יום שני, 4 בפברואר 2013

האם הטיות בייעוץ הן בלתי נמנעות ?

כסטודנט צעיר לפסיכולוגיה, קראתי מחקר, שעסק בקשר בין תוצאות מחקרים לבין מה שחושב החוקר המבצע את הניסוי, שיהיו תוצאות הניסוי, לבין תוצאות הניסוי. מסתבר שסטטיסטית תוצאות הניסויים מוטות לכיוון מה שחושב החוקר שיקרה בניסוי. 
אין די במספר המועט של חוקרים, שמטים במתכוון את התוצאות לכיוון המתאים להם, על מנת להסביר ממצא זה. 

מאז נתקלתי במספר רב של הטיות בייעוצים בתחומים שונים, חלקן מכוונות וחלקן מתאימות לתוצאות המחקר הפסיכולוגי, שהוזכר ברישא של פוסט זה.

היועץ העצמאי לעומת ארגון גדול שמייעץ 
כיועץ עצמאי בתחום טכנולוגית המידע , התמודדתי לא פעם מול חברות קטנות ומול חברות גדולות.

היתרונות שלי היו רמה מקצועית וניסיון ובמיוחד היותי יועץ בלתי מוטה, שאין לו ניגודי אינטרסים.
כך למשל, זכיתי פעם בייעוץ בבחירת סוויטת מוצרי תוכנה, עבור ארגון גדול בתחום התקשורת. המתחרה העיקרי שלי הייתה חברה, שבה עובדים אלפי עובדים.  זכיתי רק משום שהצלחתי לשכנע את הלקוח, שאני בא ללוות אותו בתהליך בחירת מוצרים ללא הטיות.

המתחרה לעומת זאת: רוצה ללוות תהליך של בחירת מוצרים, לבצע את הפרויקט שלאחר בחירת המוצרים (מאד סביר שלעובדיו יש מומחיות שונה וניסיון שונה במוצרים שונים ולכן עלולה להיות לו הטיה).   בנוסף לכך הוא גם אחד המפיצים בארץ של אחד המוצרים המתחרים (עלולה להיות לו הטיה לטובת המוצר, גם אם יירכש ממפיץ אחר).

מה תעשה עם היועץ יעלה למטוס ויעזוב את הארץ?
הארגון, המנסה להתמודד עם הטיעון של ההטיות שלו, מעלה בדרך כלל את הטיעון: מה תעשה, אם היועץ יעלה למטוס ויעזוב את הארץ (או ייעלם באופן אחר)? לכאורה, לארגון המייעץ יש יתרון בהקשר זה מול היועץ העצמאי.

לא תמיד זה המצב. לא אחת חברה גדולה, אינה מסוגלת להעמיד אף עובד, שיבצע את הייעוץ ברמה דומה לרמתו של היועץ העצמאי המצטיין. לפער ברמת הייעוץ עשויות להיות תוצאות של הצלחה לעומת כישלון.  הכישלון אולי יתום, אבל הוא גם יקר.

בחלק מהמקרים בהם היא מסוגלת להעמיד יועץ, המתחרה ביועץ העצמאי, יש רק אדם אחד כזה בתוך החברה. מה תעשה החברה אם הוא יעלה למטוס? יעבור לעבוד בחברה מתחרה? או אף גרוע מכך, החברה תקבל הצעה להשתמש בשירותיו של היועץ ללקוח חשוב יותר שמוכן לשלם עבור עבודתו הרבה  יותר?

מה אפשר ללמוד מזה על ייעוץ בכלכלת המשפחה?
יועצים שלהם עסקים נוספים בתחומים משיקים או שקשורים לחברות העוסקות בתחומים משיקים, עלולים להיות מוטים. הם עלולים להיות מוטים גם מבלי שהתכוונו לכך, בדומה לחוקרים שהוזכרו במחקר הפסיכולוגי שציטטתי. 

דוגמאות:
יועץ שהוא גם סוכן ביטוח 
1. האם יהיה גם זה שמבצע ייעוץ וגם זה שמבטח את הלקוח, אם יתברר במהלך הייעוץ שיש צורך בביטוח? 

2. האם יוכל להציע ביטוח בסכום כיסוי נמוך מהמקובל, כאשר זה מה שנדרש במצבה הכלכלי של המשפחה, כפי שלמד עליו במהלך הייעוץ בכלכלת המשפחה? 

3. האם יזכיר רק את המוצר הביטוחי, שהחברה שהוא סוכן שלה מציעה או שיזכיר גם שמות מתחרים? לפעמים עצם הצגת שם מוצר אחד בלבד, תגרום ללקוח לרכוש דווקא מוצר זה.

4. האם יזכיר מוצרים של חברות ביטוח מתחרות, שעדיפים על המוצר המוצע על ידי החברה שהוא סוכן שלה (עדיפים באופן מובנה או עדיפים לזמן קצר בגלל מבצע)?

יועץ שגם עוסק בהשקעות או קשור לחברה העוסקת בתחום זה
1. האם הוא או גורם שהוא קשור אליו ומתגמל אותו כספית, יהיו אלה שיתנו את הייעוץ בנושא השקעות למשפחה לה יעץ בכלכלת המשפחה?

2. האם יוכל להציע מוצר השקעות שאין לחברה אליה הוא קשור? למשל: האם יועץ הקשור לבית השקעות יעלה בפני הלקוח שלו את האפשרות לבדוק פוליסה פיננסית (מוצעת רק על ידי חברות ביטוח)?

3. האם יציין כדוגמה את בית ההשקעות שיש לו קשר איתו? מוצר כזה או אחר של בית ההשקעות איתו הוא עובד?  לפעמים עצם הצגת שם בית השקעות/מוצר אחד בלבד, תגרום ללקוח לרכוש דווקא מוצר זה או דווקא מוצר בבית ההשקעות שהוזכר.

האם כל ההטיות שוות?
גם מי שכביכול לא מוטה, עלול להיות מוטה. הוא יכול להעדיף מוצר אחד על משנהו בגלל ניסיונו האישי ולכן יטה יותר להמליץ עליו מאשר על מתחרהו. 

כיועץ בכלכלת המשפחה המנסה לעזור למשפחה המנסה להיחלץ מאוברדרפט, הוא עשוי להעדיף דפוס התמודדות זה או אחר. 
אני (כיועץ שאינו מוטה לטובת חברה זו או אחרת) ארגיש יותר אהדה כלפי משפחה, שתנסה לצמצם את הוצאותיה באמצעות קניית פחות מותגים, מאשר כלפי משפחה, שתמשיך לרכוש מותגים ותצמצם בהוצאות החינוך או הבריאות של ילדיה. 

בסופו של דבר כל אחד מוטה. הוא מוטה בגלל ניסיונו, אישיותו או ערכיו. אבל לא כל ההטיות שוות.

הקו המבחין בין ההטיות הוא המענה לשאלה: האם יש ליועץ אינטרס או טובת הנאה?

את חוסר האהדה שלי למשפחה, קל לנטרל ברגע שאקבל, שתפקידי כיועץ לכלכלת המשפחה, אינו קשור בערכי המשפחה (כבר מזמן קיבלתי והבנתי את זה). המשפחה יכולה לצמצם בהוצאותיה בהתאם לתפיסת עולמה וערכיה ובלבד שהשורה התחתונה תהיה חיובית.

קשה יותר להתעלם מהשפעת הטיות שיש בהן ניגוד עניינים מובנה עקב טובות הנאה או פוטנציאל לרווחים כספיים.
ראינו כבר שהיות כאלה, משפיעות גם כאשר מנסים לנטרל אותן.

ראו גם

SOA VDS – AmberPoint Example


יום רביעי, 16 בינואר 2013

תכנון כלכלי

בישראל לא תמיד אוהבים לתכנן. יש הסומכים על יכולת האלתור. יש המאמינים "שיהיה בסדר" ויש אחרים המציגים סיבות שונות ומגוונות על מנת שלא לתכנן.

לפני כמה עשרות שנים הייתי מנהל אגף בבית תוכנה. הנהלת החברה ארגנה השתלמויות למנהלים, בין השאר בנושאי תכנון תקציב. 
הד"ר לכלכלה שהרצה בנושא תכנון תקציב, סיפר שהוא נתקל בלא מעט התנגדויות לתכנון בארגונים בהם הוא מלמד את הנושא. בחלק מהמקרים זה אפילו הפך לאידאולוגיה: "אין טעם לתכנן תקציב כי ממילא אף תכנון לא מתממש".

אני בא ממקום אחר (לא גאוגרפית אלא תפיסתית). כמי שבצעירותו היה שחמטאי, התרגלתי לתכנן כמה צעדים קדימה. 
בפוסט זה אתמקד בנושא התכנון בכלכלת המשפחה.

מדוע לא מתכננים?
מעבר לסיבות האידאולוגיות ומהתפיסות האחרות שהוצגו במקטע הקודם, יש גם סיבות נוספות לחוסר תכנון:

1. ממוקדים בבעיות השוטפות: האוברדרפט, ההוצאות ההולכות וגדלות, המשכנתה הטופחת וכיו"ב 

2. חוסר ידע. הידע החסר עשוי להיות ידע בסיסי או ידע מורכב יותר ביחס לדפוסי ההוצאה בעתיד, התנהגות עתידית של הריביות וההצמדות (משכנתה), תוחלת החיים ודפוסי ההוצאה בעתיד הרחוק (פנסיה). 

3. לא חושבים על מה שעשוי להתרחש בעתיד. למשל: פיטורים מהעבודה, צורך לעזור לילדים בלימודים או בדיור. 

4. העתיד רחוק. מחקרים הראו כי יש כשלים פסיכולוגיים, התומכים בהוצאה בהווה, על חשבון היערכות נכונה לעתיד.

5. תרבות הצריכה מעודדת הוצאות. חלקן נראות לכאורה הכרחיות, אבל הן לא בהכרח כאלה.

מה עלול לקרות כשלא מתכננים?
להלן תיאור חלקי של תוצאות אפשריות לחוסר תכנון כלכלת המשפחה.
  • אין מקורות כספיים לטיפול בסיכונים לא גדולים
אין מהיכן לקחת כסף במקרה של אירוע בלתי צפוי: תקלה במכונית, מייבש כביסה שאינו עובד ונדרש להחליפו וכיו"ב. היות שלא הוקצו משאבים כספיים לאירוע בלתי מתוכנן, לצורך הטיפול בו לוקחים הלוואה או נכנסים לאוברדרפט או מגדילים את האוברדרפט. היות שבסופו של דבר הלוואה או אוברדרפט צריך להחזיר, עלולות להיות לכך השלכות כספיות שליליות מצטברות.

  • אין היערכות לסיכונים משמעותיים
בהקשר זה הכוונה היא לאירועים כמו: פיטורים מעבודה (ממה מתקיימים במידה, שתקופת אי-העסקה של בן משפחה מתארכת?), פנסיה (האם חסכנו מספיק על מנת שהכסף יענה על הצרכים שלנו לאחר הירידה בהכנסות עם היציאה לגמלאות?), אירוע בריאותי חמור של אחד מבני המשפחה (האם ביטחנו את עצמנו או הקצנו מראש סכום  המיועד לענות על מצב כזה?)

  • אין היערכות להוצאות גדולות הצפויות במועד ידוע או במועד שנבחר, כגון: מה מקורות המימון לבר-מצווה? מה הם המשאבים שיאפשרו רכישת דירה או החלפת דירה? מהיכן יבואו הכספים ללימודים האקדמיים של הילדים? 

  • לא יודעים על מה מוציאים את הכסף
אם ניקח כדוגמה תכנון תקציב של חברה עסקית, הוא מחולק לסעיפים שונים כגון: שכר לעובדים, ייצור, שיווק, R&D, פרסום, תרומות ועוד. חלוקה אחרת היא להוצאות על פי פרויקטים או על פי קווים עסקיים (Business Lines). 
באופן דומה, משפחה שמתכננת את הפן הכלכלי של חייה, מחלקת את הוצאותיה לסעיפים ויודעת כמה מתוכנן להוציא על כל סעיף.

המשמעות: כאשר מתכננים ובודקים את הביצוע לעומת התכנון אפשר לזהות חריגות משמעותיות, ואולי יותר חשוב באילו סעיפים קיימת חריגה.
תכנון מאפשר גם לבצע שינויים מושכלים: אם צריך לצמצם, ניתן לצמצם בסעיפים הפחות חשובים (הקביעה מה חשוב היא באופן חלקי סובייקטיבית), אם רוצים להרחיב, אפשר לבחור במה להרחיב. חברה עסקית עשויה למשל להרחיב את ה R&D, על מנת לייצר בעתיד מוצרים שיגדילו את הכנסותיה. משפחה עשויה להשקיע בלימודי מקצוע, על מנת שיגדילו בעתיד את הכנסותיה.
 
כמובן, שחברה יכולה להגדיל גם את הבונוסים למנהליה (לפעמים, כנהוג במקומותינו, גם כשהיא מפסידה) ומשפחה יכולה להגדיל את הצריכה של מוצרי מותרות. 
 
  • לא תמיד יודעים מה גובה ההכנסות
ראו הסבר מורחב בפוסט: האם אנחנו יודעים מה גובה ההכנסות שלנו?
 
  • לא תמיד יודעים מה חסכנו 
במסגרת ייעוץ שלי למשפחה, אספה המשפחה מסמכים כלכליים ונתונים כלכליים, על מנת שנוכל לנתח את מצבה הנוכחי. במסגרת תהליך האיסוף, זיהיתי סכום כספי בגובה של מאות אלפי שקלים, שלמשפחה לא היה ידוע על קיומו.
המשמעות: תהליך התכנון, עשוי לגלות נתונים משמעותיים, שבטעות התעלמנו מהם. 

  • לא תמיד יודעים האם כספנו מושקע באופן סביר 
איני יועץ השקעות ולכן איני מייעץ למשפחות המקבלות ייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה כיצד להשקיע את כספן, אבל...
רמת הידע שלי היא כזו, שאני יכול לזהות בקלות התנהלות שגויה בבסיסה.
אם וכאשר, אני נתקל במצב כזה, אני מסב את תשומת לב המשפחה לכך. מסביר לה היכן לדעתי הכשל ומציע לה לפנות למישהו, שזה תחום מומחיותו.

כשל נפוץ הוא ניהול עצמי של הכספים על ידי בני משפחה, שהבנתם בנושא אפסית וגם מידת העניין שלהם בנעשה בתחום של שוק ההון זניחה. לפעמים בני המשפחה מודעים למגבלה זו וכפיצוי בוחרים במסלול השקעה שרמת הסיכון בו נמוכה, לרוב פיקדון שקלי.
כשהסיכון נמוך גם הסיכוי לרווח משמעותי נמוך (במקרה של פיקדון שקלי, קרוב לוודאי שמדובר בהפסד).
המשמעות: ההבדל בין התנהלות טובה והתנהלות שגויה, יכול לאורך שנים להתבטא ביצירת הכנסה פסיבית (הכנסה לא מעבודה) משמעותית או בחוסר יצירת הכנסה כזו. הוא יכול גם להתבטא ביכולת לצאת לפנסיה מוקדמת או היעדר יכולת כזו.

השורה התחתונה
התכנון מאפשר:
א. הצגת התמונה הכלכלית האמיתית במלואה. עצם הצגת הנתונים, עשויה להשפיע על דפוסי ההתנהלות.

ב. הצגת תמהיל ההכנסות ותמהיל ההוצאות מאפשרת שינויים ממוקדים בתכנון, כלומר: בחירת הסעיפים בהם יורחבו או יצומצמו ההוצאות. 

ג. תכנון הוצאות חד-פעמיות עתידיות צפויות וצפויות פחות, גדולות או קטנות.

יום שני, 24 בדצמבר 2012

קשירת הצרכן (Binding)

בפוסט קודם הסברתי מדוע לא הייתי צריך להחליף מיד ספק סלולרי, כאשר הספקים החדשים גולן טלקום והוט מובייל נכנסו לשוק והציעו מחירים זולים יותר מהספקים הוותיקים.

עכשיו, השתנו דפוסי הפעילות הסלולרית שלי (העלויות בחבילה הישנה  שלי עלו משמעותית בגלל השינוי בדפוסי הפעילות וגם הספקים החדשים הוזילו את מחירי שירותיהם וייצבו את תהליכי העבודה ורמת השרות מול לקוחותיהם) והגיע הזמן להחליף ספק.
החלטתי לעבור מאורנג' לגולן טלקום. תהליך המעבר התחיל להתבצע אתמול בערב. תהליך המעבר היה חלק למעט כ 18 שעות, בהן הייתי מנותק מטלפון סלולרי.

18 שעות אלה הביאו אותי לכתוב פוסט זה. הבוקר בוטלה פגישת עבודה שלי בעיר אחרת. מי שארגן את הפגישה הודיע באמצעות הודעת SMS על ביטולה. כמובן שלא קיבלתי אותה.
היות שהודעתי באמצעות דוא"ל שלא אהיה זמין טלפונית, נשלחה אלי גם הודעת דוא"ל. הודעת הדוא"ל הגיע אלי דקות ספורות,לאחר שכבר יצאתי מהבית.  

מדוע הייתי מנותק?
 הספקים הוותיקים הגדירו את המכשירים הסלולריים, כך שלא ניתן להפעילם באמצעות כרטיס SIM של ספק אחר. החוק אינו מאפשר להם לעשות זאת. החל משנת 2011 במרבית הטלפונים (או בכולם) אין הגדרה כזו. טלפונים משנות ייצור קודמות ננעלו כך, בטרם נאסר לעשות זאת.
חובה עליהם לשחרר נעילה זו, כמענה לפנייה טלפונית של לקוח, מבלי שהלקוח ייאלץ לבוא למרכז שרות של הספק.

אין לי טענות כלפי הטיפול האדיב של חברת אורנג' בפנייתי הטלפונית. החברה גם ביצעה את שחרור הנעילה מפני כרטיסי SIM זרים, תוך פחות מ 24 שעות (פרק הזמן המקסימלי בו היא חייבת לעשות זאת).  לטענתם פרק הזמן הנדרש נובע מהצורך לייצור קשר עם ייצרן הטלפון על מנת שיבצע פעולה המהווה חלק משחרור הנעילה. 

שורש הבעיה הוא בעצם הנעילה במקרה זה או בפעולות אחרות של ספקים שונים בתחומי עיסוק שונים הנקראות Binding או Vendor Lock In. 

מה זה Binding או Vendor Lock In?    
כמי שעסק שנים ארוכות בטכנולוגיית המידע נתקלתי פעמים רבות בניסיונות לכבול את הצרכן הארגוני ליצרן או ספק. כבילת הספק נעשתה באמצעות תלויות בין מוצרים.

התלויות עשויות להיות עסקיות: למשל: מכירת דפדפן של מיקרוסופט כחלק מובנה במערכת ההפעלה ללא תוספת עלות כספית.  במקרה זה הנחת היצרן היא, שמשתמשים רבים יתרגלו למוצר שמגיע עם חבילת מוצרים גדולה יותר ולא יבחנו חלופות אחרות. 

במקרה של הדפדפן ומערכת ההפעלה האיחוד האירופי התנגד נמרצות לפעולת Binding זו. 

תלות חמורה יותר היא תלות טכנולוגית ביו מוצרים במטרה לנעול לקוח המעוניין במוצר אחד של חברה לרכוש מוצר אחר של אותה חברה ולמנוע תחרות אמיתית של יצרנים אחרים.

דוגמאות בולטת היא שוב חברת מיקרוסופט שיצרה סינרגיה טכנולוגית בין מערכת ההפעלה חלונות לבין החבילה היישומית שלה Office.
עניין זה התגלגל לפתחו של בית משפט בארה"ב, כשאחת החלופות שהועלו לחייב את החברה להתפצל לשתי חברות: אחת של מערכות הפעלה והאחרת של מערכות יישומיות.
בסופו של דבר בית המשפט לא קיבל את הבקשה לפיצול החברה.

דוגמה בולטת עוד יותר היא חברת אפל. אם אתה רוצה להשתמש במכשיר שייצרה החברה, למשל: iPhone, אתה חייב גם להשתמש במערכת ההפעלה של החברה ובמוצרי תוכנה נוספים של החברה.

הגישה המנוגדת לגישת קשירת הלקוח היא קוד פתוח. בתיאור קצת פשטני, המודל העסקי מבוסס על הענקת מוצר התוכנה בחינם וגביית תשלום על שרותים סביבו. 

למה גורם Vendor Lock In?
במקרים רבים הוא כובל את הלקוח ליצרן או לספק ומונע תחרות חופשית. בהיעדר תחרות כזו המחירים שישלם הלקוח יהיו גבוהים יותר.

איזה ספקים מנסים לכבול את הלקוחות?
ספקים רבים בתחומים רבים מנסים לכבול את הלקוחות באמצעים, כגון:
  • תקופת התחייבות שאי-עמידה בה כרוכה בקנס גבוה  
  • קשירה בין מוצר או שרות אחד למוצר או שרות אחר, כך שלפחות לכאורה החבילה המשולבת זולה יותר. 
  • הטבה ברכישת מכשיר בתנאי שצורכים גם את השרות הנלווה אליו (רכישת טלפון מספק סלולרי מוזילה עלויות שרות, רכישת ביטוח למכונת כביסה או מקרר המוזיל מחיר רכישה וכיו"ב)


ספקי הסלולר אינם יוצאים מכלל זה. תקופת התחייבות ארוכה הייתה אמצעי בולט כזה בתחום הסלולר.

מה כדאי לצרכן לעשות?
1. ראשית, כדאי לזהות את המצבים בהם מנסים לכבול אתכם לספק או יצרן. 
2. לאחר הזיהוי להעריך האם בכל זאת כדאי להתקשר עם אותו ספק.
3. אם בכל זאת מתקשרים עם הספק, לבחון האם יש אפשרות להקטין את ה Binding ללא תוספת עלות משמעותית.
4. אם אפשר להקטין את התלות לעשות  זאת.

במקרה של נעילה מפני שימוש בכרטיס SIM זר יש פתרון פשוט וחינמי, שאני ממליץ להשתמש בו:
1. גם אם אינכם חושבים להחליף ספק או אינכם להחליף ספק בעתיד הקרוב, בדקו האם המכשיר שלכם חסום או לא.
2. טכניקת הבדיקה פשוטה: החליפו את כרטיס ה SIM שלכם בכרטיס SIM של לקוח של חברה אחרת. אם המכשיר פועל הוא אינו חסום. אם אינו פועל הוא חסום.
3. אם הוא חסום התקשרו לספק הסלולר שלכם ובקשו לשחרר את החסימה.
4. הספק מחויב לעשות זאת תוך 24 שעות.
5. הקטנתם את התלות בספק.

נ.ב.
הספק יתעניין מדוע אתם מבקשים זאת? הוא חושש מנטישה. ייתכן שגם יציע לכם תנאים משופרים.

  

יום שלישי, 11 בדצמבר 2012

ביטוח סיעודי קיבוצי - אנטומיה של כישלון ידוע מראש

על פי העיתון כלכליסט, הממונה על שוק ההון במשרד האוצר פרופ' עודד שריג, עומד לבצע רפורמה בנושא ביטוח סיעודי. הרפורמה תרע באופן משמעותי את התנאים של מבוטחים, שרכשו את הביטוח הסיעודי, באמצעות מקום עבודתם ושלמו עליו עשרות אלפי שקלים במשך שנים ארוכות. על פי העיתון חלופה זו היא הרע במיעוטו.  בחלופות אחרות הם עלולים לא לקבל תמורה כלשהי עבור הביטוח הנ"ל.

אם תשולם התמורה למבוטחים הסיעודיים על פי הפוליסה, קיים חשש להתמוטטות חברות ביטוח, בגלל ההפסדים הגבוהים שייגרמו להם.

כיצד הגענו למצב כזה?
ביטוח קיבוצי או ביטוח קבוצתי הוא הרבה יותר זול מביטוח של יחיד. חברת הביטוח מעוניינת במספר רב של לקוחות, שמביא מקום עבודה גדול. מספר גדול של עובדים מבוטחים מגדיל את ההכנסות. בשנים הראשונות מספר המבוטחים הנזקקים לסיעוד קטן ולכן גם  סכום הכסף  שתובעים מחברת הביטוח הוא זניח. עם הזמן ועם הגיל העולה של המבוטחים, גדל היקף התביעות.
מראש ברור לגמרי שביטוח כזה בתעריפים כאלה אינו כדאי כלכלית לחברות הביטוח. לא לחינם הן גובות תעריפים גבוהים בהרבה ממבוטחים, שאינם חלק מקבוצה.  השאלה היא רק מי יממן בעתיד הרחוק את ההפסדים: חברת הביטוח, המדינה או המבוטחים האחרים, שאינם מבוטחים בביטוח קיבוצי.

נכון תוחלת החיים עלתה ואיתה גם מספר החולים הסיעודיים. חלקם חולים, שהיותם סיעודיים נובע ממחלות הגורמות למגבלות שכליות ולא ממחלות גופניות ולכן תוחלת החיים שלהם כחולים סיעודיים ארוכה יותר. אין די בגורם זה, שלא בהכרח ניתן היה לחזותו מראש, להסביר ולהצדיק תעריפים כל כך נמוכים. 

מי אשם?
במצב שנוצר יש שלושה אשמים שיתוארו להלן בסדר אחריות יורד (מהאחראי ביותר לאחראי פחות): 

1. הרגולטור, כלומר: הממונים על הביטוח במשרד האוצר בתקופה שבה אושרו ביטוחים כאלה ובתקופות הארוכות שנמכרו ביטוחים כאלה. זה הגורם שתפקידו הוא לא לאשר תוכניות כאלה, שהסיכון שיובילו להפסדים הוא גבוה. 

2. חברות הביטוח שהיו מוכנות לעשות הכל על מנת להגדיל את מספר לקוחותיהן ואת גובה התשלומים שלהם, גם במחיר של סיכונים גדולים בעתיד.

3. המבוטחים, שהתפתו לקבל ארוחות חינם. כבר למדנו: אין ארוחות חינם.

האם מדובר בתבנית חוזרת (Pattern)? 
בעולם טכנולוגית המידע שבו "ביליתי" שנים ארוכות מהקריירה המקצועית שלי, קיים מושג של Patterns. מדברים על:
Service Oriented Patterns וכדומה.  

הרעיון של Patterns הוא שמגדירים ומתארים בעיה ברמה מופשטת. ההגדרה והתיאור המופשט הם תבנית. לבעיה מוצאים ומציגים פתרון    כך שה Pattern או בעברית תבנית כולל: שם, תיאור מופשט של בעיה ותיאור של פתרון. 

כאשר מפתחים תוכנה ניתן לזהות צורך בתבנית כזו. ברגע שזיהינו תבנית כזו, הנדרשת להיות חלק מהתוכנה, ניתן  להגדיר אותה כחלק מהמערכת. יש לנו פתרון ברמה המופשטת. נשאר רק לצקת לתבנית את התכנים הספציפיים של המערכת העשויים להיות במגוון גדול של תחומים: מערכות ציבוריות, מערכות בנקאיות, מערכות טלקום, מערכות ביטוח וכיו"ב. 

העובדה שזיהינו Patterns  ידועים ופתורים, עשויה לחסוך לנו עבודה וזמן.

נדמה לי שגם הנושא של ביטוח סיעודי קיבוצי במדינת ישראל, הוא מקרה פרטי של Pattern.

תיאור ה Pattern:
  • בונים ומוכרים מוצר לטווח זמן ארוך שמחירו זול מדי 
  • הלקוחות מתפתים וקונים את המוצר
  • בהתחלה הגורם המוכר את המוצר מרוויח והקונים מרוויחים משום שהם משלמים פחות   
  • בשלב מסוים נוצר משבר, משום שהסיכונים לא נלקחו בחשבון או שבחרו להתעלם מהם
  • הפתרון למשבר הוא פגיעה בחלק או כל הגורמים (למשל: אי-עמידה בהבטחות חוזיות)
  • מישהו משלם את המחיר: המוכר או הקונה או גורם שלישי. אין הכרח שיהיה רק גורם אחד שמשלם את המחיר.

דוגמאות ל Pattern כזה
למבוטחים הוצעו תנאים טובים מדי. נוצר גרעון אקטוארי ענק. גובהו הושפע גם מעליית תוחלת החיים. בעקבות המשבר הולאמו קרנות הפנסיה והעובדים נאלצו לוותר על חלק מהזכויות שהגיעו להם. נסגרה הצטרפות של מבוטחים חדשים לתוכנית הטובה מדי.
הפוסט שאליו מקושרת כותרת Bullet זה, מסביר את העניין בפירוט. תמצית העניין היא הבטחה חוזית של יחס בין הצבירה הפנסיונית לגובה הפנסיה (מקדם ההמרה). ההבטחה היא לעשרות שנים קדימה. עלייה בתוחלת החיים מעבר למצופה גרמה לציפייה להפסדים של חברות הביטוח. על  מנת למנוע זאת או להקטין את הנזק, הממונה על שוק ההון לא יאפשר מצטרפים חדשים שאינם בגיל מבוגר להצטרף עם מקדם המרה מובטח מראש.
ראשי רוב הבנקים תיאמו ביניהם וויסות שערי המניות באמצעות הזרמת כספים לרכישת המניות של עצמם. המניות עלו והציבור רכש אותן ונהנה מהרווחים, עד המשבר. תוצאות המשבר (שלא במישור הפלילי נגד ראשי הבנקים שעברו על החוק) היו הלאמת הבנקים והקטנת הנזקים לציבור המשקיעים מקופת המדינה. 
  • "תספורות" אגח"ים של חברות בפירמידת חברות בישראל
ראו גם משחק פירמידה באלבניה בהמשך. משקיעים פרטיים ולפעמים גם גורמים מוסדיים רוכשים אגרות חוב של חברה השייכת לטייקון. הם מסתמכים על היציבות הכלכלית לכאורה של החברות השייכות לו ועל שמו הטוב. האג"ח עולה והמשקיעים מרוויחים. הבעלים ומקורביו מרוויחים (לא פעם המקורבים משובצים במשרות ניהוליות בשכר גבוה). כשיש משבר, מסתבר שאולי חברות אחרות באותה קבוצת חברות הן רווחיות ויציבות, אבל לא החברה הזו. מסתבר גם שחוקית לא בהכרח הבעלים מחויב להחזיר להם את הכסף מכיסו הפרטי ו/או מרווחי חברות אחרות שבבעלותו. 
  • תלמידי הישיבה החרדים בישראל
להסבר מפורט קראו את מיתוס 2 בפוסט קודם. מספר תלמידי הישיבה הצעירים והבריאים שאינם עובדים הולך וגדל. סך הקצבאות וההטבות (הישירות והעקיפות), שהם מקבלים הולך וגדל. יש רק שתי שאלות:

1. מתי יתרחש המשבר?

2. מי ישלם את המחיר? נדמה לי שהמשפחות החרדיות יהיו בין אלה שישלמו את המחיר. ספק אם גם העסקנים והרבנים שדוחפים אותם לא לעבוד, ישלמו מחיר משמעותי.   
לא רק בישראל (ובאלבניה) גם בארצות-הברית. אמנם אותם מקבלי משכנתאות, שאינם יכולים להחזירן, שילמו ריבית גבוהה יותר מאחרים על המשכנתאות, אבל אל תטעו: הם שילמו ריבית נמוכה מכפי שהיו צריכים לשלם. 

אם מתקיימת ההנחה, שמחירי הדירות יעלו כל הזמן, זה מודל כלכלי מצוין. אנשים שלא היו יכולים לקבל משכנתה בגלל חוסר יכולת החזר מקבלים משכנתה. הם מוכרים את הדירה ברווח ומעבירים את המשכנתה לדירה גדולה יותר.
המשבר נוצר כשמחירי הדירות ירדו. הלווים חסרי יכולת ההחזר החזיקו בדירות, שערכן ירד מתחת לגובה המשכנתה ששילמו.
את המחיר שילמו המשפחות שלקחו משכנתה, חלק מהבנקים וגם ממשלת ארצות-הברית שתמכה בהם כספית למניעת קריסתם.
כלכלת אלבניה לא הייתה רחוקה מקריסה בגלל הפירמידה. חברה מסחרית ביקשה מאנשים להצטרף באמצעות הזמנת חבריהם. כל מצטרף קיבל רשימה שלאנשים הראשונים היה אמור לשלם סכומי כסף באמצעות החברה. היה עליו למצוא מספר קטן של מצטרפים שהוא מביא. כשאלה שילמו, שמו התקדם בהיררכיה. לאחר שגם הם הביאו מספר קטן של מצטרפים עלה עוד מדרגה וכן הלאה עד שהגיע לראש הרשימה ואז הוא צפוי להחזיר את ההשקעה ולהכפיל אותה פי כמה.

כל אחד חושב שהוא יוכל להביא 5 או 10 מצטרפים חדשים. כל אחד חושב שגם המצטרפים שיביא יביאו מצטרפים משלהם, כך שלכאורה אין סיכון וההשקעה הקטנה תוחזר ברווח גדול. 
התרמית כאן היא שמהר מאד ייגמרו המצטרפים משום שכמויות המצטרפים הנדרשות גדלות בקצב מהיר.
למי שיש סיכון מזערי זו החברה הגובה עמלה על כל מצטרף.
כשהתברר שהרבה אנשים הפסידו את כספם נוצר משבר. 

האם כולם משלמים את המחיר במידה שווה?
התשובה כמובן שלילית. האזרח הקטן הוא זה שמשלם את המחיר הגבוה ביותר.

אם מדובר בטייקון, הוא עשוי למצוא מראש את הדרך החוקית להפרדתו מהחובות של החברות הבעייתיות בקבוצת החברות שלו.

אם מדובר בבנק או חברת ביטוח, שלטונות המדינה יחששו מההשלכות של איבוד יציבותו וישלמו חלקים מחובו.

הסיכוי, שהמדינה או הבנק או חברת הביטוח יישאו באחריות להפסדים של האזרח הקטן, אף הוא קטן.

המסקנה היא, שעל אף שמקומנו (האזרחים הפשוטים) בהיררכיית האחראים הוא הנמוך ביותר, אסור לנו להתפתות לעסקאות טובות מדי, שמאחוריהן מסתתר סיכון רב. 
ככל שמשך הזמן של העסקה ארוך יותר כך גם הסיכון גדול יותר.

יום שישי, 7 בדצמבר 2012

האם רק מי שמצבו הכספי רעוע זקוק לאימון וייעוץ בכלכלת המשפחה?

רבים חושבים שרק משפחות שמצבן הכלכלי גרוע עשויות להפיק תועלת אמיתית מאימון וייעוץ בכלכלת המשפחה. 
טענה זו רחוקה מהמציאות. לא מעט משפחות, שמצבן נתפס כטוב עשויות להפיק תועלת רבה מתהליך כזה. בפוסט זה אציג מספר דוגמאות למשפחות שמצבן הכלכלי טוב (אבל...) ויכולות להפיק תועלת רבה מייעוץ בכלכלת המשפחה.

1. אריאלה התקשרה אליך
או שסתם זכית בסכום גדול בהגרלה של הלוטו או של הטוטו. אין ספק שלאחר הזכייה, מצבה הכלכלי של משפחת הזוכה טוב. חכו שנה, שנתיים, כדי לראות שמשפחות רבות, שזכו בפרסים גבוהים מאבדות את כל או רוב רכושן ונקלעות למצב כלכלי קשה.

מה התרחש?
המשפחה שזכתה בהגרלה בסכום כספי גבוה העריכה את מצבה הכלכלי כטוב הרבה יותר ממה שהוא היה באמת, לפיכך הוציאה הוצאות כספיות מופרזות (מכוניות מפוארות, קניות, נסיעות לטיולים ונופשים, מתנות כספיות לקרובים וחברים וכיו"ב). לפעמים זה לווה גם בהקטנת הכנסות, משום שהזוכה החליט, שאפשר כבר להפסיק לעבוד.   
כמו בדור השני או השלישי של משפחות שהתעשרו, גם אצל הזוכים בהגרלה, מה שבא בקלות הולך בקלות.

כיצד היה עוזר תהליך ייעוץ ואימון?
הצגת התמונה הכוללת הייתה חוסכת אשליות למשפחה. שליטה בהוצאות והפניית חלק מכספי הזכייה לחיסכון או להשקעה הייתה מבטיחה שיפור במצבה הכלכלי של המשפחה.

2. הייטק 
רווק איש היי-טק המתקרב לגיל 30 והכנסתו מעבודה היא כ 25,000 ש"ח לחודש. אין אוברדרפט. אין הלוואות או חובות. אין גם חסכונות. את קרן ההשתלמות פדה לצורך מימון נסיעה בחו"ל.
החיים יפים: שוכר דירה יקרה, נוסע פעמיים-שלוש בשנה לחו"ל (לא כולל כמה גיחות נופש לחו"ל בסופי שבוע), יומיום ארוחות במסעדות טובות, בערבים גם ביקורים בפאבים ובמסיבות.  

מבט לתסריט עתידי אפשרי: שנתיים אחרי זה נישא לבחירת ליבו. נולדים ילדים. חמש שנים אחרי זה מפוטר מעבודתו כי החברה בקשיים.
לאחר חצי שנה של אבטלה מוצא עבודה חדשה. השכר נמוך יותר
כ 20,000 ש"ח. 
לאחר חמש שנים מפוטר שוב שלא באשמתו (בהיי-טק מקומות עבודה לא יציבים). הפעם כבר אינו מוצא עבודה כי הוא מעל לגיל 40. 

מדי פעם הוא מוצא עבודות מזדמנות בשכר נמוך, עד שלאחר כמה שנים מוצא עבודה פקידותית קבועה בשכר זעום. 

המשפחה נקלעת למצב כלכלי קשה והחובות תופחים והולכים. 

מה התרחש?
למרות שהמצב הכלכלי היה טוב, לא נצפו תסריטים עתידיים טובים פחות מבחינה כלכלית. כתוצאה מכך איש ההי-טק חי ברמת חיים גבוהה ולא נערך לתסריטים אלה. כשהם התרחשו כלכלת המשפחה קרסה. 

כיצד היה עוזר תהליך ייעוץ ואימון?
תסריט מעין זה אינו חריג אצל עובדי היי-טק. האפשרות של התרחשותו הייתה עולה לדיון. 
ללא הורדה משמעותית של רמת החיים, ניתן היה לחסוך כל חודש, למשל סכום פעוט (יחסית לגובה המשכורת) של 5,000 ש"ח. אחרי שנתיים היו מצטברים 120,000 ש"ח. בהשקעה נבונה היו גם מניבים תשואות. 

עם הנישואים ועד הולדת ילדים ניתן היה בקלות להעלות את רמת החיסכון: משק ביית אחד עם שתי משכורות. גם זה ללא ירידה משמעותית ברמת החיים. סכום חיסכון חודשי של כ 7,000 ש"ח לחודש היה מצטבר ביחד עם החיסכון הקודם ליותר מ 200,000 ש"ח.
תוסיפו לזה גם את קרן ההשתלמות, שלא הייתה מנוצלת לנסיעה לחו"ל והגעתם לסכום חיסכון נכבד, שהיה עומד לרשות המשפחה בעת צרה (ובהשקעה נבונה גם גדל). 

בחרתי במתכוון בתסריט של חיסכון צנוע. אפשר לבחון גם תסריט של חיסכון חודשי של 10,000 ש"ח במחיר ירידה מסוימת ברמת החיים.

עוד שאלה קטנה: מה היה קורה לו היה פונה לייעוץ ואימון כלכלי בגיל עשרים וחמש?  
תסריט אפשרי: החיסכון שהיה נצבר היה משמש לרכישת דירה בפריפריה (נניח באר-שבע או חדרה). דמי השכירות היו  מכסים את מרבית המשכנתה לעשר שנים. בגיל 35 הייתה עומדת לרשותו דירה ללא משכנתה, המניבה הכנסות. 

3. עבודה ושחיקה
לפני כמה  עשרות שנים הכרתי אדם שעבד בעבודה מרתקת בחזית הטכנולוגיה. הוא עזב אותה לטובת עבודה משעממת (לטעמו) במפעל משפחתי. כשנשאל איך העבודה החדשה? ענה: יש רגע אחד של סיפוק בכל חודש. הרגע בו אני מסתכל על תלוש המשכורת.
אותו אדם אינו היחידי, שעובד רק עבור הכסף שהוא מרוויח.

יש אנשים הממלאים את אותו תפקיד במשך שנים ארוכות עלולים לסבול  משחיקה. התוצאה זהה: העבודה כבר לא מעניינת.

כאשר אין תחושה של סיפוק, עשייה או תרומה, טבעי לרצות לצבור מספיק כסף ונכסים על מנת לפרוש מהעבודה מוקדם ככל האפשר. לאחר הפרישה יש זמן לעסוק בתחביבים המעניינים את אותו אדם. חישוב מהיר עשוי להראות למשפחה שלא ניתן לפרוש וצריך להמשיך לעבוד, משום שאין מספיק נכסים כספיים.

מה התרחש? 
בלא מעט מקרים לא חסכה המשפחה מספיק כסף או השקיעה את הכסף באופן רחוק מהאופטימלי. כתוצאה מכך חייבים להמשיך לעבוד על מנת שיהיה מספיק כסף לכסות את ההוצאות השוטפות.

כיצד היה עוזר תהליך ייעוץ ואימון?
במהלך התהליך היה מתברר כי אחת המטרות היא הפסקת עבודה. ניתוח וכימות המשמעויות הכלכליות של מטרה זו, היה עשוי להוביל לצבירת נכסים כספיים לתמיכה במימוש מטרה זו. הסכומים שהיו מצטברים היו עשויים לקצר את הסבל או השעמום שבעבודה.

אין להוציא מכלל אפשרות, שהייתה צצה חלופה לעבודה אחרת מעניינת יותר וגורמת לסיפוק, שגם מניבה הכנסה ראויה.

4. גמלאים או כמעט גמלאים
אנשים שנשחקו מעבודה (ראה 3 לעיל), כמו גם אנשים אחרים, ניצבים בשלב מסוים לפני פרישה לגמלאות או לפני החלטה האם להיענות לתוכנית פרישה מוקדמת לגמלאות. 
בפרישה הם מקבלים מענקי פרישה, מענקים נוספים, תשלום עבור ימי חופשה, ימי מחלה וכיו"ב. 

ההתחלה מעודדת: יש זמן לעשות את כל מה שחלמו. כל חודש נכנסת קצבת הגמלאות לחשבון ומתווספים כספים רבים כמענקי פרישה למיניהם. לאחר שנה, שנתיים, שלוש או ארבע מגלים כי ההוצאות לא קטנו (לפעמים גדלו) וההכנסות הצטמצמו, מענקי הפרישה "נאכלו" והגמלה אינה מספיקה לקיום השוטף. 
מה התרחש? 
ברור שהייתה הערכת יתר של המשאבים הכספיים העומדים לרשות המשפחה. פרטים נוספים אתם מוזמנים לקרוא בפוסטים: 
מוקדם מדי לפרישה מוקדמת מהעבודה 
הכל סיכונים: הסיכונים שמלווים אותנו וההתמודדות אתם 
שינוי ארגוני מהותי מזווית ראיה של העובד.

כיצד היה עוזר תהליך ייעוץ ואימון?
במהלך התהליך, ניתן לצפות את תבנית הקיטון בהכנסות ללא קיטון מקביל בהוצאות, האופיינית לגמלאים רבים. ידיעה מראש הייתה אולי פוסלת אפשרות לפרישה מוקדמת או לפחות מציגה את הקשיים שלאחריה. 
תכנון נבון של השקעת חלק ממענקי הפרישה, שליטה בהוצאות ואולי גם תוספת הכנסות, עשויים היו למנוע את המצב שנוצר. 

השורה התחתונה 
המשותף לכל הדוגמאות לעיל (כמו גם למצבים  אחרים, שלא תוארו בפוסט זה) הוא התנהלות כלכלית שגויה ולא גובה הכנסות נמוך. הפרמטר העיקרי הקובע את מצבה הכלכלי של משפחה הוא ההתנהלות ולא גובה ההכנסה. ישנן גם משפחות שהכנסתן נמוכה ומצבן הכלכלי סביר, משום שהן מתנהלות כיאות.

המסקנה היא שמאימון וייעוץ בכלכלת המשפחה עשויות להפיק תועלת משפחות שהתנהלותן אינה מיטבית ללא קשר לגובה הכנסתן.

יום חמישי, 29 בנובמבר 2012

שלושה מיתוסים על עצמאים

מיתוס 1: לעצמאי יש חופש לעשות את מה שהוא רוצה

לא נכון

המציאות: עצמאי חייב להשיג הכנסות מעבודתו. ברמת התפקוד היומיומי הוא חייב להתאים את עצמו לצרכים ולרצונות של לקוחותיו. לפעמים הוא נאלץ לבצע עבודות משעממות, לעבוד עם לקוחות בעייתיים או לא נעימים (לרוב מדובר באחוז קטן מהלקוחות, שהם כאלה) ולעבוד בלוחות זמנים קשים עד בלתי אפשריים. 

דוגמה קטנה: לא אחת ראיתי בסופרמרקט נחילי זבובים על פירות וירקות. העובד האחראי עומד ומסתכל ואינו מגרש אותם. לעובד השכיר בסופרמרקט יש חופש לגרש זבובים או לא לגרש אותם.

האם אתם מתארים לעצמכם תופעה דומה אצל בעל דוכן עצמאי בשוק? לבעל הדוכן ברור לגמרי: אם לא יגרש את הזבובים, הלקוחות ילכו לדוכן אחר נטול זבובים ופרנסתו תיפגע. לבעל הדוכן העצמאי אין חופש, הוא חייב לגרש את הזבובים.  

ברמה הפילוסופית, אפשר לטעון כי לעצמאי יש חופש גדול יותר כי הוא בחר בעיסוקו והוא יכול להחליט, אבל גם זה לא נכון במקרים רבים. לא תמיד בוחרים להיות עצמאי ודרגות החופש הן נמוכות, כאשר אין מדובר בעצמאי, שהביקוש לשירותיו או מוצריו אינו עולה על ההיצע. 


נקודות למחשבה:

1. האם עובד שכיר במקום, שאין בו חשש מפיטורים (שירות ציבורי, ועדים חזקים), אינו זה שיש לו את החופש הרב ביותר?
2. האם עצמאי בעל דרגת החופש הגדולה ביותר, אינו מי שמוגדר פורמלית כעצמאי, אלא מי שאינו תלוי בהכנסתו לפרנסתו?

מיתוס 2: עצמאיים מרוויחים יותר משכירים

לא מדויק.

המציאות: נתוני הלמ"ס (נכון לשנת 2010) מראים כי ההכנסה החודשית הממוצעת של משפחה, שבראשה עומד שכיר הייתה 16,693 ש"ח ברוטו ו 13,869 ש"ח נטו.
ההכנסה הממוצעת ברוטו של משקי ביית שבראשם עומד עצמאי הייתה 19,548 ש"ח וההכנסה נטו הייתה 15,313 ש"ח. הפער הוא בסדר גודל של 10% לטובת עצמאים. 

צריך לזכור כי מדובר בממוצע. ברור כי ישנו מספר קטן יחסית של  עצמאיים, שהכנסתם גבוהה בהרבה מהכנסתם של שכירים והם מטים את הממוצע כלפי מעלה. המסקנה היא שכרם של מרבית העצמאיים, אינו גבוה משמעותית משכרם של שכירים.


נקודות למחשבה:

1. איך מתחשבים בחוסר יציבות ההכנסות של עצמאיים לעומת יציבות ההכנסות של שכירים? לעצמאי עשויים להיות מספר חודשים ללא שכר או עם שכר נמוך מאד. 

2. איך מודדים את ההטבות הגלויות של שכירים: הפרשות סוציאליות (פנסיה, קרן השתלמות, דמי הבראה, ביגוד, מתנות לחג, טלפון, רכב)?  הטבות אלו מוערכות בדרך כלל בכשליש עד חצי מהשכר. 

3. איך מודדים את ההטבות החבויות של שכירים (נופשונים, ארוחות, הנחות, ביטוחים קיבוציים, הלוואות בתנאים טובים, מיזוג בקייץ, קירור בחורף וכיו"ב)? 

4. האם להביא בחשבון את זה ששכירים מקבלים דמי אבטלה ועצמאיים לא? 

5. במה דומים עצמאיים לפנסיונרים? לשתי הקבוצות הוצאות קטנות רבות, שחלות עליהן במקום על מקום העבודה (שליחת פקס, צילום מסמך, עטים, ניירות להדפסה, ציוד מחשוב בסיסי, שיחות טלפון וכו').  

מיתוס 3: עצמאיים יכולים לדווח על הוצאות עסקיות אמיתיות ומדומות ועל ידי כך לא לשלם מיסים או לשלם שיעור מזערי של מיסים וכתוצאה מכך להרוויח הרבה יותר משכירים.

לפעמים לא מדויק. לפעמים לא נכון.

המציאות: על מנת לדווח על הוצאות בהיקף רחב צריכות להיות הוצאות כאלה בין אם הן אמיתיות ובין אם אין מדומות. עצמאי לא יכול להתעשר מכך שידווח על קניית מחברות לילדיו לבית הספר כהוצאה עסקית (זו דוגמה להוצאה עסקית מדומה).

ישנן קבוצות עצמאיים שיש להן הוצאות עסקיות אמיתיות בהיקף כספי ניכר, שאפשר להוסיף להן הוצאות מדומות דומות. כך למשל אישה המנהלת צהרון למספר גדול לפעוטות וקונה עבורם מזון יכולה לקנות מזון גם עבורה ובני ביתה (הוצאה עסקית מדומה), מי שיש לו הוצאות עסקיות על צי רכב יכול להוסיף הוצאות מדומות על רכב פרטי.

אבל ישנן קבוצות עצמאיים שעיסוקם אינו מאפשר "ניפוח" לא-חוקי של הוצאות בהיקף משמעותי, דוגמה: לעצמאי בעל מקצוע חופשי, המוכר את הידע והמיומנות שלו ומועסק על ידי לקוח או מספר מצומצם של לקוחות כשהעבודה מתבצעת במשרדי לקוחותיו עשויות להיות הוצאות עסקיות מעטות ומוגדרות היטב. 

לדווח על הוצאות עסקיות והוצאות עסקיות מדומות בהיקף רחב יש תנאי הכרחי: הכנסות מספיק גבוהות. כפי שכבר ראינו במיתוס 2 לחלק מהעצמאיים אין הכנסות כאלה. 


נקודות למחשבה:

1. האם דווח על הוצאות עסקיות אמיתיות של עצמאים הוא תוספת הכנסה? קרוב לוודאי שלא. הם נאלצו להוציא בפועל את ההוצאות במקום להשתמש בהכנסה  לחיסכון או צריכה.

2. האם כל עצמאי מוכן לעבור על החוק ולדווח על הוצאות מדומות בסכום גבוה, כאילו הן הוצאות אמיתיות?

3. מי מהעצמאיים מרוויח משמעותית מדווח על הוצאות עסקיות מדומות? ככל שאחוז המס לתשלום גבוה יותר מרוויחים מכך יותר.

4. מה קורה במקרים בהם ההוצאות העסקיות האמיתיות גבוהות מהסכום המותר לדווח כהוצאה? כך למשל עבדתי תקופות ארוכות, חמישה ימים בשבוע, בערים רחוקות ממקום מגורי. ההוצאות על רכב היו גבוהות מהאחוז המוכר על ידי מס ערך מוסף. הברירה היא בין לדווח לפי ברירת המחדל המוכרת לבין דווח אמיתי גבוה יותר,המחייב ביורוקרטיה ואפשרות לחקירה מדוע הדווח שלי גבוה מהדווח המוכר. את הזמן הכרוך בחלופה השנייה אף אחד לא יחזיר לי או לעצמאי אחר. הבחירה שלי ושל אחרים היא לוותר על ההתעסקות בזה ולדווח לפי ברירת המחדל.

5. מה העלות של תשלום מקדמות מס גבוהות מדי בשנה עסקית פחות טובה מקודמתה? העצמאי משלם מראש יותר מיסים לרשויות ומקבל החזרים רק במחצית השנה שבאה אחריה. רמז: לא כל הרשויות השלטוניות נדיבות כמו מס הכנסה ומשלמות ריבית או ריבית ראויה על ההפרשים המגיעים לעצמאי.

השורה התחתונה

אין ארוחות חינם.
 
המידע במאמר זה אינו מותאם אישית לכל קורא, מציג רק חלק מההיבטים עיקריים המשפיעים על ההחלטה ואינו מנתח אותם לעומק ולכן פוסט זה אינו תחליף לייעוץ מקצועי. לייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה אתם מוזמנים לפנות אלי באמצעות:
טלפון: 054-4480616

יום שני, 26 בנובמבר 2012

נשים וכסף

אינני קורא של העיתון לאישה. בשהותי באילת יצא לי לעין בעיתון זה בספא של המלון במהלך המתנה לעיסוי. גיליתי כתבה מעניינת של נאוה ננר, הניזונה מניסיונה האישי.

עיקרי הכתבה:
  • נשים נרתעות מעיסוק בכסף. במקרים רבים משום שהנושא אינו מעניין אותן.
  • גם כשהן עובדות ומרוויחות שכר מכובד, הן משאירות לבעל לנהל את הצדדים הכספיים.
  • ננר עצמה עבדה בעבודות מכובדות עם שכר ראוי אבל בעלה היה זה, שניהל את כל ההיבטים הכספיים של המשפחה. כשהתגרשה, מצאה את עצמה במשבר גם בהיבט של ההתנהלות הכספית. בלית ברירה למדה להתנהל: על מה להוציא כסף, איזה הוצאות הן בגדר מותרות, שאינה יכולה להרשות לה ולילדיה וכיו"ב.
  • המסר המרכזי של המאמר הוא שנשים צריכות לעסוק בנושאים הכספיים ולא לסמוך רק על בן-הזוג, שינהל את הצד הכלכלי של חיי המשפחה.

ניסיוני האישי
ניסיוני האישי כיועץ ומאמן בכלכלת המשפחה וסתם מהיכרות עם משפחות ונשים, דומה למה מתארת נאווה ננר.
בלא מעט מקרים, נשים ללא בן-זוג התקשו בהתנהלות כלכלית. כאשר נפרדו מבן הזוג (אם משום שבן-הזוג הלך לעולמו או אם משום שבן-הזוג הלך למקום אחר) זה היה כרוך במשבר.

למותר לציין, שחוסר המיומנות בהתנהלות כספית אינו הקושי היחיד במצב של אובדן בן-זוג: עלול להיות משבר רגשי, קשיים רגשיים של ילדים,  צורך בהתנהלות בנושאים אחרים בהם טיפל בן-הזוג ולפעמים גם קושי כלכלי אובייקטיבי: ההוצאות הכספיות של אישה הנותרת לבד עם ילדים, אינן קטנות. ההכנסות קטנות בהרבה.

יעל (שם בדוי כמו כל השמות המופיעים כאן) התאלמנה במפתיע והצעד הכלכלי החשוב ביותר, שלימדתי אותה היה ביצוע פעולות בסיסיות בניהול חשבון בנק, למשל: מעקב סדיר אחת לתקופה אחרי היתרה ואחרי הפעולות, שבוצעו בחשבון הבנק. היא גם למדה, שטובתה אינה בראש מעייניהם של פקידי הבנק שלה (ראו גם: מה אנחנו לא יודעים על ניהול חשבונות בנק).

נעמה, שהתגרשה לפני זמן קצר, למדה על הזכויות הבסיסיות המגיעות   לה (ראו גם: ידע הוא כוח - חוסר ידע הוא חולשה. חוסר ידע בסיסי גרוע עוד יותר).   

רונית למדה לבחון את פוליסות הביטוח שלה, על מנת להימנע מכפל ביטוח ומביטוח אירועים, שבגינם אף פעם לא תקבל תמורה כלשהי מחברת הביטוח. 

ואורנה (אם חד-הורית) למדה לשלוט בהוצאות ולהגדיל את ההכנסות, על מנת לצאת מתהליך התרסקות כלכלי בגין הוצאות גדולות מהכנסות.

המקרה המדהים ביותר בעיני הוא של גילה, רופאה העובדת במקצועה, שבתקופת נישואיה חשבון הבנק אליו נכנסה משכורתה, היה על שם בעלה בלבד וכשהייתה צריכה כסף פנתה לבעלה. 

נקודת המבט שלי
אני בהחלט מצטרף למסר המרכזי של נאוה ננר בעיתון לאישה: נשים צריכות להיות שותפות מלאות להתנהלות הכלכלית של משפחתן.

איני בטוח שמניסיונה האישי של ננר, אפשר להסיק לגבי נשים רבות, שלא רכשו מיומנות וניסיון בהתנהלות כלכלית,  במשבר לאחר פרידה מבן-זוג: על פי המאמר, ננר התמודדה עם המשבר בכוחות עצמה. לא כולן יכולות לעשות זאת: ישנן נשים שזקוקות לייעוץ ואימון כלכלי (במאמר מוסגר: לא רק נשים. יש גם גברים וגם משפחות שבהן שני בני זוג הזקוקים לייעוץ ואימון כלכלי, על מנת לשנות את התנהלותן).


המידע במאמר זה אינו מותאם אישית לכל קוראת וקורא, מציג רק חלק מההיבטים עיקריים המשפיעים על ההחלטה ואינו מנתח אותם לעומק ולכן פוסט זה אינו תחליף לייעוץ מקצועי. לייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה אתם מוזמנים לפנות אלי באמצעות:
טלפון: 054-4480616



יום שישי, 2 בנובמבר 2012

האם אנחנו יודעים מה גובה ההכנסות שלנו?

מקור התמונה: אתר gov.il

בפוסטים קודמים עסקתי בהשלכות של חוסר ידע על ההתנהלות הכלכלית של משפחות. ראו למשל: ידע הוא כוח - חוסר ידע הוא חולשה. חוסר ידע בסיסי גרוע עוד יותר ומה אנחנו לא יודעים על ניהול חשבונות בבנק?  
אחד הדברים הבסיסיים ביותר לצורך התנהלות כלכלית סבירה הוא ידיעת גובה ההוצאות החודשיות וגובה ההכנסות החודשיות.

לא כל כך קל לדעת מהו גובה ההוצאות. יש לנו סוגים רבים של הוצאות. להלן רשימה לא ממצה: מזון, דלק וטיפולים לרכב, דיור (משכנתה, שכר דירה, וועד בית ועוד), חשמל, מים, ארנונה, גז, טלפון, קוסמטיקה, מספרה, חופשים ונופשים, חוגים לילדים, ספרי לימוד וצרכי בית ספר, תרבות ופנאי (הצגות, קונצרטים, סרטים, חוגים למבוגרים, פעילויות ספורט וכיו"ב), מחשבים, אינטרנט, כבלים וטלפונים חכמים (או לא חכמים). 

לעומת זאת מקורות ההכנסה של שכירים הם לרוב מעטים וברורים: משכורת של בת-הזוג, משכורת של בן-הזוג וקצבת ילדים מהמוסד לביטוח לאומי. בכל זאת לא מעט משפחות אינו יודעות מהי ההכנסה החודשית שלהן

מדוע יש משפחות שאינו יודעות מה גובה הכנסתן החודשית?
הכשל הבסיסי הוא חוסר ידע בקריאת מסמכים כלכליים. כפי שרוב האנשים אינם קוראים את הדווח של קרנות הפנסיה שלהם ואינם קוראים את הדווחים התקופתיים של קופות הגמל וקרנות ההשתלמות שלהם, כך אינם קוראים או אינם קוראים נכון את תלוש המשכורת שלהם.

טעויות עיקריות בהבנת תלוש המשכורת על קצה המזלג
טעות 1: התייחסות לסכום השכר נטו או הסכום הנכנס לחשבון הבנק כגובה ההכנסה החודשית. 
זו הטעות הבסיסית ביותר והמשמעותית ביותר.
כבר ראיתי אנשים בתפקידים בכירים, שהכנסתם גבוהה, מספרים, שההכנסה שלהם מעבודתם היא בסדר גודל של שכר מינימום. הם לא ניסו לרמות, אלא התייחסו לשכר נטו כגובה הכנסתם.
השכר נטו הוא השכר ברוטו ממנו מחסירים את כל הניכויים.
את הניכויים אפשר לחלק לשתי קבוצות:
1. ניכויי חובה, כגון: מס הכנסה, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות. 
2. ניכויי רשות, למשל: החזר הלוואות, חברות בקאנטרי קלאב או החזר על רכישת מחשב במבצע לעובדים.

ניכויי החובה, אינם חלק מההכנסה החודשית שלנו. אין לנו בחירה לעשות בהם משהו אחר.
ניכויי הרשות הם חלק מההכנסה שלנו ועל מנת לדעת מה ההכנסה החודשית האמיתית שלנו, צריך להוסיף אותם לשכר נטו.

מי שמנכים לו מתלוש המשכורת על חברות בקאנטרי קלאב, בחר להוציא חלק מהמשכורת שלו לצורך זה. ההכנסה שלו אינה שונה מהכנסתו של מישהו, שעובד במקום עבודה אחר ובחר לשלם את אותו סכום לקאנטרי קלאב באמצעות כרטיס אשראי ולא באמצעות תלוש המשכורת (אם גובה השכר של שניהם זהה ויתר הניכויים זהים, השכר נטו של חברו יהיה גבוה יותר).  

גובה ההכנסה שלו אינו שונה מגובה ההכנסה של חברו העובד באותו מקום עבודה ושכרו זהה ובחר להפקיד בתוכנית חיסכון את הסכום שהוא משלם לקאנטרי קלאב. 

עכשיו הבננו מדוע אותם בכירים חושבים ששכרם קרוב לשכר המינימום. פשוט מאד, יש להם ניכויי רשות בסכומים גבוהים ולכן השכר נטו שלהם נמוך. ברוב המקרים, קריאת תלוש המשכורת של אותם בכירים, תגלה החזרי הלוואות חודשיים בסכומים של אלפי ש"ח (או אפילו יותר). 
מי שבחר לקחת הלוואות, דומה למי שבחר לעשות מנוי לקאנטרי קלאב.  

טעות 2: התעלמות מרכיבי שכר תקופתיים
הרכיב הבולט הוא דמי הבראה. מרכיב זה ניתן אחת לשנה. גובהו הוא תלוי במקום העבודה, בהיקף המשרה ובוותק. כך למשל, עובד מדינה, העובד 10 שנים במשרה מלאה, היה זכאי לדמי הבראה של 3,780 ש"ח בשנת 2012 (חושב באמצעות מחשבון דמי הבראה של חברת חילן).  מרכיב שנתי נוסף שכיח הוא תוספת ביגוד. עשויים להיות גם מרכיבים שנתיים קבועים נוספים ומרכיבים שנתיים משתנים, כגון: בונוס שנתי (ההתייחסות לבונוס אינה צריכה להיות כאל מרכיב הכנסה תקופתי, משום שלא בהכרח יינתן ושיעורו אינו ידוע). 
עובד הבוחן תלוש שבו אין תוספות שנתיות יעריך שההכנסה שלו נמוכה יותר מאשר היא באמת. 
עובד שבוחן תלוש שבו תוספת דמי הבראה, עשוי להעריך בטעות שההכנסה שלו גבוהה מאשר היא באמת. 

התחום האפור
לא כל הניכויים מהתלוש הם ניכויי חובה או רשות. יש גם תחום אפור, שבפוסט זה אין  צורך להיכנס אליו. להמחשה אביא דוגמה. ניכוי לקרן השתלמות נמצא בתחום האפור. לכאורה מדובר בניכוי רשות. כמעט כל מעביד ישמח לשמוע שעובד, אינו מעוניין בניכוי לקרן השתלמות.
הסיבה פשוטה: על כל שקל המנוכה מהעובד לקרן השתלמות, המעביד מפריש מספר שקלים (ברוב המקרים  3 ש"ח על כל ש"ח של העובד) לאותה קרן, השייכת לעובד.
המציאות היא שכל העובדים, אולי למעט מספר זניח של חריגים, בוחרים שינכו מהם לקרן השתלמות. הן משום, שגם המעביד מפריש כסף לזכות העובד והן משום שהעובד זכאי להטבות מס בגין חיסכון זה. כך שהלכה למעשה זה ניכוי הקרוב יותר לחובה מאשר לרשות.

לסיכום
לא מעט משפחות אינן יודעות אפילו מה גובה הכנסתן. ללא ידע בסיסי זה, קשה מאד לבצע התנהלות כלכלית שוטפת. ללא קריאה נכונה של נתונים בסיסיים בתלוש המשכורת, לא ניתן לדעת מה גובה ההכנסות. בדרך כלל מספיק לתקן את הטעות הבסיסית של בלבול בין גובה ההכנסה לבין השכר נטו (הסכום הנכנס לחשבון הבנק), על מנת לקבל הערכה סבירה של גובה ההכנסה.

טיסות ישירות בין בהוטן לישראל בפרספקטיבה בהוטנית רחבה

  בחנוכת נקדש בדהיסטי חדש בה השתתפתי. זכויות יוצרים: אבי רוזנטל לאחרונה התבשרנו על כך שבקרוב יהיו טיסות ישירות מבהוטן לישראל ובחזרה.    מדו...