מה קרה בביטוחי המנהלים בישראל?

בפוסט קודם שאלתי לאן הולכת הפנסיה שלך? בפוסט דנתי בבעיות הניצבות בפני הפרט ובפני מדינה ובנקודת המפגש בין הבעיות.   הפוסט הנוכחי ממשיך לבחון את הנושא בהיבטים מעשיים. 

מהו מקדם המרה?

מקדם המרה הוא יחס בין הסכום שצברת לפנסיה לבין גבוה הקיצבה החודשית בפנסיה. 

אם מקדם ההמרה הוא 100, צריך לצבור 100,000 ש"ח על מנת לקבל קיצבת פנסיה  חודשית של 1,000 ש"ח.

לעמת זאת אם מקדם ההמרה הוא 200, וצברת 100,000 ש"ח בחיסכון פנסיוני, תקבל רק 500 ש"ח כל חודש. צריך לצבור 200,000 ש"ח על מנת לקבל 1,000 ש"ח כל חודש.

 ככל שמקדם ההמרה גבוה יותר תקבל פחות פנסיה על חיסכון פנסיוני בגובה זהה. 

מקדם ההמרה משתנה אחת למספר שנים. כיוון השינוי הוא עליה במקדם. הסיבה לעלייה במקדם: תוחלת החיים גדלה. כשתוחלת החיים גדלה, גמלאי מקבל בממוצע, במשך יותר חודשים את הקיצבה החודשית שלו. מקדם ההמרה היום הוא בסביבות 200.

לגוף שמשלם זה עולה יותר. אם הגוף הוא גורם עסקי, הוא עלול להפסיד או עשוי להרוויח פחות. אם זה גורם ממשלתי, הוא יצטרך למצוא מקורות תקציביים למימון הפער שנוצר.

מה קרה בביטוחי המנהלים בישראל? 

אנחנו יצירתיים או כמו שנאמר בשיר הישן ששר אורי זוהר (לפני שחזר בתשובה) "הראש היהודי ממציא לנו פטנטים".

בכל המדינות בעולם, בהן יש מקדם המרה לפנסיה, מדובר במקדם משתנה. גובה המקדם נקבע לכל אדם בסמוך ליציאתו לגמלאות. הסיבה לכך פשוטה: במועד זה, יודעים מהי תוחלת החיים ולכן אפשר להעריך כמה יעלה לשלם את גמלת הפנסיה.

גם בקרנות הפנסיה החדשות בישראל יש כבר שנים רבות מקדם ההמרה משתנה.

לעומת זאת בביטוח מנהלים בישראל הומצא פטנט ייחודי: הצטרפת? הובטח לך שתקבל את הפנסיה לפי מקדם ההמרה ביום בו הצטרפת.

נניח שהצטרפת בגיל 25 ותפרוש בגיל 65, חברת הביטוח מהמרת על קצב עליית תוחלת החיים 40 שנה קדימה. אם קצב העלייה יהיה גבוה מההערכה, כפי שקרה בשנים האחרונות, חברת הביטוח עלולה להפסיד הרבה כסף ובמקרה קיצוני גם לפשוט רגל.

אף אחד לא יכול לחזות ברמת דיוק סבירה מה יקרה בעוד 40 שנה. 

מי חזה את משבר הסאבפריים בארצות הברית וההשלכות שלו על כלכלת העולם? מי חזה את נפילת המשטר הקומוניסטי במדינות מזרח אירופה?

תמיד יהיו כאלו, שיגידו אנחנו חזינו את זה. חלק מהם צודקים, אבל גם הם לא חזו את זה עשר או עשרים או 40 שנים לפני התרחשות האירוע. 

בינינו, גם לא היה צורך לחזות את משבר הסאבפריים 40 שנה מראש.

אם אתה משקיע, גם שנה לפני זה הספיקה בשביל להרוויח כסף רב. אם אתה, אזרח אמריקאי, שלקח משכנתאות ושדרג דירות כל מספר שנים, ייתכן ששנה לא הספיקה אבל שלוש או חמש (לפני השדרוג האחרון שעשית) הספיקו.

אודה, על האמת גם אני מנסה להעריך מה יקרה בעוד עשר שנים בתחום של טכנולוגיית המידע, על אף שאני מודע למגבלות הקשות של הערכה כזו ונותן להן ביטוי לצד ההערכות שלי.

הרעיון הכללי, בהערכות שלי הוא לקחת חברה טכנולוגית מובילה ולשאול האם היא תתקיים בעוד עשר שנים?

מי שמעוניין יכול לקרוא פוסטים בבלוג האנגלי שלי.

להלן קישורים למספר דוגמאות:

 Vendors Survival: Will Google Survive until 2021 - Part2?

Vendors Survival: Will Apple Survive Until 2021?

יש הבדל מהותי אחד בין מה שאני עושה לבין מה שחברות הביטוח בישראל עשו: הפוסטים בבלוג שלי, אינם כוללים הימור על כספי ובוודאי לא הימור על כספם של אחרים (ולא סתם כספם אלא הפנסיה שלהם). 

כיצד ניסו חברות הביטוח להגן על עצמן מפני טעות בתחזית?  

לחברות הביטוח היה ברור כי לא ניתן לחזות את קצב עליית תוחלת החיים בדיוק ולכן החליטו לקחת דמי ניהול גבוהים במיוחד על ביטוחי המנהלים. הרעיון היה, שדמי הניהול יהיו כל כך מופרזים, שגם אם קצב עליית תוחלת החיים יעלה מעבר לצפוי, הנזק המכסימלי לחברות הביטוח, יהיה הקטנת הרווחים.

בימים אלה מסתבר, שבשנים האחרונות העלייה בתוחלת החיים בישראל הייתה מהירה מהצפוי. ישראל מדורגת היום במקום  החמישי בין מדינות ה OECD עם תוחלת חיים של 81.6. כתוצאה מכך, קרוב לוודאי, שגם העמלות המופרזות לא יספיקו על מנת למנוע הפסדים מחברות הביטוח.

מה צפוי בשנת 2013? 

בעקבות החלטת הממונה על שוק ההון במשרד האוצר, לא תתאפשר הצטרפות לביטוח מנהלים עם מקדם המרה מובטח (המקדם ביום ההצטרפות, הוא המקדם לפיו מקבלים פנסיה). בני 55 ומעלה עדיין יוכלו להצטרף עם מקדם המרה מובטח. בני 55 ומעלה יפרשו לגמלאות עוד עשר שנים בערך ולא עוד 40. ההימור נגד עלייה גדולה בתוחלת החיים הוא פחות מסוכן במקרה זה.

מה המשמעות של צעד זה מבחינת החוסכים לפנסיה?

 אם יש לכם ביטוח מנהלים עם מקדם המרה מובטח ייתכן מאד שכדאי לכם להמשיך בחיסכון בביטוח מנהלים, למרות העמלות הגבוהות. אם העמלות הגבוהות לא מפצות את חברות הביטוח על העליה בתוחלת החיים, ייתכן שאתם מרוויחים.

התמונה היא יותר מורכבת מהמתואר כאן. בחלק מהמקרים ייתכן גם שלא תרוויחו בהשוואה למכשיר פנסיוני אחר. 

האם כדאי להצטרף היום (לפני שנת 2013) לביטוח מנהלים, על מנת שתבטיחו את מקדם ההמרה?

בכלל לא בטוח. אם אתם לא חוסכים שם, כנראה שבחרתם בקרן פנסיה. לקרן פנסיה יש יתרונות לא מועטים לעומת ביטוח מנהלים. כנראה ששקלתם אותם, מול היתרון הבולט של ביטוח מנהלים שהוא מקדם ההמרה המובטח והחלטתם שהם שווים יותר.  

האם כדאי לבני 55 או יותר להצטרף לביטוח מנהלים בשנת 2013 או מאוחר יותר?

צריך להביא בחשבון את זה שגילאי 55, שדאגו לפנסיה שלהם, כבר מזמן הצטרפו לחיסכון פנסיוני כזה או אחר. אלה שלא עשות זאת ועובדים, כבר התחילו לחסוך לפנסיה החל משנת 2008, בגלל חוק פנסיה חובה.

נשארנו עם שתי קבוצות (לא גדולות) שלהן כדאי לשקול להצטרף בשנת 2013:

1. אנשים שמגיעים לארץ בגיל 55, עובדים בישראל או בעלי אמצעים ומעוניינים לחסוך לפנסיה.

2. אנשים בני 55 או יותר, שמרוויחים יחסית הרבה והמכשיר הפנסיוני, שבחרו בו אינו ביטוח מנהלים. אנשים אלה יכולים להרשות לעצמם לחלק את ההפרשות לפנסיה לשני מכשירים ולשים חלק מההפרשה בביטוח מנהלים. אבל אם זה מה שהם רוצים לעשות מדוע לחכות עד שנת 2013?

האם יש עתיד לביטוחי מנהלים?

לא נראה עתיד למכשיר פנסיוני, שהיתרון הבולט שלו (מקדם המרה מובטח) לא קיים יותר ודמי הניהול בו גבוהים יותר מאשר במכשירים אחרים.

ועוד הערה קטנה שלא קשורה ישירות לפנסיה

אם כבר עסקנו ב"פטנט" ייחודי לישראל: מקדם המרה מובטח, מדוע שלא נשאל את עצמנו, האם לא הגיע הזמן להפסיק עם "פטנט" ייחודי אחר. לפטנט קוראים תורתו אומנותו. בלשון עממית פירושו: בחורים צעירים ובריאים שלא מעוניינים לעבוד, מקבלים קצבאות מהמדינה? מספרם ועלותם רק גדלים. גם לעובדה, שמספר גדל והולך של צעירים אינם עובדים ולכן אינם חוסכים לפנסיה יש משמעות בהקשר הפנסיוני. למידע נוסף בנושא זה עיינו בפוסט קודם.

המידע במאמר זה אינו מותאם אישית לכל קורא, מציג רק חלק מההיבטים עיקריים המשפיעים על ההחלטה ואינו מנתח אותם לעומק ולכן פוסט זה אינו תחליף לייעוץ מקצועי. 

לאן הולכת הפנסיה שלך?

מקור התמונה: ויקיפדיה

השינויים בפנסיה באמצעות ביטוח מנהלים, הם סיבה מספיק טובה לתת מעט הסברים בגובה העיניים על הפנסיה שלכם.
התפיסה שלי היא, שיש לנתח את המגמות והכיוונים בעתיד ולא להיתפס לאירוע בודד, ככל שהוא דרמטי (כמו החלטת הממונה על שוק ההון במקרה זה). 


הבעיה היסודית מזווית הראיה של הפרט
בגיל מסוים אנשים מפסיקים לעבוד. כשמפסיקים לעבוד ההוצאות אינן קטנות ולעומת זאת ההכנסות קטנות באופן משמעותי. 
הפרט נערך, או שהמדינה כופה עליו להיערך באופן מינימלי, למצב זה.
ההיערכות היא בשלושה רבדים:


רובד 1: ביטוח לאומי  
 המוסד לביטוח לאומי משלם קצבת זקנה. בישראל היא נמוכה יחסית למדינות ה OECD.

רובד 2: חיסכון פנסיוני במשך שנות העבודה
בישראל שלושה סוגי מכשירים לחיסכון: ביטוח מנהלים, קרן פנסיה וקופת גמל. 


רובד 3: חיסכון אישי ונכסים פיננסיים
ברובד זה נכללים חסכונות כמו: תוכניות חיסכון, תיקי השקעות, קרנות נאמנות, מניות, אגרות חוב וכיו"ב.
ברובד זה עשויים להיכלל גם נכסים מניבים, למשל: דירה להשקעה בארץ או דירה להשקעה בארצות הברית או במדינה באירופה.
הפורש לגמלה יכול לקבל הכנסה חודשית קבועה מהנכסים הפיננסיים או מתשלום, שהוא מקבל על השכרת דירה למגורים או לבית עסק.


בנושא של הבעיות הצפויות עם הפרישה לפנסיה וההיערכות האישית, כבר דנתי. התמקדתי באנשים השוקלים פרישה מוקדמת לפנסיה בפוסט שכותרתו: מוקדם מדי לפרישה מוקדמת.
לטעמי, מיותר לחזור על מה שנאמר שם, משום שרבים מהדברים, שהוסברו שם רלבנטיים גם למי, שאינו פורש בפרישה מוקדמת.


מדוע הבעיה של הפרט מחריפה עם הזמן?
בכל המדינות המפותחות יש עלייה שיטתית בתוחלת החיים. המשמעות של עלייה בתוחלת החיים היא, שהגמלאי נדרש לכסות את הפער בין ההכנסות להוצאות במשך יותר שנים.


אם הוא בריא, יש לו לא מעט אפשרויות להוצאת כסף בנוסף למענה על הצרכים הקיומיים הבסיסיים: חוגים, טיולים, ילדים ונכדים, תרבות ופנאי וכיו"ב. לא נשכח גם את הרצון של לא מעט קשישים, לגור בבית אבות. מגורים שם כרוכים בעלויות של אלפי שקלים לחודש.
  
התארכות החיים והתקדמות הרפואה, גורמים לכך שיותר ויותר קשישים נאלצים לשלם גם עבור מוסד סיעודי וגם תקופת חייהם במסגרת הסיעודית הולכת וגדלה.


זווית הראיה של המדינה
בפיסקה זו אתייחס לכל המדינות המפותחות ולא רק למדינת ישראל.
הבעיות של המדינות מתייחסות לרובד הראשון הממומן על ידן ולרובד השני הממומן לפעמים על ידן באופן חלקי (כגון: אגרות חוב עם תשואה מובטחת הניתנות לחוסכים לפנסיה, הטבות מס לחוסכים לפנסיה) או באופן מלא (פנסיה תקציבית למשל). 


הבעיה העיקרית היא העלייה בתוחלת החיים. ככל שתוחלת החיים עולה, מדינות צריכות לשלם יותר לאוכלוסיית הגמלאים.


הבעיה השנייה היא קצב הגידול האיטי של כוח העבודה. העובדים ממנים באמצעות תשלומי הביטוח הלאומי שלהם ומיסים אחרים את התשלומים לגימלאים בדור שקדם להם.
כאשר ברוב מדינות אירופה המערבית, מספר הילדים הממוצע במשפחה הוא הרבה פחות משניים, גם מספר העובדים המשלמים קטן.
כאשר יש משבר כלכלי ושיעור האבטלה עולה ורמת השכר יורדת הבעיה מחריפה עוד יותר.
עובדים זרים, שחלקם הם גם בלתי חוקיים, אינם פותרים את הבעיה: הם משלמים הרבה פחות ביטוח לאומי ומיסים.


בעוד שבאירופה מספר הילדים הקטן במשפחה הוא מתוך בחירה, בסין זה נכפה על המשפחות, שלרובן מותר להביא לעולם ילד אחד בלבד. לא כאן המקום לנתח את משמעויות המשפחה הסינית, שבה ילד יחיד (ואני אינני מומחה בנושא).
בהיבט הפנסיוני, ברור שלטווח ארוך ניצבת סין בפני בעיה קשה. 


ההתמודדות של מדינות עם הבעיה מבוססת בעיקר, אבל לא רק, על הרעת תנאי החיסכון הפנסיוני: תשלם יותר בהווה ובעתיד תקבל פחות. דוגמה לכך היא העלאת גיל הפרישה לגמלאות.

 הצטלבות הבעיות: הפרט והמדינה
 מהפסקאות הקודמות כבר הבננו, שלפרט יש בעיה שהולכת וגדלה במימון הוצאותיו לאחר יציאתו לפנסיה ולמדינה יש בעיה של עלויות הולכות וגדלות של מימון חלקה בעלות הפנסיה. מסתבר שהבעיות נפגשות. תחשבו על אדם ומתפקד שמבין שהוא זקוק לכסף נוסף לאחר יציאתו לפנסיה.
הפתרון עשוי להמשיך לעבוד באופן חלקי ובאופן מלא.
יש לא מעט אנשים המעוניינים לעבוד אחרי צאתם לגמלאות.


ברור,  בלי לרדת לדקויות, שגם למדינה פתרון כזה טוב. 
על מנת שפתרון זה יעבור את מבחן ההיתכנות, צריכים לקרות מספר דברים, שחלקם תלויים במדינה וחלקם לא.


מה הם האלמנטים הללו?

• המדינה צריכה לא להעניש את הפנסיונר העובד באמצעות מיסוי כבד.

בהקשר זה המצב במדינת ישראל רחוק מלהיות אופטימלי.

• המדינה צריכה לייצור מצב חוקי שבו עובד יוכל לפרוש לגמלאות בגיל מבוגר יותר.

צעדים בכיוון של העלאת גיל הפרישה לפנסיה או ביטול חובת הפרישה לפנסיה בגיל מסוים נעשים בישראל ובמדינות אחרות. 

• הרגולטור צריך להגן על אנשים מבוגרים המחפשים עבודה באמצעות חוק האוסר על אפליה בגלל גיל

זה כבר מסובך. גם כשיש חוק כזה, קשה מאד לאכוף אותו. 
הבעיה היא שהאפליה הגילאית בחיפוש עבודה, אינה מוגבלת רק לאנשים בגיל הפנסיה. היא מתחילה כבר בגיל 40+ כפי שאתם יכולים לקרוא בפוסטים קודמים שלי:
עבודה בגיל מבוגר ופנסיה - שני צדדים לאותה מטבע
גילאות אפליה תעסוקתית ויכולות
הטיפשות של שוק העבודה בישראל: אין כניסה מעל לגיל 45 


האוכלוסייה המבוגרת נמצאת במצב בלתי אפשרי: מצד אחד דוחים את המועד הרשמי ליציאה לפנסיה ולקבלת קצבה מביטוח לאומי וקבלת גמלת פנסיה, שחסכה כל שנות עבודתה. מצד שני מתקשה למצוא עבודה לפעמים רק בגלל הגיל.


טיפול בנושא זה הוא מורכב: גם רגולציה, גם גמישות של האוכלוסייה המבוגרת בתעסוקה ואולי החשוב מכל שינוי תרבותי בכיוון של ראיית אנשים קשישים כאנשים עובדים התורמים לחברה.


נקודת המבט שלי
הפרט והמשפחה צריכים להיערך למצב שבו הפנסיה שיצברו ברובד הראשון וברובד השני תהיה בעתיד יותר קטנה. פתרון, שתלוי בפרט ולא בגורמים אחרים, הוא הגדלת החיסכון ברובד השלישי.


המידע במאמר זה אינו מותאם אישית לכל קורא, מציג רק חלק מההיבטים עיקריים המשפיעים על ההחלטה ואינו מנתח אותם לעומק ולכן פוסט זה אינו תחליף לייעוץ מקצועי. 

הבטטה כמשל או מדוע כדאי להשוות מחירים

מקור התמונה: ויקיפדיה

כולנו יודעים שהמחירים של פירות וירקות אורגניים יקרים יותר ממחירם של פירות וירקות אחרים. זהו גם הניסיון האישי שלי.

השאלה: האם יש יתרונות בריאותיים למזון אורגני לעומת מזון שאינו אורגני? והשאלה האם יתרון כזה מצדיק את הפער במחיר? הן שאלות שכל אחד יכול לענות עליהן לפי תפיסת העולם שלו.

לפי תפיסת העולם שלי ומצבי הכלכלי, לפעמים אני מרשה לעצמי לשלם יותר ולאכול פירות וירקות אורגניים (שלא לדבר על הפירות האורגניים, שגדלים בגינה הפרטית שלי והעלות שלהם זניחה). 

בחודשים האחרונים הפסקתי לקנות ולאכול בטטות. מירק בישול זול, הפכה הבטטה לירק שהמחירים שלו הגיעו עד ל 18 ש"ח לקילו ולפעמים גם מעל 20 ש"ח.

אני מתייחס למחירים בשוק ולא רק למחירים בסופרמרקטים. 

היום קניתי כמה ירקות בחנות של עדן טבע. להפתעתי, גיליתי שמחיר הבטטה האורגנית הוא 12.99 ש"ח לקילו, כ 5 ש"ח פחות מהמחיר בסופרמרקט.

הבטטה האורגנית לא נראית פחות יפה מהבטטה הרגילה ואני מנחש שהיא גם לא פחות בריאה.

השורה התחתונה

אל תיתפסו להנחות ואמונות ביחס למחירים. בדקו והשוו.

מצגת על כלכלת המשפחה לאנשים עם מוגבלויות

הקישור כאן מצביע על מצגת שהעברתי בהתנדבות לגרים במעון נכים בגילה בירושלים. חלק מהשקפים במצגת הותאמו במיוחד לאנשים, שבגלל מצבם הבריאותי אינם מנהלים כלכלת משפחה מלאה, אינם עובדים והסיכוי שיעבדו אי-פעם נמוך(או לבני משפחותיהם): מידע והפניה למקורות על הטבות המגיעות לנכים, דוגמה פשוטה לניהול תקציב המבוסס על קצבה צנועה וצרכנות בקניה בסופרמרקט (חלקם צפויים לבצע קניות בסופרמרקט באופן עצמאי).

   

מצגת על כלכלת המשפחה לקבוצת נשים בגילה

ב 17.6 הרצתי על כלכלת המשפחה לקבוצת נשים במתנ"ס גילה.

על מנת לצפות במצגת לחצו כאן.

חברות תקשורת בישראל: הלקוח לא במרכז

חברות רבות בארץ ובחו"ל טוענות שהן מעמידות את הלקוח במרכז או בלעז Custoner Centric. כבר אמרו: "בין אמר לבין עשה יש ת"ק פרסה". המציאות, בהקשר של חברות תקשורת בישראל (ולא רק הן, בוודאי גם לא מעט גורמים בסקטור הפיננסי וחברות נוספות), היא שהלקוח אינו במרכז. אין זה מעניין לדעת האם זה נובע מכוונה תחילה או מטעויות במימוש האסטרטגיה. 

אחד הנושאים הכאובים בהקשר זה הוא ריבוי-ערוצים

 (Multi-Channel). לא מעט חברות, לא מבינות את הקשר ההדוק בין האופן בו  הן משתמשות בערוצי הפצה, לבין תפיסת הלקוח במרכז. בפוסט בבלוג האנגלי שלי שכותרתו:  

The Marriage of Customer Centric and Multi-Channel

ניסיתי לנתח נושא זה לעומק.

לטובת אלה, שאינם רוצים להיכנס להיבטי טכנולוגיית המידע או מתקשים להתמודד עם השפה האנגלית, אני מביא כאן את עיקרי הדברים.

עיקרי הדברים

• בעוד שבעבר ערוץ היחידי היה אינטראקציה פרונטלית בין הפקיד ללקוח, היום קיימים מספר רב של ערוצים לתקשורת בין חברה לבין  לקוחותיה.
• באופן גס אפשר לחלק את הערוצים לערוצי שירות עצמי, כמו: אינטרנט או טלפון חכם ולערוצים מסורתיים של אינטראקציה בין פקיד ולקוח. עלויות שימוש בערוצי השירות העצמי זולות בסדרי גודל מעלויות השימוש בערוצים מסורתיים ולכן החברות מעדיפות שהלקוחות יעשו בהם שימוש.
• גם לקוחות מסוימים מעדיפים להשתמש בערוצי שירות עצמי, משום שהם חוסכים להם זמן. לגבי חלק מהמגזרים העסקיים, יש נתונים ברורים המראים כי דווקא הלקוחות המשתמשים בערוצי שירות עצמי הם הלקוחות שהחברות מעדיפות (ניתן להרוויח מהם יותר).

• אחת המשמעויות של העמדת הלקוח במרכז היא שהלקוח בוחר על פי העדפותיו. הבחירה באיזה ערוץ להשתמש היא אחת הבחירות של הלקוח. הוא יכול לבחור גם בשימוש בערוצים שונים בתנאים שונים, למשל: אינטרנט מהבית, טלפון חכם בשעות העבודה. (אפשר גם לרדת להעדפות ברמה של ביצוע חלק מטרנזקציה באמצעות ערוץ אחד והמשכה באמצעות ערוץ שני, אבל זה תסריט הרבה יותר מורכב). 

• על מנת שהלקוח יוכל לבחור ערוץ צריכה להיות אחידות בשירותים ובמוצרים המוצעים בערוצים שונים, שאם לא כן בחירת מוצר פירושה גם בחירת ערוץ. לפעמים קיימות מגבלות רגולטוריות ומגבלות טכנולוגיות, המונעות מימוש עיקרון זה באופן גורף.

הדוגמה של חברת YES

יש לא מעט מומחים הטוענים, שהמשק הישראלי סובל מריכוזיות ומחוסר תחרותיות. אין לי שום ספק, שאף לא  אחד מהם התכוון להגדיל את התחרותיות באופן שעושה חברת YES .

היא אינה היחידה בין חברות התקשורת (אינטרנט, סלולר, טלוויזיה וכיו"ב) הנוהגת כך, אבל במקרה נחשפתי למודל התחרותי שלה.

המודל הוא מודל של התחרות עם עצמה: חבילות שונות של אותה חברה מתחרות זו עם זו.

במקרה של YES הבעיה היסודית היא חוסר אחידות בהצעות בערוצים שונים וחוסר אפשרות של הלקוח להשוות בין ההצעות.

 אם פנית באמצעות ערוץ הטלפון קיבלת אפשרות לבחור בין מספר חבילות שהפרמטרים העיקריים הקובעים אותן הם: התוכן (ערוצי השידור), הפורמט (כן High Definition או לא High Definition), מספר הממירים וסוג הממירים (הקלטה או לא תמיכה ב High Definition או לא).

אם פנית באמצעות ערוץ האינטרנט, חוזר אליך נציג שווק ואף הוא מציע חבילות על פי אותם הפרמטרים, אבל החבילות שונות מהחבילות המוצעות בטלפון. כשאתה שואל נציג שווק בערוץ א' מה החבילות הקיימות, יציג לפניך רק את החבילות המוצעות בערוץ שלו ויתעלם מכל האחרות (רק עליהן הוא יכול לקבל בונוס).  

היות שהתחרות היא בין נציגי השווק בשני הערוצים, ברגע שחתמת עם אחד מהם, אינך יכול לחתום עם השני במקומו ולשנות את החבילה לחבילה המוצעת בערוץ השני.

מודל משופר לחברת YES

במודל משופר הלקוח קובע את ערכי הפרמטרים של החבילה הרצויה לו. מוצגות לו כל החבילות האפשריות והלקוח בוחר בחבילה הדומה ביותר לרצונו.

התחרות במקרה זה היא בין חברות הטלוויזיה ולא בין החברה לבין עצמה.

 

חברות הסלולר: מדוע לא הייתי צריך לבחור בחלופה הרעה פחות?

רוב משתמשי הטלפונים הסלולריים בישראל נאלצו לבחור בין שתי אפשרויות גרועות:

1. להמשיך לעבוד עם ספק הסלולרי הנוכחי ולשלם יותר כסף

2. לעבור מידית לאחד משני הספקים החדשים: גולן טלקום או הוט מובייל לשלם פחות ולסבול משירות טוב פחות או ממש גרוע, משום שהחברות לא ערוכות עדיין להצטרפות מידית של מספר כל כך גדול של לקוחות

אני לעומת זאת בחרתי באפשרות שלישית: להמשיך בינתיים להיות לקוח של חברת פרטנר ולשלם סכום דומה לסכום, שמציעות החברות החדשות (למעט חודשים בהם אני נמצא בחו"ל ללא אפשרות לדבר מחו"ל באינטרנט באמצעות Skype או באמצעות כרטיס Prepaid. ברוב המקרים לפחות אחת משתי אפשרויות אלה זמינה. אפילו מבהוטן יכולתי להתקשר באמצעות Skype ללא תשלום).

בעוד מספר חודשים כאשר יתייצב השירות של הספקים החדשים, אוכל לקבל החלטה ביחס לספק איתו אעדיף לעבוד.

אם תקראו את הפיסקה האחרונה של פוסט זה, תוכלו להבין מה גרם לכך שמצבי יהיה טוב יותר ממצבם של מרבית לקוחות חברות הסלולר.

האם מיכאל גולן צודק כשהוא אומר שאנחנו פריירים?

לדעתי כן.
קרוב לוודאי, שגם לדעת המספר הגדול של מנויי הסלולר העוברים לחברות החדשות. חברות הסלולר, ניצלו את את לקוחותיהם באופן לא הוגן (גם אנחנו צריכים לשאול גם את עצמנו במה עזרנו להן לעשות את זה).

שתי אנקדוטות מוכרות לי התומכות במה שאמר מיכאל גולן.
1. חברת פלאפון: ככה לא מתייחסים ללקוחות

כל חברה שמכבדת את עצמה ואת לקוחותיה הייתה מתנהגת בסיפור האמיתי הבא באופן שונה מפלאפון.

לקוח של החברה נסע לטיול בחו"ל. בגלל מצבו של אחד מבני משפחתו, פנה הלקוח לחברה עם מפה מדויקת של מסלול הטיול שלו על מנת לוודא שמכל נקודה בה יטייל יוכל להתקשר לארץ. נציגי החברה אמרו לו שאין בעיה וניתן להתקשר מכל מקום בו יימצא במהלך הטיול. כאשר נפטר קרוב משפחתו במהלך הטיול התברר, שלא ניתן להתקשר לארץ באמצעות פלאפון. כמובן, שבעיה זו שיבשה את הטיול מעבר לשיבוש עקב הנסיבות המצערות, שלא לדבר על המשמעות הרגשיות של אי-היכולת לתקשר.

בשונה מיצרן הריבות בפוסט קודם, בחרה החברה להתעמת עם הלקוח בבית-משפט במקום להתנצל בפניו ולפצות אותו.

שופט בית הדין לתביעות קטנות, חשב אחרת: הוא פסק ללקוח את הפיצוי המקסימלי האפשרי ואף ציין בפסק דינו, שאם החוק היה מאפשר לו היה פוסק פיצוי גבוה יותר.

2. חברת סלקום: נלחמים בשקיפות 

יש כאלה הנלחמים בשחיתות. אחרים נלחמים בשקיפות. כשחברת פרטנר, הייתה בתחילת דרכה הייתי לקוח של חברת סלקום. בחנתי אפשרות לעבור לתוכנית אטרקטיבית יותר בפרטנר המיועדת לעצמאים. 

כצרכן נבון, העדפתי לבדוק גם הצעות של הספק שעבדתי איתו. בשיחה טלפונית ארוכה עם נציג שירות של סלקום תוארה על ידו התוכנית. לבקשתי לשלוח אלי העתק של החוזה עליו אני אמור לחתום למחרת (באמצעות דוא"ל או פקס), נענתי שהחברה אינה נותנת ללקוחות את ההסכם לפני החתימה.

כשהגיע למחרת שליח למקום עבודתי עם טלפון חדש במסגרת שינוי התוכנית, ביקש ממני לחתום על ההסכם. ביקשתי לקרוא אותו לפני החתימה. השליח אמר שהוא ממהר ואם לא אחתום במשך היום, החברה תנתק אותי. קראתי את ההסכם כלו ומיד צלצלתי לחברה, שההסכם שונה ממה שנאמר לי ולכן לא אחתום  עליו ולא אצטרף למבצע.

בהסכם היו שני סעיפים מהותיים שהם לרעת הלקוח ובשיחה הטלפונית לא הוזכרו כלל.

להנחה שמרבית הלקוחות יחתמו בלי לקרוא היה בסיס. אותם לקוחות חויבו מאוחר יותר בסכומים לא קטנים, שלא ידעו, שיחויבו בהם בעת החתימה.

כיצד הגעתי למצב שבו לא נאלצתי לבחור בין שתי חלופות בעייתיות?  

קיים קשר הדוק בין ערכים ותפיסת עולם לבין גובה החשבון הסלולרי.

אציג את המאפיינים העיקריים של תפיסת העולם האישית שלי ומשמעותם בהקשר הסלולרי.

קריטריונים מהותיים לבחירת טלפון סלולרי וספק שירותים:

1. הקריטריון המרכזי בבחירת הטלפון הסלולרי שלי הוא התאמתו לצרכים שלי. 

איני משלם על יכולות של הטלפון הסלולרי, אלא רק עובר אלה שיש להן ערך אמיתי ומדיד עבורי. 

כך למשל אין לי צורך בגלישה באינטרנט מהסלולר (אני גולש מהמחשב הניד שלי, שבו הממשק ודאי ידידותי יותר מזה שבטלפון).

בעברי כיועץ מחשוב לארגונים, נתקלתי לא אחת בארגונים, שהוציאו מאות אלפי דולרים ולפעמים אף סכומים גבוהים יותר, עבור מוצרי תוכנה ו/או חומרה שלא התאימו לצרכים שלהם או במינוח אחר לא היה להם ערך עסקי.
למוצרים שנרכשו לא היה ערך עסקי מאחת משלוש סיבות עיקריות:


א.  המוצר לא ענה על צורך עסקי כלשהו של הארגון. המוצר נרכש רק משום שהתרשמו ממנו לטובה ומשום שארגונים אחרים רכשו אותי וניסו ליישם אותו.  


ב. מוצר אחר שעלותו נמוכה בהרבה עונה גם הוא על הצרכים הנוכחיים של הארגון. ברוב המקרים הארגון יכול לחסוך כסף רב בקניית מוצר זול בהרבה שהפונקציונליות שלו חלקית, אבל הארגון ממילא אינו עושה שימוש ביתר הפונקציונליות. אם וכאשר יזדקק לפונקציונליות נוספת יוכל להחליפו במוצר הטוב והיקר יותר. דומה לרכישת טלפונים חכמים על ידי אנשים, שטלפונים מדור קודם עונים על כל צורכיהם.       


ג. למוצר יש ערך עסקי לארגון, אבל הארגון בגלל מגבלות של תרבות ארגונית או יכולת טכנולוגית אן מגבלות בשלות ארגונית אינו מסוגל לממש את המוצר באופן בו הוא ימצה תועלות אלה.
דומה לרכישת טלפונים חכמים על ידי אנשים, שאינם מסוגלים לתפעל את התכונות המתקדמות של הטלפון.

2. הקריטריון החשוב השני הוא כמות הקרינה מהמכשיר.

אין וודאות ביחס לתשובה לשאלה: האם הקרינה ממכשירים סלולריים מסרטנת? בהיעדר תשובה חד-משמעית, איני רוצה לגלות בעוד מספר שנים שאני חולה סרטן והסיבה לכך, כפי שיימצא במחקר חדש, היא השימוש בסלולרי.  

3. קריטריון שלישי: מכשיר הפועל באופן סביר גם בחו"ל
מיועד לאותם מקרים מיוחדים בהם בכל זאת אזדקק, לשיחת טלפון למדינה שונה מהמדינה בה אני נמצא בחו"ל. 
מי שקרא פוסט קודם שלי שכותרתו על צרכנות ושירות ללקוח יוכל לראות כיצד ב"אדיבותה" של חברת ישראאייר נאלצתי לבצע מספר שיחות טלפון מאיטליה לישראל.

ג'ורג' ברנרד שו והפנסיה שלכם

מספרים על ג'ורג' ברנרד שו, חתן פרס נובל לספרות, שהוא הציע לגברת נכבדה לקיים איתו יחסי מין תמורת סכום פעוט.

הגברת נעלבה קשות ואמרה: מה אתה חושב שאני זונה? 

ברנרד שו הציע לה את הצעה דומה להצעה הקודמת רק שהפעם סכום התשלום היה סכום גבוה מאד (למשל: שכר שנתי או דו-שנתי עם משכורת ממוצעת).

בפעם השנייה, הגברת הססה  וחשבה ולא השיבה לו מידית בשלילה.

ברנרד שו סיכם: הגענו למסקנה שאת זונה, נשאר רק לקבוע מה המחיר.

רקע

מאמר של שאול אמסטדמסקי, שכותרתו: ניתוח "כלכליסט" - נוסחת הפלא של ביטוחי המנהלים: משלמים יותר מקבלים פחות , פורסם בעיתון כלכליסט. המאמר מזים את הטענה הרווחת, שמקדם ההמרה של חיסכון פנסיוני בביטוח מנהלים הוא קבוע.

לכותב התברר, מתוך האותיות הקטנות, בביטוח המנהלים, שמקדם קבוע מובטח לאדם נשוי, רק אם החוסך יבחר במסלול בו בן או בת זוגו לא יהיו זכאים לקבל את הפנסיה החודשית, במקרה שהוא עצמו ימות בתוך 20 שנה.

האותיות הקטנות הנ"ל מתייחסות לביטוחי מנהלים שהחיסכון בהם התחיל החל משנת 2001 או במועד מאוחר יותר.

ביטוח מנהלים וקרן פנסיה על קצה המזלג

נתעלם מקרנות הפנסיה הוותיקות ומביטוחי מנהלים שתחילתם עד סוף שנת 1990. שני סוגי תוכניות חיסכון פנסיוני אלה מעניקות  תנאים טובים יותר מאשר תוכניות חיסכון פנסיוני אחרות. לשני סוגי תוכניות פנסיוניות אלה כבר ממילא, לא ניתן להצטרף. 


הבדלים העיקריים בין קרן פנסיה וביטוח מנהלים הם:


1. קרן פנסיה מבוססת על תקנון. תקנון ניתן לשנות בקלות יחסית.
ביטוח מנהלים הוא מעין חוזה, שהרבה יותר קשה לשנותו.


2. בקרנות הפנסיה ניתן לשנות את מקדם ההמרה. בישראל מקדם ההמרה עולה באופן שיטתי, כלומר: החוסכים מקבלים פחות כסף. 
בביטוח מנהלים מקדם ההמרה נקבע במועד ההצטרפות ואינו ניתן לשינוי. 
מהמאמר בכלכליסט, מתברר כי בביטוחי מנהלים החל משנת 2001 לא תמיד מקדם ההמרה הקבוע מובטח. מסתבר שהוא מובטח רק עבור מצטרפים לביטוח המנהלים אחרי שנת 2001, שבחרו במסלול בו בן או בת זוגם לא יקבלו פנסיה חודשית במקרה שהמבוטח ילך לעולמו בתוך עשרים השנים הראשונות לקבלת הפנסיה. אגב, זה מתברר מהאותיות הקטנות של הפוליסה. 

3. דמי הניהול בביטוחי המנהלים גבוהים יותר מאשר דמי הניהול בקרנות הפנסיה.


4. לכ 30% מהחיסכון בקרנות פנסיה יש תשואה מובטחת באמצעות אגרות חוב ממשלתיות. לביטוחי המנהלים אין תשואה מובטחת. חוסר בתשואה מובטחת מגדיל את הסיכון בביטוחי המנהלים בהשוואה לסיכון  בקרנות הפנסיה.

מה זה מקדם המרה?

מקדם המרה הוא מספר הקובע את גובה קצבת הפנסיה החודשית. בדרך כלל המקדמים הם בטווח של מעל למאה עד מעל ל 200 (נכון להיום). ככל שהמקדם גבוה יותר הקצבה נמוכה יותר.


דוגמה פשטנית: חוסכת צברה 100,000 ש"ח. מקדם ההמרה שלה הוא 100 (מספר נמוך ודמיוני לפחות לגבי מרבית החוסכים). גובה הפנסיה החודשית שלה יהיה 1,000 ש"ח.  
חברתה צברה את אותו הסכום. מקדם ההמרה שלה הוא 200 (מספר שכיח). היא תקבל פנסיה חודשית בסך 500 ש"ח.


מקדם ההמרה מתעדכן תקופתית על פי לוחות תמותה. ככל שעולה תוחלת החיים, לוחות התמותה מתארים מצב בו אחוז גבוה יותר מת בגילאים מאוחרים יותר. היות שתוחלת החיים עולה גם מקדם ההמרה עולה והפנסיה מצטמקת.


כתב כלכליסט תיאר כיצד בקרן הפנסיה שלו עודכן מקדם ההמרה ב 27   בדצמבר 2007 ממקדם של 181 ל מקדם של 195.
המשמעות היא הפחתת קצבת הפנסיה החודשית שלו ב 8%. היות שלא נעשה חישוב אישי מיוחד, לכתב כלכליסט, גם מקדמי מבוטחים אחרים בקרנות הפנסיה קפצו כלפי מעלה וקצבאות הפנסיה הצפויות שלהם קטנו משמעותית.  


אחרי ההסבר הזה, ברור לקוראים, שיש הבדל משמעותי בין ביטוח מנהלים עם מקדם מובטח, לביטוח מנהלים ללא מקדם כזה. 

איך הסיפור על ברנרד שו קשור לפנסיה שלנו?

כפי שלגבי הגברת בסיפור על ברנרד שו, השאלה היחידה היא מהו המחיר, לגבי הרגולטור בישראל (משרד האוצר), השאלה היחידה היא בכמה יקצץ את הפנסיה המובטחת. האם הטכניקה תהיה שינוי מקדם ההמרה הקבוע, שהובטח למבוטחי ביטוח מנהלים או טכניקה אחרת, איני יודע.


ברור שבכל המדינות המתקדמות, קיימות נסיבות אובייקטיביות, המחייבות התמודדות עם נושא הפנסיה. תוחלת החיים עולה וכפי שמשפחה אינה יכולה לאורך זמן להיות במצב בו הוצאותיה גדולות מהכנסותיה, גם מערכת פנסיונית אינה יכולה לתת קצבאות פנסיה בסכומים הגבוהים ממה שיש. 

לכן נדרשת פסימיות זהירה לגבי גובה קצבת הפנסיה החודשית הצפויה.


המשמעות מבחינת החוסכים לפנסיה

יציאה לגמלאות היא סיכון שיש לנהל אותו במסגרת ניהול סיכונים בכלכלת המשפחה.
בניתוח הסיכון של פנסיה, רצוי (ברוב המקרים) להביא בחשבון, שמישהו יקטין את הפנסיה שלנו באמצעות שינוי מקדמי המרה. 
כמו גם גורמים אחרים העלולים לשחוק אותה משמעותית, כגון: מצב שוק ההשקעות ערב צאתנו לפנסיה והאפשרות של שינוי רגולציה, שידחה את הגיל בו נתחיל לקבל את קצבת הפנסיה שלנו.


ככל שמשפחה תקדים להיעזר במומחים ותקדים להיערך מראש, כך תוכל להתמודד טוב יותר עם הקטנה משמעותית של קצבת הפנסיה.

מלכודת במבצע

בפוסטים קודמים דנתי בצרכנות ובשירות ללקוחות ובצרכנות ושירות ללקוח הכסף הגדול. בפוסט זה אעסוק בנושא המבצעים, שהוא חמור במיוחד בענפים בהם אופי השירות הוא יותר דינאמי כמו: אינטרנט, טלפון סלולרי וטלוויזיה. 

המבצע הוא מעין מלכודת דבש. בשלב הראשון מלקקים דבש ואחר כך נעקצים.  

המבצעים הם מורכבים ולא תמיד פשוטים להבנה.

בתחומים דינאמיים הם עלולים להפוך עם הזמן ליקרים ולא אטרקטיביים.

סוגי מלכודות

1. החבילה מוגבלת בזמן ואחרי כן משלמים יותר 

קנית חבילה עם אינטרנט לשנה או מנוי משולב לאינטרנט וטלפון וטלוויזיה. בהשוואה מידית התנאים עדיפים מהתנאים שמוצעים על ידי חברות מתחרות. אבל התנאים הם לשנה. עברה שנה ומשפחות רבות, לא מרגישות שהיא עברה כל כך מהר. עכשיו הן משלמות מחיר יקר עבור השירות, אבל חושבות, שהן משלמות  עדיין מחיר זול. 
הספק "חוגג" במשך כמה חודשים, שנים או עשרות שנים, בהן המשפחה משלמת תשלום יקר.

2. החבילה האטרקטיבית הופכת ללא אטרקטיבית 

זה קורה במיוחד בתחומים דינאמיים.


קיבלת במחיר זול אינטרנט במהירות גבוהה יחסית. עברה שנה או עברו שנתיים והמהירות הגבוהה הפכה לאיטית. אחרים מקבלים אינטרנט, מהיר יותר במחיר זול יותר.


הציעו לך חבילת ערוצי טלוויזיה בכבלים ובלווין במחיר זול במיוחד.
במשך הזמן הוציאו ערוצים מהחבילה בלי להודיע לך או במשך הזמן נוספו חבילות חדשות וזולות יותר, שגם הן כוללות את שני הערוצים מתוך החבילה שבה כעשרה ערוצים, שאת באמת צופה בהם.
ייתכן שהערוצים נשארו אותם ערוצים, אבל חלק מהתכנים עברו לאט, לאט לערוצים אחרים.

3. התחייבות לזמן ארוך

חלק מהחברות, גם מגנות על עצמן מפני המצב בו הלקוח מגלה, שהחבילה הזולה הפכה ליקרה. שיטת ההגנה: התחייבות של הלקוח להמשיך עם אותו ספק לאורך מספר שנים נוספות. בלעז קוראים לזה: Vendor Lock In.
הפרת את ההתחייבות שילמת קנס. עד השינוי ברגולציה, "הצטיינו" בכך ספקי שירותי טלפונים סלולריים, אך גם ספקים אחרים פעלו ופועלים באופן דומה.


זווית הראיה שלי

הייתי מאד שמח לקבל שירותים מחברה, שכאשר המבצע שהיא הציעה לי לפני שנה, פחות מוצלח ממה שהיא מציעה היום, היא תעדכן אותי על כך.
חברה כזאת אולי הייתה מרוויחה עלי קצת פחות, אבל הייתה קונה את נאמנותי כלקוח.
לצערי במדינת ישראל, תסריט כזה הוא קרוב לאוטופיה. 


היות שתסריט זה נדיר במקומותינו, אנחנו כצרכנים נאלצים להשקיע מזמננו על מנת להבטיח דפוסי צריכה סבירים של שירותים. 


ההמלצות העיקריות שלי בהקשר של מבצעים מתמשכים:

• אל תחתמו על הצטרפות לפני שלמדתם את ההצעה ואת הצעות המתחרים

• חפשו את ה Catch בהצעה: היכן המלכודת? תשאלו את עצמכם מה מרוויח ספק השירות כאשר הוא נותן שירות זול יותר ממתחריו? 

• עקבו תקופתית באופן שיטתי אחרי מבצעים אליהם הצטרפתם ובררו חלופות. ניתן לבצע מעקב באמצעות אתר האינטרנט של הספק ובאמצעות פרסומים על מבצעים שלו. ניתן גם  להתקשר אליו, אחת לפרק זמן מוגדר, ולשאול על מבצעים חלופיים או פתרונות חלופיים אטרקטיביים גם ללא מבצע.

• בדקו תקופתית מה מציעים מתחריו של הספק שלכם.

כלכלת המשפחה בבהוטן: אל"ג תל"ג

אי אפשר לדבר על כלכלת המשפחה בבהוטן או כלכלת בהוטן בלי לדבר על אושר לאומי גולמי, בראשי-תיבות אל"ג, באנגלית Gross National Happiness, בראשי תיבות GNH.

פירמידת הצרכים

על פי אברהם מאסלו

מקור התמונה: הויקיפדיה העברית

הפוסט האחרון שלי בסדרת הפוסטים על כלכלת המשפחה בבהוטן עוסק בנושא זה.

אל"ג הוא מושג שנטבע על ידי המלך הרביעי של בהוטן ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק בשנת 1972, כתגובה לטענות כאילו כלכלת בהוטן היא בעלת תוצר לאומי גולמי (תל"ג) נמוך ולכן גורמת לעוני. 

מבלי להיכנס לפרטים ודקויות, תל"ג או  Gross National Product הוא מדד המבטא את התוצר של משק לאומי. ככל שהוא גבוה יותר הוא מייצג מיצוב כלכלי טוב יותר. המדד הוא מדד המוטה לטובת מדינות גדולות. גם אם התוצר לעובד של מדינה שבה אוכלוסייה קטנה יהיה גבוה יותר מאשר התוצר לעובד במדינה גדולה, סך הכל התוצר של כל העובדים במדינה הגדולה, עשוי להיות גדול יותר.


בויקיפדיה האנגלית ניתן למצוא טבלה המדרגת את מדינות העולם לפי תל"ג. בשנת 2011 דורגה ארה"ב במקום הראשון, סין בשני ויפן בשלישי. אחריהן גרמניה, צרפת, ברזיל ואנגליה. ישראל דורגה במקום ה- 40. בהוטן במקום ה-162 מתוך 182 מדינות. 

האם התל"ג הוא המדד החשוב ביותר?

לא בהכרח. כנראה שיש מתאם חיובי בינו לבין רווחתה הכלכלית  של משפחה ממוצעת באותה מדינה.

אבל האם תל"ג גבוה, הופך את אותה משפחה למאושרת יותר?

מלך בהוטן חשב שלא בהכרח, והציע מדד חלופי של אל"ג. 

זה לא נגמר בדיון תאורטי: בבהוטן יש משרד ממשלתי המטפל באל"ג. 

משפחות מקבלות אחת לתקופה שאלון המתייחס למידת האושר שלהן.

כאשר מתברר על פי השאלון, שקיימת בעיה במשפחה מסוימת, השלטונות מנסים לפתור אותה.

בהוטן גם יזמה פנייה לארגון האו"ם. כתוצאה מכך, לאו"ם יש פרויקט העוסק באושר לאומי גולמי. הרעיונות באו מבהוטן, אבל גם ממקורות אחרים. מימוש הפרויקט הוא חובק עולם. 


נערכו גם מחקרים אקדמיים העוסקים באושר או ב Well Being.
בין האנשים שעוסקים בכך גם חתן פרס נובל לכלכלה דניאל כהנמן.

העיסוק במחקר המדעי בנושא האושר, אינו חלק מפוסט זה. אבל למי שמעוניין להרחיב בנושא זה אני מצרף קישור למאמר של דניאל כהנמן

יסודות אל"ג

1. התפתחות סוציו-אקונומית מאוזנת וברת-קיימא
באנגלית:Sustainable and Equitable Socio- Economic Development
 יסוד זה עוסק בפיתוח השם את האזרחים במרכז. המשמעות המעשית היא שיפור השרותים הניתנים לאנשים והגדלת יעילותם. 
אחת הדוגמאות היא זיהוי משפחה שאין לה ממה להתפרנס (באמצעות שאלוני אל"ג או באמצעים אחרים). המלך מעניק לה בחינם אדמה ואמצעים בסיסיים להתחלת עבוד חקלאית לפרנסתה.


2. שמירת הטבע והסביבה
באנגלית: Conservation of the Environment

הפיתוח אינו על חשבון פגיעה בטבע: בעלי חיים וצמחים. כך למשל 26% משטחה של בהוטן הן שמורות טבע.
בבהוטן קיים איסור חוקי על כריתת עצים. האישור ניתן בדרך כלל לצורך שימוש בעצים לבניית בתים.
גם מיחזור ומניעת זריקת פסולת מהווים חלק מעיקרון זה. 
בבהוטן מייצרים "חשמל ירוק" המבוסס על שימוש במפלים. לעומת זאת לא אחת ניתן לראות שקיות ריקות של חטיפים זרוקות ביערות. 
לשאלתי איך זה מתיישב עם התפיסה של שמירת הטבע, קיבלתי את המענה, שהאנשים תמימים ואינם מבינים את הנזק, שגורמות שקיות בלתי מתכלות אלה. צפויה בקרוב חקיקה בנושא זה. 
את הפסולת למיחזור מעבירים מבהוטן להודו. 


3. שמירת וקידום התרבות
באנגלית: Preservation and Promotion of Culture
הצורך בשמירת המורשת התרבותית הבהוטנית והצעדים שננקטו לשם כך, הוזכרו כבר בהרחבה בפוסטים קודמים:
כלכלת המשפחה בבהוטן: האתגרים של המדינה והנזיר הבודהיסטי ותלמיד הישיבה. 
מרכיב מרכזי בהקשר זה הוא מערכות היחסים בין אנשים והכבוד שהם נותנים זה לזה.

זה מתבטא גם ביחס לזרים. חוויתי  את זה, כאשר סיימתי לטפס ברגל למנזר קן הנמרים הנמצא למעלה מ 3,000 מטר מעל פני הים. חיכיתי לקבוצה שעצרה במסעדה באמצע הדרך. 


על אף שלא שידרתי סימני מצוקה, לא מעט מקומיים ניגשו אלי ושאלו אותי האם אני צריך עזרה כלשהי. הסיבה העיקרית לכך: ישנם אנשים שבגובה כזה עשויים לחוות מחלת גבהים.


4. משילות טובה
באנגלית: Good Governance
ממשל הרואה באושרם של התושבים ערך ומנסה לקדם אותו. 
בפוסט שכותרתו: כלכלת המשפחה בבהוטן: ללא שחיתות, נגעתי מעט בנושא זה. המשרד המטפל בנושא זה בבהוטן, אמון למדוד את מדד האושר במשפחות בהוטניות (המדידה היא באמצעות שאלונים וכלים נוספים) ולטפל באותן משפחות שאינן מאושרות. 

זווית הראייה שלי
אין ספק שקל יותר למדוד תל"ג מאשר אל"ג. תוצר בכלל ותל"ג הוא מדד כמותי המחושב על פי נוסחה. אושר בכלל ואל"ג כמדד המייצג אותו (במידה זו או אחרת) קשים למדידה ויש בהם לא מעט אלמנטים סובייקטיביים ואיכותיים. 


חיפוש מתחת לפנס הרחוב את המטבע, שהלך לאיבוד, רק משום ששם יש אור ולכן קל יותר לראות מטבע הוא תופעה ידועה בתחומים רבים של חיינו. 


אושר הוא היבט חשוב בחיינו. יותר מאשר עושר. זה לא אומר שבהכרח חייבת להיות סתירה בין תל"ג גבוה ואל"ג גבוה. המדינה שיצאה במקום ראשון בעולם בבדיקת אל"ג, שערך האו"ם, היא דנמרק. מדינה שגם התל"ג שלה מכובד. 


האיור בתחילת הפוסט מציג את פירמידת הצרכים שפיתח הפסיכולוג אברהם מאסלו. 
הרעיון המרכזי בתיאורית הצרכים או פירמידת הצרכים הוא, שעל מנת לממש צרכים הנמצאים במקום גבוה, למשל: כבוד והערכה, נדרש קודם מימוש הצרכים הבסיסיים, כגון: מזון, שתייה וביטחון אישי. 
אדם שאין לו מזון במידה העונה על צרכיו, יעסוק בדרך כלל, בשאלה כיצד ישיג יותר מזון? ולא בשאלה כיצד יממש את עצמו?


תיאורית הצרכים: חברה בהוטנית לעומת חברה עם תרבות צריכה
התרבות הכלכלית הבהוטנית שונה מהתרבות הכלכלית המערבית. בחברה המערבית בכלל וגם בישראל קיימת תרבות צריכה: משפחות צורכות מוצרים יותר מאשר הן צריכות באמת. 


בין הגורמים הדוחפים אותנו לצרוך יותר מדי: פרסומות, תשלום בכרטיסי אשראי, שאינם מוחשיים כמו שטרות כסף והרצון לצרוך את אותם מותגים כמו אנשים אחרים בחברה.


בבהוטן לא ראיתי מסעודות של רשתות מזון מהיר אמריקאיות. לא ראיתי קניונים שבהם חנויות מלאות במגוון רחב של מוצרים זרים ולא ראיתי מוקדי בילוי סואנים.


לא ראיתי שם גם הומלסים, קבצנים ורעבים. מזווית הראייה השטחית שלי כמבקר לשבועיים, ראיתי הרבה אנשים שנראו מאושרים.
השורה התחתונה: הבהוטנים צורכים הרבה פחות מתושבי המערב.


אם נחזור לפירמידת הצרכים של מאסלו, ראיתי שם הרבה שייכות זהות ואהבה, כבוד והערכה ואולי גם לא מעט מימוש עצמי.
כל זאת על אף שהמצב הכלכלי שם רחוק מלהיות מזהיר.


האם זה אומר שפירמידת הצרכים רלבנטית רק לחברה מערבית?
לא בהכרח. לטעמי התיאוריה ישימה גם לחברות אחרות, כולל הבהוטנית. 


ההבדל הוא שבתרבות שאינה תרבות צריכה,קל יותר לעבור משלב לשלב בפירמידה. את הצרכים הפיזיים הבסיסיים, מספקים עם פחות מזון ומזון פחות יקר.


כשמגיעים לשלב של ביטחון בקיום הפיזי, קל יותר להבטיח אותו בחברה פחות אלימה. 
יש פחות חשש מחוסר כל בעתיד, גם משום שתמיד אפשר להצטרף בגיל מבוגר למנזר בודהיסטי  ולקבל קורת גג ומזון. 
בגלל המשילות הטובה, אנשים יודעים שיהיה מי שידאג להם, אם חס וחלילה יהיו במשבר.
בכלל האמונה בגלגול הנשמות, עשויה אף היא להפחית את החרדות מפני פגיעה פיזית. מה שחשוב יותר זו הנשמה, שממילא תתגלגל הלאה. 


השלב הבא הוא שייכות זהות ואהבה. אבן יסוד של אל"ג, שמירת וקידום התרבות, תורמת להגדלת השייכות. ההיצמדות לתרבות הייחודית בלבוש, בבנייה,בדת ובתחומים נוספים מגדירים היטב את הזהות.


 כבוד והערכה לאנשים, מובנים בתוך התרבות הבהוטנית.


נשארנו רק עם השלב הגבוה ביותר בפירמידת הצרכים: מימוש עצמי, שאליו קצת קשה לי להתייחס בהקשר הבהוטני.






  

כלכלת המשפחה בבהוטן: ללא שחיתות

ארמון המלוכה בבהוטן אינו דומה כלל לארמונות היפים באירופה. הוא אינו דומה גם לביתו של בנימין נתניהו בקיסריה או לדירתו של אהוד ברק בתל-אביב. אם מחפשים בתים דומים לו בפוליטיקה הישראלית, צריך ללכת זמן רב אחורה. הוא מזכיר את הצריף של הנשיא השני יצחק בן-צבי (יצחק בן-צבי סירב לעבור לבית הנשיא מטעמים של צניעות ודוגמה אישית) ואת הצריף של דוד בן-גוריון בשדה בוקר. 

במדינה שמשפחת המלוכה שלה חיה בארמון כזה אין שחיתות.

הבניין הבולט והיפה יותר בסביבת "ארמון" משפחת המלוכה הבהוטנית, הוא דווקא בניין ציבורי סמוך.   

מה הקשר בין שחיתות שלטונית לכלכלת המשפחה?

ניקח לדוגמה מדינת עולם שלישי אחרת, בה יש שחיתות שלטונית רבה. 

השליט חי חיי פאר, ובחשבון הבנק שלו במדינה אחרת, יש יותר כסף מאשר בקופת המדינה. המשאבים האלה שהשליט ניכס לעצמו באים על חשבון שירותים שהאזרחים היו צריכים לקבל.

אזרח שמצבו הכלכלי טוב ישלם מכיסו הפרטי ולכן הוצאות משפחתו יגדלו. אזרח שמצבו הכלכלי טוב פחות לא יקבל את אותם שרותים בסיסיים. אם ניקח למשל שרותים רפואיים, מחלת בן משפחה, שלא יכולה להרשות לעצמה לממן שרותים אלה, עלולה להחמיר. להחמרתה יש תוצאות כלכליות בנוסף לתוצאות האישיות השליליות. כך למשל אם מדובר באדם עובד, ייתכן שיוכל לעבוד פחות או ייתכן שלא יוכל לעבוד כלל והכנסת המשפחה תיפגע.

השחיתות במקרה כזה לא נגמרת בראש המדינה. בכירים אחרים (שרים למשל) פותחים חשבונות בנקים משלהם בחו"ל. 

גם הדרג הבא של בכירים פחות, מושחת אף הוא.

מקורבים זוכים בביצוע פרויקטים לאומיים ובמקום לבצע אותם כראוי, מבצעים אותם באיכות ירודה ובעלות פחותה. את היתרה משלשלים לכיסם.  לפעמים פשוט אינם מבצעים אותם כלל והכסף נשאר ברשותם. 

"מאכערים" מתווכים בין אזרחים לבין נותני אותם שרוצים שאכן ניתנים, שאם לא כן האזרחים לא יקבלו שרות המגיע להם. 

גם עלות התשלום למאכערים היא הוצאה נוספת מקופת המשפחות במדינה מושחתת.

לסיכום:  כאשר יש שחיתות שלטונית, משפחות מקבלות פחות שרותים במחיר גבוה יותר. גם התשתיות טובות פחות מה שעלול לפגוע ביכולת משפחות להשתכר.

בחזרה למשפחת המלוכה בבהוטן

 

כאמור בהוטן היא מדינה ללא שחיתות שלטונית. הבהוטנים מעריצים את משפחת המלוכה.
צריך לומר: משפחת המלוכה הרוויחה את ההערצה ביושר ולא רק בגלל חוסר שחיתות. 

את האופן בו טיפל המלך הקודם באתגרים הניצבים בפני בהוטן כבר הזכרתי בפוסט קודם. לא מדובר רק בו, אלא בפעילות חיובית למען אזרחי בהוטן מצד בני משפחת המלוכה.


בלא מעט מקומות נידחים אתה פוגש מישהו/מישהי מבני משפחת המלוכה, המגיע/עה לביקור. 
הביקורים קשורים לתוצאות מעשיות. כל אחד מבני משפחת המלוכה מנסה לקדם פרויקט זה או פרויקט אחר לטובת בני עמם:
אחת מנסה לקדם נשים, שנייה לפתח את אומנות האריגה ושלישית הייתה שותפה מרכזית להקמת מקדש בודהיסטי באזור בדרום בו לא היו מקדשים ראויים.
אלה הן רק דוגמאות בהן נתקלתי או עליהן שמעתי במהלך שהותי הקצרה במדינה.

פעילות משפחת המלוכה והמהאיאנה בודהיזם

יש קשר בין הפעילות המרשימה של משפחת המלוכה לבין אמונתם במהאיאנה בודהיזם.


כשאתה מאמין בגלגול נשמות אתה מבין שמעמדך הוא זמני: היום אתה מלך או בן משפחת מלוכה ובגלגול הבא אתה עשוי להיות מפשוטי העם. 
אמונה זו מעניקה ממד מסוים של צניעות או ענווה. 


על פי המהאיאנה בודהיזם למה תתגלגל זה תלוי גם בך: תנסה לעשות טוב לסובבים אותך, תשפר את "מעמדך" לקראת הגלגול הבא. תעשה רע מאד ייתכן, שלא רק שלא תתגלגל לבן משפחת מלוכה, אלא אתה עלול אפילו להתגלגל לחיה במקום לאדם. 

הצבת פקידים

 

היכן עובדים פקידי ממשל? משרדי הממשלה ממוקמים בדרך כלל במבצרים עתיקים ובעיר הבירה טימפו, יש  מספר מבני ממשל חדשים יחסית, המרוכזים זה ליד זה.


במבצר טרונגסה שוחחתי עם אחד הפקידים. הוא סיפר לי שמוצאו מהעיר פונקה בה יש מבצר דומה. העבודה בטרונגסה לא באה ביוזמה שלו. פקידי ממשלה נשלחים מדי מספר שנים לעיר אחרת או אזור אחר. משהו המזכיר עובדי משרד החוץ, המוצבים כל פעם בשגרירות אחרת. הוא עבר לטרונגסה ביחד עם משפחתו. הוא אינו יודע מתי יועבר למקום חדש ולאן יועבר. משך השהות בכל מקום הוא כארבע שנים. 


יש רק עיר אחת בה הוא אינו יכול לעבוד. 
ניחשתם איזו עיר?
אם ניחשתם שהוא אינו יכול לשרת בפונקה, העיר בה גדל, צדקתם.


המתכון של העברת פקידים מעיר לעיר כל מספר שנים ומניעת הצבתם בעיר בה גדלו, הוא אמצעי הגנה נוספת לא רק מפני שחיתות, אלא אפילו מפני העדפה לא מודעת של אזרחים המוכרים להם או הקרובים אליהם.