אני מתקשה להאמין לסיפור הזה. אם נניח שהוא נכון, באותה מידה יתכן שאותה עובדת גם העבירה את כספי התרומות למטרות שהיא בחרה ולאו דווקא למטרות המצוינות באתר האינטרנט של העמותה. כבר ניחשתם שבאתר האינטרנט מופיעה מטרה הקשורה בילדים חולי סרטן.
אם הסיפור נכון, אין שום ניהול אפקטיבי ואין שום בקרה אפקטיבית בעמותה הזו.

בחזרה לאינטרנט
הכניסה הראשונה בחיפוש "חלון לתקווה" באינטרנט היא הדף הבא. 
זהו חלק מאתר גיידסטאר. תראו בדף שאין דיווח מקוון על מחזור שנתי, מספר עובדים ומספר מתנדבים.
בדף מוזכרים שמות שני מיסדי העמותה אבל מופיע הערה ששמותיהם לקוחים ממסמכי ההקמה של העמותה ולא בטוח שהם היום פעילים בה.

מטרות העמותה, על פי הדף: "סיוע לחולי סרטן ילדים ומבוגרים במתן קופונים או מצרכים לצרכיהם הפרטיים. סיוע ותמיכה לנזקקים וחולים בכלל."
כשאין דיווח על איזה חלק מהכספים מועבר לאיזו מטרה אתם לא יודעים האם זה מיץ טבעי, באנלוגיה לרוב או כל הכספים מיועדים לילדים חולי סרטן או מיץ מאד מהול, באנלוגיה רוב הכספים הולכים לנזקקים.
כמו מיץ, גם "נזקקים" הוא מושג נזיל. 

לא מצאתי אתר אינטרנט של העמותה עצמה עם פירוט רב יותר. רק רישומים במאגרי עמותות. 

תשוו את העמותה הזו לשלוש עמותות אחרות הראויות לתרומה למי שמטרותיהן נראות ראויות לתרומה.

אחת מהן עמותת לשובע אינה מתמקדת בילדים חולי סרטן. באתר שלה תוכלו לראות מידע רב על מטרותיה, על האנשים המרכזיים הפועלים בה, על כך שהכל נעשה בהתנדבות והכספים שתתרמו הולכים ישירות למטרות של העמותה. תוכלו לקרוא על פעולותיה ודוח ביקורת על פעילותה. בכל פעם שאני תורם אני מקבל, בלי לבקש, דוח על פעילותה.

שתי האחרות שאזכיר כאן מטפלות בילדים חולי סרטן. באתר האינטרנט של זכרון מנחם תוכלו לראות את פעולותיה למען ילדים חולי סרטן, את שמות האנשים המרכזיים בעמותה ואת תפקידיהם בה ומידע רב נוסף.

באתר האינטרנט של עזר מציון תוכלו למצוא מידע רב על פעילותה ועל העמותה עצמה. היא אינה מתמקדת רק בחולי סרטן אבל היא מנהלת מאגר תרומות מח עצם לאומי. אין ספק שהמאגר הזה כבר הציל חיי ילדים חולי סרטן ואין ספק שיציל גם בעתיד. עלות הטיפול בתרומת מח עצם גבוהה. חלק גדול מהתרומות הולך לשם.

שלוש העמותות שבחרתי להביא קטן הן עמותות ראויות לתרומה עבור מי שחושב שהמטרות שלהן ראויות. אני כבר תרמתי לשלושתן. כשמספר העמותות כל כך גדול ברור שיש עוד עמותות רבות הראויות לתרומה.

לא כאלה השומרות את מספרי כרטיסי האשראי של התורמים ועושות בהן שימוש.
לא כאלה המתקשרות באגרסיביות לתורמים פוטנציאלים.









יום ראשון, 10 בדצמבר 2017

תכנון פרישה לגמלאות: ההיבט הכלכלי - העיקרון הבסיסי

בפוסט הראשון בסדרה על תכנון פרישה לגמלאות תיארתי את שלבי החיים הכלכליים. התמקדתי בשלב של לאחר הפרישה, כלומר: גילאי 60 ומעלה. ציינתי כי התכנון הוא רב מימדי עם קשר בין התחומים. כמו כן הזכרתי שהיות ואני מתקרב לגיל פרישה לגמלאות ומתחיל לתכנן את ההיערכות שלי לשלב של אחרי גיל 67, אתיחס בצבע אדום גם להיערכות האישית שלי.
פוסט זה יתיחס להיבטים הכלכליים או הכספיים. 

הבסיס: להבין שאחרי הפרישה ההכנסות קטנות וההוצאות גדלות
כמעט תמיד כשפורשים לגמלאות ההכנסות קטנות וההוצאות גדלות. הבנת העובדה הזו והתיחסות אליה בתכנון הכלכלי של שניים עד ארבעה העשורים שאחרי הפרישה הם הכרח. 

מי שיש לו פנסיה תקציבית או פנסיה של קרן פנסיה ותיקה עשוי להגיע במקרה טוב לקיצבה של 70% משכרו. 
בחסכונות פנסיוניים אלה, הנחשבים לטובים מחסכונות פנסיוניים אחרים, צוברים 2% קיצבת פנסיה על כל שנה של עבודה. מי שעבד 35 שנים מגיע למקסימום.

חסכונות פנסיוניים אחרים נחשבים לפחות טובים. ברובם תלויים במידת ההצלחה של השקעת כספי הפנסיה על ידי חברת הביטוח או בית ההשקעות, משלמים עמלות ודמי ניהול גבוהים ובחלק גדול מהמקרים נקבע מקדם ההמרה ביום הפרישה לגמלאות.

מקדם המרה הוא נתון האומר מה הסכום הנדרש בצבירה פנסיונית על מנת לקבל 1,000 שקל בחודש קיצבת פנסיה. כך למשל, במקדם המרה של 200 צריך לצבור 200 אלף שקל על מנת לקבל קיצבה של 1,000 שקלים לחודש.
ככל שעולה תוחלת החיים עולה גם מקדם ההמרה.
השורה התחתונה של ההסבר השטחי והחלקי (במתכוון על מנת לא להסיט את הקוראים מהדברים החשובים) היא:
חוסכים אחרים יקבלו כמעט תמיד קיצבת פנסיה של פחות מ-70% מהכנסתם החודשית. 

ההכנסות הסמויות של עובדים מהן לא נהנים גמלאים
יהיו כאלה שיגידו שלפנסיונרים יש גם קיצבת זיקנה של ביטוח לאומי, אבל יש הרבה הכנסות והטבות משמעותיות לעובדים שלא תמיד שמים לב לקיומן ופנסיונרים אינם נהנים מהן.
אביא מספר דוגמאות:

1. קרן השתלמות
המעביד מפריש לקרן השתלמות עד פי 3 מהכסף שמפריש העובד. הכסף שייך לעובד. מדובר בסכום, שיחד עם הפקדות העובד, שעשוי להגיע ל-10% אחוז משכר העובד עד תקרה מסוימת.

2. הפרשות המעביד לפנסיה ולביטוח 
זהו חיסכון פנסיוני, ביטוח חיים וביטוח אובדן כושר עבודה.

3. הטבות כספיות נוספות, כגון: בונוסים
חלק מהעובדים מקבלים מענקים תקופתיים.

4. שעות נוספות
לא מעט עובדים מקבלים תוספות, שאינן באות בהכרח לידי ביטוי בחיסכון הפנסיוני, עבור עבודה בשעות נוספות.

5. הטבות שונות ו"החזרי הוצאות"
יש מעבידים המשתתפים בהוצאות נסיעה ובעלות ביטוחי רכב. יש מעבידים הנותנים לעובדים רכב חברה. ארוחות מסובסדות לעובדים ראיתי גם בסקטור הפרטי וגם בסקטור הציבורי. 
יש מעבידים הנותנים לעובדים טלפון חכם של החברה או משתתפים בהוצאות הטלפון של העובדים. יש לפעמים נופשונים או ארוחות צוותיות במסעדות המסובסדים באופן חלקי או באופן מלא על ידי המעביד.

אני בטוח שהדוגמאות שהצגתי כאן אינן ממצות וחלק מהקוראים יודעים על הטבות נוספות שהתנסו בהן או שמעו עליהן.

ועוד משהו אולי לא כל כך זניח
זה אולי יראה לכם קטנוני אבל עובד אינו משלם עבור חימום חדרו בעבודה בחורף או מיזוג בקיץ. פנסיונר היושב בביתו משלם עבור אותן הוצאות. זוהי רק דוגמה אחת לעלויות חדשות שיושתו על גמלאים. גם חלק משיחות הטלפון האישיות של עובדים מתבצעות מטלפון קווי שמעבידים משלמים עליו. לפעמים שולחים פקס אישי מהפקס ממקום העבודה. 
יש מקומות עבודה עם מתקני שתיה וקפה ותה ולפעמים גם נשנושים.
בטח פספסתי גם כמה דברים שעולים יותר שעובדים מקבלים בחינם במקום עבודתם.

עצמאים: העיקרון הבסיסי תקף יותר
עד כה עסקתי בקצבת הפנסיה של שכירים. הקצבה של עצמאיים היא בדרך כלל נמוכה יותר ביחס להכנסה שלהם.
ראשית, עד לא מזמן לא הייתה הפרשת חובה לפנסיה עבור עצמאים. 
שנית רואה החשבון המליץ לעצמאים להפקיד סכום מסוים לפנסיה על מנת להינות מהטבות מס. 

לא מעט עצמאים חשבו, בטעות, שרואה החשבון ממליץ להם על הפרשת סכום שיספיק לקיומם בצאתם לפנסיה. רואה החשבון מסתכל על הנושא בהיבט המיסויי. בפועל רצוי להפקיד מעבר לסכום המזכה בהטבות מס על מנת שקצבת הגמלאות תספיק לשמירה על רמת החיים.
שימו לב גם לכך שעצמאי מפקיד בעצמו את כל החיסכון הפנסיוני בשונה משכיר שאת מרבית סכום החיסכון מפקיד עבורו המעביד ולכן ייטה להפקיד פחות.
השורה התחתונה: עצמאים בדרך כלל צוברים פחות חיסכון פנסיוני משכירים המרוויחים את אותן ההכנסות החודשיות.

ההיבט האישי שלי: יותר הכנסות אחרי גיל הפרישה
כמו כל אחד, גם אני ואשתי עשינו טעויות בהתנהלות הכלכלית שלנו, אבל בסך הכל ההתנהלות הייתה טובה או לפחות סבירה.
חסכתי לפנסיה באופן עקבי. גם כעצמאי.
לא משכתי פיצויים, אלא הקפאתי את הפנסיה התקציבית שלי כשכיר עובד מדינה, שבעל כורחו הפסיק להיות עובד מדינה כשמקום עבודתו הפך לחברה ממשלתית.

הספקתי להיות מבוטח בביטוח מנהלים בתנאים טובים של הצמדה+ריבית ומקדם המרה שנקבע ביום הצטרפותי.
צברתי גם נכסים פיננסיים המניבים הכנסה פסיבית. 
ההכנסה הגבוהה כעצמאי בעבר ירדה להכנסה נמוכה. לאחר הגיעי לגיל 67 אני מתכוון להמשיך לעבוד כעצמאי.
התוצאה תהיה הגדלה משמעותית של ההכנסה החודשית שלי לאחר הגיעי לגיל פנסיה. להכנסה שלי מעבודה תצטרף גמלת פנסיה ויצטרף תשלום של קיצבת זיקנה מביטוח לאומי.

מדוע גדלות ההוצאות?
הסיבה העיקרית היא זמן פנוי. כשיש זמן פנוי רוצים לממש פעולות פנאי שחלמו עליהן בתקופת העבודה.
יש אנשים הרוצים לטייל בחו"ל. אחרים רוצים לטייל הרבה בארץ. יש כאלה המעונינים לשפץ את דירה או לקנות רכב. רוצים ללמוד ולהשתתף בחוגים ללכת להצגות, תיאטרונים, קונצרטים ובתי קפה וכיו"ב. אל תשכחו גם את הנכדים. בילוי איתם נחמד אבל גם עולה כסף.
בקיצור יש הרבה יותר פעילויות פנאי והפעילויות האלה עולות כסף.

יש גם סיבה נוספת אליה אתיחס בפוסט הבא: מקבלים מענקי פרישה, ימי חופשה, ימי מחלה ועוד.
סכומי הכסף האלה נותנים אשליה של עושר. הפורשים לפנסיה מתנהגים לפעמים כעשירים ושוכחים שהכנסתם קטנה וגם פוטנציאל ההשתכרות שלהם קטן.

הערה על סנדלרים יחפים וסנדלרים שאינם יחפים
"הסנדלר היחף" הוא שם כולל לאנשים שמכינים דברים לאחרים או מיעצים לאחרים אבל הם בעצמם מתנהגים אחרת.

כפי שאתם רואים בפוסט זה, אני איני כזה. אני מיעץ לאחרים כיצד לכלכל בתבונה את ההתנהלות הפיננסית שלהם רק אחרי שבעצמי התנהלתי בדיוק כפי שאני ממליץ לאחרים להתנהל.
כשאני מיעץ לאנשים להיערך נכון לפרישה הקרובה או הרחוקה לגמלאות, אני מיעץ להם רק אחרי שאני נערכתי באופן ראוי. 

לפניה לייעוץ: 
טלפון: 054-4480616. דוא"ל: avi.rosenthal@gmail.com



יום שבת, 9 בדצמבר 2017

נוה שאנן: עבודה של זרים, דיור ומפגש תרבויות ואוכל מרתק

ירקות בחנות ירקות בנוה שאנן

לפני כמה שנים הוגבל מספר העובדים התאילנדים הרשאים לעבוד בארץ. החקלאים נאבקו על מנת שיתירו להם להביא פועלים זרים מתאילנד. אחת הטענות הייתה שהם מחליפים ישראלים בעבודה ואותם ישראלים נשארים מובטלים.

אחד החקלאים מהדרום הפריך את הטענה הזו בכלי התקשורת. הוא סיפר שהוא חיפש עובדים ישראלים והציע להם תנאי עבודה טובים יחסית: שכר גבוה משכר המינימום שהוא גבוה משכרם של התאילנדים, כל הזכויות הסוציאליות החוקיות המגיעות להם ועוד. 
למודעות הדרושים שלו נענו מעטים מעיירות הדרום, שאז היו בהן לא מעט מובטלים. מעטים עוד יותר הגיעו לעבודה. אחרי יום יומיים כמעט כולם הפסיקו לעבוד. הם אמרו לו שהעבודה קשה מדי.

הסיפור זה ממחיש עובדה הנכונה גם לישראל וגם למדינות מפותחות אחרות: אזרחי המדינות האלה כבר אינם מוכנים לעשות עבודות קשות ופשוטות שהשכר שמקבלים עליהן נמוך.
מישהו צריך לעשות את העבודות האלה.
מי שעושים את העבודות האלה הם עובדים זרים. הם מגיעים מארצות שהשכר בהן נמוך הרבה יותר ולא תמיד יש עבודה המפרנסת את בעליה.
הם מוכנים להסתפק במועט, לעבוד קשה ובחלק מהמקרים גם לשלוח חלק מהכספים שהם מרוויחים למשפחתם בארץ המוצא שלהם.

העובדים הזרים גרים באיזורים שבהם מחירי הדיור נמוכים ונמצאים בקרבת מקומות תעסוקה. נוצרות קהילות המשמרות חלקים מהתרבות המקורית שלהם. בתל אביב רבים מהם מתרכזים בשכונת נוה שאנן הסמוכה לתחנה המרכזית.
רחוב נוה שאנן זכור למבוגרים שבינינו כמרכז חנויות הנעליים. היום תמצאו בו בעיקר חנויות המשרתות את העובדים הזרים, כמו גם מטילים המגיעים לאיזור, חרף המוניטין המפוקפק שלו.
חנות הירקת המופיעה בתמונה בראש פוסט זה היא דוגמה לחנות כזו. חלק מהירקות המופיעים בה אופיניים לארצות המוצא של העובדים הזרים ולא תמצאו אותם בחנות ירקות רגילה.

יותר מסיור בתי אוכל בשכונת נוה שאנן
סיור מסעדות ובתי אוכל בנוה שאנן אליו הצטרפתי אתמול, היה יותר מסיור בתי אוכל.  
אני תמיד אוהב לאכול אוכל אוטונטי וזול. בין עם זה במסעדת פועלים בישראל ובין עם זה במסעדה בארץ אחרת בה אני מטייל.
היתרון של הטיול בנוה שאנן הוא שנחשפתי לטעימות של אוכל אוטנטי ממספר רב של ארצות.
אוכל סיני שאני כבר מכיר. אוכל נפאלי שמספיק דומה לאוכל הודי, שאוכל להגיד עליו, שלמעט הרטבים, אני מכיר אותו. אוכל אריתראי וקינוח פיליפיני שמעולם לא אכלתי. 
היות שחלק גדול מהסועדים הם עובדים זרים, האוכל לא רק אותנטי, אלא גם במחיר שמתאים לכיס שלהם, כלומר: זול.
אבל הסיור היה יותר מסיור בתי אוכל נחשפנו מעט למרקם התרבותי ולהווי החיים בשכונה בה חיים ארבעה סוגים של תושבים.

התושבים הותיקים
ישראלים בעלי הכנסה נמוכה שגרו בשכונה עוד לפני הפועלים הזרים. לו הייתה להם יכולת כלכלית מספקת היו עובדים לשכונה אחרת. מבחינתם העובדים הזרים מנשלים אותם ופוגעים בהם. כמה מהם אמרו לנו את זה מבלי ששאלנו אותם. זעמם מופנה בעיקר לאפריקאים שבין העובדים הזרים.

עובדים זרים חוקיים
מדובר בעיקר בעובדים מהמזרח הרחוק: סינים, פיליפינים, נפאלים והודים. הסינים בעיקר פועלי בנין. הפיליפינים והנפאלים בעיקר מטפלים באנשים במצב סיעודי.

אפריקאים: פליטים או מחפשי עבודה?
רובם אריתראים או סודנים. הם באים ממקומות בהם חייהם נתונים בסכנה. הם עוברים דרך קשה בומסוכנת עד שהם מגיעים לישראל. 
יש פוליטיקאים האומרים שהם בעיה קשה. יש הטוענים שאותם פוליטיקאים גם מעלימים עין במתכוון מכניסתם לארץ. כמו שצינתי בפיסקה הראשונה: מישהו צריך לעשות את העבודות הקשות בשכר נמוך.

לפני האפריקאים עשו את העבודה בעיקר פלשתחנאים מהשטחים. אינתיפאדה אחת שבה הם שבתו, הספיקה להבהיר את החסרונות בעבודתם בארץ בהשוואה לעבודות האריתראים והסודנים.
לאריתראים ולסודנים אין סכסוך לאומי איתנו. הפלשתינאים, שרובם רוצים בסך הכל לפרנס את משפחתם, לא יכולים שלא לשבות כשההנהגה שלהם דורשת מהם.

הישראלים החדשים
פעם שכונת פלורנטין הייתה שכונה זנוחה וזולה. שוכרי דירות הגיעו אליה ובמשך הזמן היא הפכה לשכונה תוססת. ביקרתי באחד הברים בשכונה לפני כשנה. 
התוצאה היא עליית מחירי הדירות. 
סטודנטים ושוכרי דירות אחרים החלו "לזלוג" לשכונות הסמוכות. גם לנוה שאנן. 
האוכלוסיה החדשה גרה בבתים חדשים שנבנו במסגרת התחדשות עירונית. כך שבשכונה שזורים בתים חדשים ובתים ישנים מוזנחים. בתי כנסת לצד כנסיות ולצד בתי זונות וצרכני סמים.

האוכלוסיה החדשה נוטה לקבל יותר את העובדים הזרים והפליטים. חלקם גם פעילים חברתיים לטובתם.

מצוקת הדיור בתל אביב
באחד מהעיתונים הכלכליים נתקלתי בכתבה על פיה השטחים המיועדים לבניה בתל אביב יגמרו תוך מספר שנים. המשמעות היא שכל בניה חדשה תהיה באמצעות התחדשות עירונית.
התחדשות עירונית היא הריסת בתים ישנים ובנית בתים חדשים גבוהים יותר במקומם, כך שמספר הדירות הכולל יהיה גדול יותר. 
הדיירים מקבלים דירות במצב טוב יותר והקבלנים מרוויחים ממכירת הדירות. 
יש כמובן בעיות, אבל פוסט זה אינו המקום המתאים להתיחס לחסרונות וליתרונות של התחדשות עירונית.

כמובן שלא מחכים עד למיצוי כל השטחים הפנויים המיועדים לבניה. מי שעובר בתל אביב רואה את המגדלים הנבנים במקום בתים נמוכים שנהרסים.
לטענת המדריך בסיור בתי האוכל של העובדים הזרים, ההתחדשות העירונית הגיעה גם לפלורנטין והיא מתחילה להתבצע גם בנוה שאנן. 
המשמעות של התחדשות עירונית היא עליית מחירי הדירות באזורים בהם יש התחדשות עירונית.
קרוב לודאי שחלק גדול מהעובדים הזרים לא יוכלו בעתיד לשלם את המחירים המשודרגים של הדירות.
הם יעברו למקומות אחרים בערים הסמוכות לתל אביב. פתח תקווה למשל. 

מפגש האוכלוסיות והתרבויות המרתק הקיים היום באזור הזה הוא מוגבל בזמן.  







יום שבת, 2 בדצמבר 2017

תכנון פרישה לגמלאות: שלבי החיים הכלכליים




קשיש קורא בשעות הפנאי
מקור התמונה: ויקיפדיה

בעוד כשבעה חודשים אגיע לגיל 67. גיל הפרישה הרשמי לגמלאות. לפרישה לגמלאות צריך להיערך. התכנון הוא רב מימדי עם קשרים בין התחומים השונים. 
בסדרת הפוסטים, שזה הפוסט הראשון בה, אציג את הנושאים העיקריים, אליהם צריך להתיחס, עם תובנות בקשר אליהם. 
בנוסף להתיחסות הכללית אתאר גם את המסע האישי שלי בתכנון המשך חיי לקראת ההגעה לגיל הפנסיה. החלקים האישיים שלי יסומנו בצבע אדום.
באופן טבעי, כיועץ ומאמן לכלכלת המשפחה, אעמיק יותר בהיבטים הכלכליים. 

כבר עשיתי ייעוצים כלכליים לאנשים או משפחות על סף הפרישה לפנסיה ולאנשים או משפחות שכבר היו בפנסיה וכבר הרציתי על הנושא הזה, כך שהנושא בהחלט מוכר לי.

נקודת המבט שלי שונה מנקודת המבט של שכיר, שבבת אחת מפסיק לעבוד ויוצא לגמלאות. אני עצמאי שעובד בהיקף משתנה. בשנתיים שלוש האחרונות ברוב הזמן איני עובד בהיקף המתקרב למשרה מלאה. גם אחרי גיל 67 אני מתכוון להמשיך לעבוד. 
למזלי, מצבי הכלכלי מאפשר לי גם לדחות עבודות שאינן מענינות אותי. גם במקרה שהשכר המוצע עשוי להיות גבוה. 
הוא מאפשר לי גם לעבוד בעבודות מרתקות עם שכר נמוך או אפילו בחינם.
כך למשל, ניצולי שואה מקבלים ממני ייעוץ בכלכלת המשפחה ללא תשלום.

שלבי החיים הכלכליים

1. ילדים ונערים הסמוכים על שולחן הוריהם
בגילים אלה מרבית הילדים והנערים אינם מפרנסים את עצמם. המפרנסים, בדרך כלל הם ההורים. הילדים או הנערים תלויים בהם כלכלית.
הערה: זה לא אומר שהם אינם צריכים חינוך פיננסי. זה לא אומר שהם אינם צריכים להתנהל באופן טוב או סביר כלכלית. ידע והתנהלות נכונה בכל תחום, שנרכשים בגיל צעיר, עשויים לבוא לידי ביטוי גם בשלבים הבאים של החיים.

2. צעירים: צבא ולימודים
בשלב זה של החיים רבים עדיין תלויים כלכלית בהורים אבל רבים כבר מתחילים לעבוד ולהרוויח כסף. הלימודים עשויים להקנות להם מקצוע, ידע ויכולות שיבואו לידי ביטוי בעבודה בעתיד.

3. עבודה והקמת תא משפחתי
לרוב באמצע שנות העשרים או סוף שנות העשרים או תחילת שנות השלושים, הצעירים מתחילים לעבוד ויוצרים קשר זוגי משמעותי. לרוב הם כבר אינם תלויים כלכלית בהורים.
ההכנסות בדרך כלל מספיקות לקיום. יש זמן לעבוד ולבלות.

4. הרחבת המשפחה
זהו שלב מאתגר של מציאת האיזון בין משפחה וילדים והתבססות בעבודה. ההוצאות גדלות ולא תמיד ניתן לשמור על אותה רמה של הכנסה.

בדרך כלל זהו גם השלב בו עומדת על הפרק שאלת הדיור: האם לרכוש דירה או לשכור דירה?
כשרוכשים דירה נזקקים במקרים רבים שוב לעזרה כלכלית מההורים.

5. התבססות
זה היה השלב בו מתבססים בעבודה וההכנסות עולות. בדרך כלל בגילאי 40-60. הילדים כבר גדלים ומתחילים את דרכם לעצמאות כלכלית. בודאי אינם דורשים השגחה ותשומת לב מתמדת. 
השינויים בשוק העבודה, ההופך ליותר טכנולוגי ויותר גלובלי, עשויים לשנות שלב זה משום שלא מעט מבוגרים בקבוצת גיל זו ימצאו את עצמם ללא עבודה.

6. הפרישה לגמלאות ואחריה
כאן מתחילים שלבי החיים בהם תעסוק סדרת פוסטים זאת. שימו לב שלא בהכרח קבוצת הגיל של בני ה-60 וה-70 דומה לקבוצת הגיל של בני ה-80 וה-90.

מתי פורשים לגמלאות?
אין גיל אחיד לפרישה. הגיל הרשמי לפרישה של גברים הוא 67 ושל נשים עדיין 62. סביר להניח שגיל הפרישה של נשים יעלה עד שיהיה זהה לגיל הפרישה של גברים.

גילאי הפרישה האמיתיים הם אישיים ומשתנים. כאשר מדובר בעצמאים אין גיל פרישה רשמי. לכאורה הם יכולים לעבוד עד איזה גיל שירצו. לפעמים גם אין להם ברירה: הם לא צברו מספיק כסף בחיסכון הפנסיוני שלהם.

כאשר מדובר בשכירים גיל הפרישה עשוי להיות:

1. גיל הפרישה הרשמי
העובד מעונין להפסיק את עבודתו ו/או המעביד מעונין שיסים את תפקידו בהגיעו לגיל הפרישה. 

2. אחרי גיל הפרישה הרשמי
העובד מעונין להמשיך לעבוד והמעביד מעונין להעסיק אותו או שלעובד אין כרגע תחליף בגלל ידע ספציפי שיש לו.
הוא יכול להיות מועסק לתקופה קצובה. הוא יכול גם להיות מועסק במשרה חלקית.

3. לפני גיל הפרישה - פרישה מרצון
יש כאלה המבקשים לפרוש לגמלאות במועד מוקדם יותר. עשויות להיות לכך מגוון סיבות: "עייפות החומר" או שחיקה, רצון לעשות דברים אחרים, אילוצים משפחתיים וכיו"ב.
יש גם כאלה שמראש תכננו לפרוש בגיל מוקדם ככל האפשר וכל ההתנהלות הכלכלית שלהם הייתה מכוונת לכך. לפרטים: אל תחשוש: חסוך ופרוש. 
יש גם מקרים בהם הימנעות מפרישה מוקדמת עלולה להרע משמעותית את תנאי הפרישה.
אציג שלוש דוגמאות כאלה.

א. בתקופה האחרונה התיעצו איתו כמה עובדים באוניברסיטה העברית בירושלים בשאלה: האם כדאי להם לפרוש פרישה מוקדמת לגמלאות?  הסיבה לכך היא, שברור שבעתיד הקרוב יורעו תנאי הפרישה של עובדים באוניברסיטה.

ב. חברות שתפיסת עולמן הייתה שלא מפטרים עובדים, אלא מעבירים אותם לתפקידים אחרים במהלך הקריירה, נאלצו לפטר מספר רב של עובדים. בפעם הראשונה שעשו זאת היה חשוב להן לשמור על התרבות הארגונית שלהן ככל שניתן. זה התבטא בתוכניות "מצנח זהב": לא מפטרים עובדים אלא מציעים להם לפרוש מרצון. מציעים להם תנאי פרישה כל כך טובים שיהיו מספיק עובדים שירצו לפרוש.

ג. בתקופת עבודתי במלם, לפני למעלה מ-20 שנה, עבר מלם מסטטוס של יחידת סמך ממשלתית במשרד האוצר למעמד של חברה ממשלתית. עובדים מעל גיל 40 שפוטרו החלו לקבל פנסיה תקציבית. בשנים הראשונות לאחר המעבר עם תוספת אחוזים שהלכה והצטמצמה במהלך השנים עד למצב של פנסיה תקציבית ללא תוספת אחוזים.
היו כאלה שתוספת האחוזים לפנסיה הייתה עדיפה עבורם מהמשך עבודה בחברה. 

יש גם כאלה שמוצעת להם תוכנית לפרישה מוקדמת עם הטבות והם מקבלים אותה. המעסיק מעונין בצעירים יותר, שלא במעט מקרים גם מרוויחים פחות מעובד ותיק.
האם זה נכון להיענות לתוכנית פרישה מוקדמת לגמלאות?
זוהי שאלה אישית התלויה בנסיבות האישיות והכלכליות של כל אחד. היא גם תלויה בהטבות המוצעות לפורש בפרישה מוקדמת.
לא תמיד זה נכון לקבל את ההצעה. קראו למשל: מוקדם מדי לפרישה מוקדמת מהעבודה.


4. לפני גיל הפרישה - בלית ברירה

לפעמים נאלצים לפרוש שלא מרצון. להלן כמה תסריטים כאלה:

א. פיטורים בגיל מבוגר
אלה יכולים להיות פיטורים אישיים, צמצומים במקום העבודה או סגירת מקום העבודה.
המכנה המשותף בין כל סוגי פיטורים אלה שאותו מפוטר בהסתברות גבוהה כבר לא ימצא מקום עבודה חדש.

ב. פיטורים בגיל פחות מבוגר ללא סיכוי סביר למצוא עבודה
למשל פועלי טקסטיל בני יותר מ-50 בעיירת פיתוח, שכל שנות עבודתם היו באותו מפעל.

ג. הרעה במצב הבריאות
הרעה במצב הבריאות שאינה מאפשרת להמשיך לעבוד.

בפוסטים הבאים אעסוק בנושאים העיקריים אליהם צריכים להתיחס בתכנון ובקשרים והתלויות ביניהם.

יום שני, 20 בנובמבר 2017

חצי פוסט אורח: הביטוח הלאומי של איי סיישל



אני בהחלט שמח לתת את הבמה של הבלוג שלי לאורחים, שיש להם מה להגיד בתחום בו עוסק בלוג זה או בתחומים קרובים לתחום בו עוסק בלוג זה.
האחריות על תוכן הפוסט היא של האורח. כמובן שאני עושה בדיקה ראשונית ולא מפרסם תכנים בלתי סבירים בעליל.

הפוסט הבא אינו בדיוק פוסט אורח. חברה של חברה טובה שלי  שלחה אותו לחברותיה ולחבריה. קיבלתי אותו עם בקשה להפיץ אותו. התחברתי אליו משום שהוא עוסק בנושא הקרוב לליבי: התנהלות כלכלית הקשורה בתרבות של מדינה פחות מפותחת. 
כבר כתבתי כמה פוסטים כאלה על אינדונזיה, בהוטן ומדגסקר השכנה של איי סיישל. 

המדיניות שלי לגבי פוסט זה זהה למדיניות שלי לגבי פוסטים של אורחים: אני מפרסם את דבריה של הכותבת כפי שהם. האחריות על תוכנם היא שלה. התוכן אינו בלתי סביר בעליל בעיניי. להיפך, מדובר בתוכן מעניין. 


מעט רקע על איי סיישל

מעולם לא ביקרתי באיי סיישל. הדברים שאני כותב מבוססים על הערך בויקיפדיה העברית.

סיישל היא מדינת איים באוקינוס ההודי מזרחה לאפריקה. היא נמצאת צפונית מזרחית למדגסקר. שכנותיה האחרות הן מדינות איים כמו מאוריציוס, ראיניון והמולדביים. התוצר לנפש עלה מאז שקיבלה עצמאות בשנת 1976 ובשנת 2010 הגיע ל-21,500 דולר. היא מדינה דמוקרטית. ענפים כלכליים עיקריים: חקלאות שהפכה למודרנית, תיירות ודייג. 
אנשים מקבוצות אתניות שונות שהגיעו אליה התערבבו כך שהיום אין חלוקה לקבוצות אתניות.
לפרטים נוספים קראו את הערך: סיישל בויקיפדיה העברית.


הפוסט כפי שפורסם

 
ביקרתי בבית של אישה באיי סיישל הקסומים.
הכרתי אותה במלון. אמרתי לה שהיא רוקדת נהדר ופתחנו בשיחה.
היא הזמינה אותי אליה הביתה.
בביתה הכירה לי את אמה הקשישה שגרה איתה.
כאן הגיע השוס
שימו לב:
באיי סיישל מי שמחזיק הורה קשיש בביתו מקבל שכר חודשי מהמדינה בגובה של משכורת של מורה!!!
בכל חודש. בלי להודיע באיזה יום בדיוק, מגיעה עובדת סוציאלית לבית הבן/בת שהקשיש חי אצלו ובודק את מצב המצעים, הבגדים, התזונה, ושואל את הקשיש האם הוא מרוצה!!!
להלן הסידורים:
1.הורה שלא שבע רצון מהיחס או מהטיפול יועבר לחיות אצל ילד אחר.
2. הורה, בעצה עם ילדיו יכול בסוף חודש, אחרי שיידע את העו״ס לעבור לבית של ילד אחר ולתת לבן המארח מעין חופשה.
3.המארחת מאיי סיישל סיפרה לי שכבר בנעורים יש תחרות סמוייה מי מתנהג יותר יפה וההורה ייבחר לחיות אצלו.
הייתי המומה מהשיטה הגאונית:

1. הקץ לסיפורי זוועה של בתי אבות או מטפלים גסי לב.
2. מוטיבציה מדהימה לדור הצעיר לשאת בחדווה את הוריו.
3. המון כסף יחסך למדינה ויקצץ חזק את הגוף המסורבל וקר הלב שקוראים לו ״ביטח לאומי( אני קוראת לו: ביטוח למי?)
4. ההורה נשאר עם נכדיו, הקץ לבדידות ולאומללות בגיל זיקנה.
( גם ככה הזיקנה לא קלה)

הערות שוליים שלי

1. מקווה לבקר בעתיד באיי סיישל ולכתוב על היבטים אחרים מנקודת הראות שלי.

2. התחרות בין צעירים בדאגה להוריהם הקשישים כבר מגיל צעיר והרווח הכלכלי הנגזר ממנה מזכירה מודל קיצוני הרבה יותר של שבט הטורא'גה באינדונזיה.

יום ראשון, 19 בנובמבר 2017

הסמכה בינלאומית בניהול סיכונים





החברה הקנדית PECB היא חברה מובילה בעולם בתחום של הדרכה והסמכה לסטנדרטים של ארגון הסטנדרטים הבינלאומי (ISO).
חברת PECB מיוצגת בארץ על ידי חברת A.H Training and Technology LTD. 

חברת .A.H Training and Technology LTD מבצעת תהליכי הסמכה בסטנדרטים של ISO מטעם PECB באמצעות קורסים ומבחנים של החברה הקנדית. הסמכה כזו תקפה במספר רב של מדינות בנוסף למדינת ישראל.

לאחר שסיימתי הכשרה מקפת של חברת PECB קיבלתי את שתי התעודות המצורפות לעיל.
התעודה הראשונה מסמיכה אותי ללמד קורסים של החברה בנושא של התקן ISO 31000 לניהול סיכונים.

התעודה השנייה מאשרת את היותי Lead Risk Manager היכול להוביל יוזמות לניהול סיכונים בחברות.

חברת  .A.H Training and Technology LTD מתעתדת לפתוח קורס להסמכה בתחום זה אותו אדריך.

לפרטים ביחס לקורס צרו קשר עם החברה באמצעות האתר שלה.
לכניסה לאתר של החברה לחצו כאן. 

מי צריך השתתפות בקורס להסמכה כזו?

1. יועצים עצמאיים העוסקים גם בניהול סיכונים. באופן מיוחד כאלה החושבים להרחיב את הפעילות שלהם לחו"ל.

2. ארגונים המעונינים לנהל את הסיכונים שלהם טוב יותר.

3. אנשים נוספים המעונינים לנהל טוב יותר סיכונים.


כמה פרטים על עצמי

1. מוסמך האוניברסיטה העברית בפסיכולוגיה (בהצטינות)

2. בוגר האוניברסיטה העברית בסטטיסטיקה ובפסיכולוגיה.

3. ניסיון של 40 שנה במחשבים ומערכות מידע. הניסיון כולל גם מספר רב של ייעוצים בניהול סיכונים במחשבים ובמערכות מידע בארגונים גדולים.

4. במהלך עבודתי במחשבים נתתי ייעוץ ליותר מ-40 ארגונים בארץ ובחו"ל. השתתפתי כיועץ Freelancer בפרויקטיי ייעוץ של חברות אנליסטים בינלאומיות (Gartner ו-Giga.  Giga נרכשה מאוחר יותר על ידי Forrester Research) ובפרוייקטים של חברות בינלאומיות גדולות.

5. במקביל לימדתי והרציתי על מחשבים במכלללות שונות (למשל: לימודי החוץ של הטכניון, קורס CIO של הטכניון וביט פלוס, המכללה למינהל, מכללת הדסה, אוניברסיטת דרבי, מכללת סיוון).

6. הרציתי על מחשבים גם בכנסים ובארגונים גדולים.

7. בשבע השנים האחרונות אני גם יועץ ומאמן בכלכלת המשפחה. כל ייעוץ כזה כולל ניהול סיכונים.

8. אני מרצה במסגרות שונות גם על כלכלת המשפחה ועל ניהול סיכונים.
  

יום שישי, 17 בנובמבר 2017

עובדים ותיקים: על חשיבותו של ניסיון

במזרח הרחוק רוחשים כבוד רב לקשישים. כך למשל, בבאינדונזיה צעירים מתיעצים עם הוריהם המבוגרים בנושא בחירת טלפון חכם, על אף שהם יודעים שההורים לא ממש יודעים את מה שהם יודעים בתחום זה. זה נעשה כמחווה של כבוד למבוגרים, שלא לומר קשישים. קל וחומר שהם מתיעצים איתם בנושאים בהם להוריהם יש ידע וניסיון. באי ג'אווה הכבוד הזה בה לידי ביטוי גם בשפה. קראו: מתי הג'אוונזים שותקים?
גם בתרבות שלנו ובתרבויות המערב נהוג היה בעבר לכבד מבוגרים וקשישים. 
לצערי, היום מכבדים אצלנו פחות, אם בכלל, מבוגרים. כבר מגיל 40 או 45 מדירים אותם מעבודה.

אחד היתרונות הבולטים של מבוגרים וקשישים הוא ניסיון. לניסיון עשוי להיות ערך רב בעבודה.
המחקר של PWC עליו כתבתי פוסט מנסה קצת לכמת את התועלות של עבודת קשישים. התועלות הן בראש ובראשונה למשק. גם למעסיקים וגם לעובדים. לקריאה: באיזו מידה מסתגלות מדינות ה-OECD לכוח עבודה מבוגר יותר?

מודה ועוזב ירוחם
אלעד סקר הוא חבר מושב עין יהב בערבה ומרצה מבוקש בנושא קבלת החלטות בארגונים ובחברות. בעבר היה מפקד יחידת חילוץ ערבה. פורסם פוסט באחד מאתרי האינטרנט בו סופר מפיו של סקר, העוסק במקרה מתקופת היותו מפקד אותה יחידת חילוץ. זהו מקרה אמיתי העוסק באופן בו שני ותיקי היחידה איתרו בקלות נער שהלך לאיבוד בערבה. היחידה כולה על ציודה מתקדם כשלה במציאתו. 
סקר מודה שהוא התיחס בזלזול לשני הותיקים כשהגיעו והציע להם "להכין קפה לחברה" ואומר שהוא טעה בהתיחסותו זו. 

פועל המוסך הותיק
לפני כמה עשרות שנים קניתי מכונית אופל קדט חדשה. שבועיים אחרי שקניתי אותה חזרתי בשעת חצות לביתי בשכונת רמות בירושלים. בעליה לרמות נתקעה המכונית. החלטתי ללכת ברגל הביתה ולמחרת בבוקר להזמין חברת תיקוני דרך. המומחה הגיע. לא מצא את התקלה אבל הצליח להתניע אותה. נסעתי ישר למוסך מורשה, שתיקן, לכאורה, את התקלה.

כעבור שבוע התרחש "שידור חוזר"של אותה היתקעות בשעת לילה מאוחרת. הפעם עמלתי קשה לשכנע את חברת תיקוני הדרך, איתה הייתי קשור במסגרת ביטוח הרכב שלי. לטענתם הם לא מגיעים בחינם פעמיים בגלל אותה תקלה. הגעתי שוב למוסך. הפעם דרשתי במפגיע שיתקנו אותה באמת ובאופן מלא, כך שלא אתקע פעם שלישית עם מכונית חדשה. 

פועלי המוסך ומנהלו ניסו למצוא את סיבת התקלה והעלו חרס בידם. עד שהגיע פועל מוסך כבן 70. הוא נזכר שנתקל כבר במקרה דומה. חלק קטן וזול שהיה פגום הוחלף והבעיה נפתרה.


שתי דוגמאות אישיות 
בדוגמה הראשונה הייתי עדיין מתכנת מחשבים צעיר עם כארבע שנות ניסיון. היא אינה המקרה הקלאסי של אדם בשנות ה-40, ה-50 או ה-60 של חייו. בכל זאת היא מדגימה את חשיבותו של הניסיון.

באחד הימים פסעתי בדרכי למבנה קטן במקום עבודתי בו היה ממוקם המזנון. ניגש אלי מנהל בכיר שהלך ביחד עם מתכנת מנוסה פחות. המנהל הבכיר שאל האם אני מוכן לשמוע על בעיה תכנותית שהמתכנת מנסה כבר שבוע לפתור? לכאורה הכל כתוב נכון, אבל בפועל התוכנית מדלגת על מספר רשומות בכל פעם שהוא קורא מקובץ נתונים. 

מיד שלפתי את הפיתרון היכן טעה המתכנת. הטעות הייתה בהגדרת מספר הרשומות ב-Block. התוכניתן שכח לכתוב בהגדרות כמה רשומות יש ב-Block וברירת המחדל הייתה רשומה אחת.

הסיבה היחידה, פרט לזיכרון לא רע שלי, לפיתרון המהיר היא ניסיון. כמה שנים קודם קרה לי מקרה דומה. לקח לי כמה שעות לפתור אותו.

בדוגמה השנייה הייתי כבר בן יותר מ-50 והתבקשתי לפתור בעיות קידוד במערכת ההפעלה בשפה נמוכה. הפעם הקודמת שעשיתי את זה הייתה יותר מ-20 שנים קודם. קצת יותר מ-20 שנה קודם היה לי ניסיון רב בקוד מסוג זה.

הסיבה לכך שהתבקשתי לטפל בזה הייתה כישלונם של צעירים להעביר את הקוד לגרסה חדשה של מערכת ההפעלה. בכל המקרים של מעבר כזה בעבר זו הייתה מטלה טכנית פשוטה, שהם לא התקשו לבצע. 

כותיק ומנוסה לא התחלתי בקוד, אלא דווקא בספר על ההבדל בין שתי המהדורות. מצאתי שיש שינוי עקרוני ומהותי שהוא היה הסיבה לכישלונם של הצעירים.
אחרי זה נערכתי למטלה טכנית מורכבת שבסופו של דבר פתרתי אותה. על כל ההקשר והתהליך אתם מוזמנים לקרוא בפוסט:
Information Technology are you out of business if your age is above 50?

לסיכום
הדוגמאות לעיל אינן חריגות. חלק מהקוראים מכירים לא פחות דוגמאות ממני. אני מכיר מספר רב של מקרים מעבר לאלה שצוינו בפוסט זה.

לנסיון יש ערך. לפעמים ערך רב. לאנשים ממבוגרים בכלל, ולעובדים ותיקים בפרט, יש ניסיון רב. אם הם גם יודעים להשתמש בו נכון,  עשויה לצמוח תועלת מרובה לארגון המעסיק אותם.


יום ראשון, 5 בנובמבר 2017

מדוע אני מרבה לאחרונה לכתוב על ניהול סיכונים?

אני כותב בכמה מקומות. אני כותב שלושה בלוגים בשלושה נושאים שונים: 
SOA Filling the Gaps בלוג באנגלית על מחשבים וטכנולוגיית המידע. 
לכלכל בתבונה הבלוג שעכשיו אתם קוראים בו פוסט.
ברידג' שלא היכרתם בלוג על משחק הברידג'.
אני עורך של מדור הברידג' באתר JOKOPOST ולפעמים כותב בו גם על נושאים אחרים. למשל: דילמת האסיר ודילמת הבנק, להסתדר בסלובקיה עם עשר מילים בפולנית ובא לי לטוס לבאלי
בנוסף לכך אני כותב ערכים בויקפדיה העברית בעיקר בנושאי ברידג' ומחשבים אבל גם בנושאים אחרים. את רשימת הערכים שכתבתי תמצאו בדף המשתמש שלי.  

במקרים רבים, מה שאני כותב קשור למה שאני עושה. כשאני נותן ייעוץ במחשבים או קורא חומר מקצועי ולומד לעומק נושא, ייתכן שאכתוב עליו. ייתכן שאכתוב פוסט בבלוג על מחשבים וייתכן שאכתוב ערכים בויקיפדיה או אולי גם וגם.

כשאני משחק יד מעניינת בתחרות ברידג' או צופה באינטרנט ביד מרתקת באליפות עולם, ייתכן שאכתוב עליה פוסט בבלוג. כשאני קורא משהו בספרי ברידג' או אתרי ברידג 'מובילים ייתכן ש"יוולד" פוסט בבלוג.
אני נחשף למשהו סביב הברידג' או חושב על קישור בין ברידג' לעולמות אחרים בהחלט ייתכן שאכתוב מאמר או פוסט במדור הברידג' ב-JOKOPOST. 

אחרי נסיעה לארץ אקזוטית כמו בהוטן, מדגסקר או אינדנוזיה או לארצות אקזוטיות פחות כמו סין, סינגפור או ניו זילנד אני כותב פוסטים.

ייעוצים בכלכלת המשפחה או חשיפה לספרים ומאמרים בתחום עשויים להוביל לכתיבת פוסט בבלוג זה. 
התנסות צרכנית טובה או רעה שלי או של מישהו אחר עשויה להסתיים גם בפוסט שיתרום לאחרים.

כל אלה הן רק דוגמאות לקשר בין הכתיבה שלי והפעילות שלי. אפשר למצוא גם דוגמאות אחרות לקשר הזה.

ההתנסות שלי בניהול סיכונים
הפעם הראשונה שניהול סיכונים היה רלוונטי באופן בולט לעבודתי בתחום המחשבים הייתה באוקטובר 1999.
התקשר אלי בכיר במשרד האוצר וביקש שאבדוק האם המסקנות של גורמי ביקורת בכנסת ובמבקר המדינה נכונות? המסקנות שלהם היו, לא פחות ולא יותר, שב-1 בינואר 2000 מתמוטטות המערכות הממוחשבת של המיסים במדינת ישראל בגלל באג 2000. 

כפי שאתם מבינים, לא היה לי מספיק זמן על מנת לבדוק את כל המערכות של הארגון באופן יסודי. בלית ברירה בחרתי בגישה של ניהול סיכונים, על אף שבאותה תקופה לא היה לי ידע תיאורטי בסיסי בנושא.
הגישה שלי הייתה שצריך לטפל קודם במערכות שבעיה בהן היא סיכון חמור, למשל: מערכת המחשוב של מס הכנסה ומערכת המחשוב של מע"מ. המשמעות של תקלה קשה במערכות כאלה עלולה להיות אובדן הכנסות בסכומים גבוהים.
לעומת זאת השארתי לסוף מערכות המטפלות במיסים אזוטריים שההכנסות מהן זניחות. התעלמתי מחומרת הבעיות בקוד של המערכות.

אחרי הייעוץ הזה ביצעתי מספר ייעוצים בהקשר של סיכונים במערכות ממוחשבות של חברות גדולות וארגונים גדולים במגזר הציבורי.
כמעט בכל ייעוץ טכנולוגי שהיה כרוך בבחירת מוצר תוכנה ייעדתי סעיף במסמך ההמלצה שלי לנושא של ניהול סיכונים טכנולוגיים. 
בחלק מהייעוצים האלה כבר הכרתי את הצד התיאורטי של ניהול סיכונים והשתמשתי במודלים וטכניקות לזיהוי סיכונים, ניתוח סיכונים, הערכת סיכונים וטיפול בסיכונים.

כשלמדתי בקורס יועצים ומאמנים לכלכלת המשפחה למדתי גם על ניהול סיכונים בהקשר הכלכלי.
בייעוצים הכלכליים למשפחות שביצעתי כללתי ניהול סיכונים. כידוע לא חסרים סיכונים כאלה, למשל: סיכון שגמלת הפנסיה לא תספיק, סיכון שבטווח ארוך לא יוכלו להחזיר משכנתה ויאלצו למכור דירה, פיטורים, פטירה, צורך בתרופות מחוץ לסל וכיו"ב.  
אפילו הרצתי על ניהול סיכונים בהקשר של כלכלת המשפחה.

אז מדוע דווקא בתקופה האחרונה יותר פוסטים על ניהול סיכונים?
בחודשים האחרונים עברתי בהצלחה תהליך הסמכה בתחום של ניהול סיכונים. התהליך הוא מטעם החברה הקנדית PECB, חברה מובילה בעולם בתחום של הדרכת סטנדרטים של ארגון התקנים הבינלאומי (ISO).
התהליך כלל מבחן פשוט על תוכן מצגות שנשלחו אלי, הרצאה באינטרנט באנגלית לקבוצה של אנשים בארצות שונות ומבחן לא קל ולא פשוט (באנגלית) בנושא ניהול סיכונים וסטנדרט ISO 31000. בנוסף לכך הייתי צריך לפרט את הניסיון שלי בתחום ולהביא ממליצים.

למרות שכבר היכרתי מתודולוגיות וטכניקות לניהול סיכונים, נאלצתי לקרוא לא מעט על הנושא על מנת לעמוד בדרישות. למדתי הרבה דברים חדשים שלא ידעתי.

כפי שציינתי בפיסקה הקודמת, כשאני עוסק בנושא קורה לא מעט שאני גם כותב עליו. זהו גם מה שקרה בהקשר זה.

מה הלאה?
תהליך ההסמכה שלי הסתיים בהצלחה. יש לי תעודה על סיום קורס בתחום ניהול סיכונים והסמכה ללמד קורסים של החברה על ISO 3100.

אם תארגן הנציגה המקומית של PECB קורס בנושא תקן ISO 31000, אני אלמד בו.

ההרצאות שאני ממילא מעביר במסגרות שונות על ניהול סיכונים יהיו עשירות יותר. 
ניהול סיכונים אינו הנושא היחיד עליו אני מרצה בכל מסגרת שתרצה להזמין אותי. לרשימה חלקית של הנושאים עליהם אני מרצה קראו את הפוסט: על מה אני מרצה?

פוסט אורח: יואב רז: לא כל הוצאה צפויה היא מצב חירום

  בבלוג זה אני נותן את הבמה לכותבים אורחים .  הנושא חייב להיות קשור לעולם התוכן של בלוג זה.  התוכן חייב להיות ראוי בעיניי.  מה שכותב הכותב ה...