לפני כעשרים וחמש שנים רכשתי משהו בשוק בתאילנד. המחיר היה ארבעה באט. נכון ליחסי ההמרה בין מטבעות אז, מדובר בסכום של פחות מש"ח אחד. מיהרתי להוציא את המטבעות על מנת לשלם.
המוכרת הסתכלה עלי כמו על מטורף ואמרה: מה אתה לא מתווכח על המחיר?
אם קניתם אי-פעם בשוק במזרח הרחוק (לא רק בתאילנד), במזרח התיכון או אפילו בירושלים העתיקה, אתם יודעים בוודאי, שהתמקחות על המחיר היא חלק אינטגרלי מתהליך הקניה.
פוסט זה הוא המשך של פוסט קודם שכותרתו: ידע הוא כוח - חוסר ידע הוא חולשה. חוסר ידע בסיסי גרוע עוד יותר. הפוסט הנ"ל עסק באי-ידיעת הזכויות המגיעות לנו.
פוסט זה עוסק (באופן בסיסי בלבד) בחוסר ידע אחר: חוסר ידע באופן ההתנהלות מול בנקים.
מה הקשר בין השוק המזרחי לבנק שלי?
אין דמיון בין המראה המכובד של סניף הבנק והפקידים הלבושים בקפידה לבין שווקים מבולגנים, צפופים, ססגוניים ולא תמיד נקיים.
יש דמיון רב בתהליכים: אם לא מתמקחים, משלמים הרבה יותר.
אופן ההתמקחות דומה: מבקשים הנחה, מציעים מחיר נמוך הרבה יותר, פונים לדוכן השכן או לבנק המתחרה וכיו"ב.
מרבית המשפחות אינן יודעות זאת או אינן מאמינות ביכולתן להשיג הנחות, בריביות ובעמלות.
האינטרס של הרוכל בשוק הוא למכור ברווח.
האינטרס של הבנק הוא להרוויח מאיתנו. שניהם יהיו מוכנים להתפשר ולהרוויח פחות מאשר לא להרוויח בכלל.
מידת הגמישות של הבנק תלויה לא רק ביכולת המיקוח של הלקוח, אלא גם באופן בו מעריך הבנק את הלקוח. כך למשל, הבנק יהיה פחות גמיש מול משפחה של מובטלים בגיל שמעל לחמישים, החיים מקצבאות ואין להם חסכונות.
הוא יהיה הרבה יותר גמיש במקרה של משפחה, שיש לה נכסים פיננסים בשווי גבוה או משפחה, שרמת השכר שלה גבוהה או בעלי פוטנציאל השתכרות גבוה (עובד/ת צעיר/ב בעל/ת שכר נמוך במקצוע שבו ההכנסה היא בדרך כלל גבוהה).
על מה משלמים וכמה משלמים?
לא תמיד משפחות יודעות על מה הן משלמות עמלות וריביות. גם במקרים בהם ידוע על מה משלמים לא תמיד יודעים כמה משלמים.
דוגמאות:
1. יש פעולות שמשלמים עליהן עמלות. אין די בידיעה שמשלמים על הפעולה. לפעמים העמלה על ביצוע הפעולה באמצעות פקיד בנק גבוהה פי כמה מהעמלה על ביצוע אותה פעולה באמצעות האינטרנט.
2. משכת כסף באמצעות כספומט. אם הכספומט נמצא בקיר של סניף של הבנק שלך, ייתכן שלא תשלם כלל עמלה על המשיכה. לעומת זאת אם הוא נמצא בקיר של סניף של בנק אחר, קרוב לוודאי שתשלם עמלה על אותה פעולה.
3. אחת העמלות היקרות ביותר היא דמי ניהול (דמי משמרת) בתיק השקעות. עמלה כזו עלולה להגיע למאות שקלים לרבעון.
מי שאינו יודע את גובהה של העמלה הזו, לא יתמקח על שיעורה. דווקא בעמלה זו אפשר להשיג עשרות אחוזי הנחה.
אין צורך ביתרות גבוהות (גם כשהסימן המופיע לפניהן חיובי)
ללא ספק שאוברדרפט או מינוס בחשבון הבנק הוא דבר שלילי תרתי-משמע. גם על יתרה חיובית גבוהה מפסידים כסף. בייעוצים בכלכלת המשפחה שעשיתי ראיתי משפחות עם יתרות כספיות חיוביות של עשרות אלפי שקלים (ולפעמים יותר), שאין צורך צפוי של שימוש בהם במהלך החודשים הקרובים. על הכסף לא מקבלים (לרוב) ריבית והתוצאה היא שחיקת ערכו בגלל האינפלציה.
ישנן משפחות אחרות שיודעות קצת יותר: הן סוגרות את הכספים העודפים בפיקדון שקלי (לרוב יומי) ומרוויחות סכומים קטנים, ללא סיכון.
אמנם להרוויח מעט עדיף על פני לא להרוויח כלל. מה שאותן משפחות אינן יודעות שהרווח הוא הפסד. הריבית נמוכה מגובה האינפלציה, כך שערך הקנייה של הכסף קטן (על אף שבשקלים מופיע מספר גבוה מאשר היה קודם). נוסיף לכך גם מס רווחי הון בשיעור של 15% מהרווח הנומינלי (הרווח המספרי. למשל: הרווחנו 100 ש"ח על פיקדון שקלי, נקבל רק 85 ש"ח, משום ש 15% מס נגבה במקור).
לא כאן המקום לפרט, חלופות אחרות להשקעת היתרה הגבוהה בחשבון הבנק(או בפיקדון השקלי), בהן אפשר להרוויח רווחים ריאליים.
חיסכון לילדים
מה לא עושים למען ילדינו? רובנו אוהבים את הילדים שלנו ומוכנים לעשות כמעט הכל על מנת שיהיה להם טוב (יש גם כאלה שמנסים להגשים את החלומות שלהם, שלא מומשו, באמצעות הגשמתם על ידי ילדיהם).
השאיפה הרגשית לדאוג לטובת הילדים באה לידי ביטוי גם בהיבט הכלכלי. אנחנו רוצים לדאוג לכל מחסורם, להגשמת רצונותיהם ולחיסכון כספי להבטחת עתידם. כאשר אין לנו מספיק משאבים כספיים, רבים מאיתנו יוותרו על דברים עבור עצמם, על מנת להבטיח שלילדים לא יחסר דבר.
הגישה שלנו בהתנהלות כלכלית עבור ילדינו היא רגשית. בנקים וספקי שירותים ומוצרים אחרים מתייחסים לנושא באופן כלכלי טהור, ללא שמץ של מעורבות רגשית.
הבנקים מנצלים את הגישה הרגשית שלנו, על מנת למכור לנו חסכונות למען עתידם של ילדינו.
אין רע בחיסכון בכלל ובחיסכון עבור ילדים בפרט, להיפך במקרים רבים זה מאד רצוי, אבל לא בכל המצבים ובכל התנאים זה נכון לחסוך עבור ילדים.
זה לא רציונלי, שמשפחה המשלמת עבור אוברדרפט ריביות של 5%-6% יותר מאשר היא מקבלת בתוכנית חיסכון לילדיה.
עדיף לסגור את האוברדרפט ואחרי כן לחסוך עבור הילדים, ללא תשלום ריבית גבוהה על האשראי.
לא מעט סניפי בנקים מציעים למשפחות עם אוברדרפט קבוע, לחסוך סכום קטן כל חודש בתוכנית חיסכון על שם ילדיהם (ועל ידי כך להגדיל את האוברדרפט ואת הכנסות הבנק ממנו ואת הכנסות הבנק מתוכנית החיסכון).
זה גם לא נכון לחסוך בתוכנית חיסכון ייעודית לילדים, שהתשואה בה נמוכה מתוכנית מקבילה, שאינה מיועדת דווקא לילדים (כפי שקורה לא מעט).
גם אם לתוכנית יש שם יצירתי, צריך לדעת מה הפרמטרים הכלכליים של התוכנית.
הבחירה האישית שלי במצבים בהם התשואה בתוכנית לילדים הייתה נמוכה יותר, הייתה לפתוח את תוכניות החיסכון על שמי ולנהל רישום עצמאי לאיזה מילדי שייכת כל תוכנית.
קל לנהל רישום כזה באמצעות גיליון אלקטרוני למשל.
3. אחת העמלות היקרות ביותר היא דמי ניהול (דמי משמרת) בתיק השקעות. עמלה כזו עלולה להגיע למאות שקלים לרבעון.
מי שאינו יודע את גובהה של העמלה הזו, לא יתמקח על שיעורה. דווקא בעמלה זו אפשר להשיג עשרות אחוזי הנחה.
אין צורך ביתרות גבוהות (גם כשהסימן המופיע לפניהן חיובי)
ללא ספק שאוברדרפט או מינוס בחשבון הבנק הוא דבר שלילי תרתי-משמע. גם על יתרה חיובית גבוהה מפסידים כסף. בייעוצים בכלכלת המשפחה שעשיתי ראיתי משפחות עם יתרות כספיות חיוביות של עשרות אלפי שקלים (ולפעמים יותר), שאין צורך צפוי של שימוש בהם במהלך החודשים הקרובים. על הכסף לא מקבלים (לרוב) ריבית והתוצאה היא שחיקת ערכו בגלל האינפלציה.
ישנן משפחות אחרות שיודעות קצת יותר: הן סוגרות את הכספים העודפים בפיקדון שקלי (לרוב יומי) ומרוויחות סכומים קטנים, ללא סיכון.
אמנם להרוויח מעט עדיף על פני לא להרוויח כלל. מה שאותן משפחות אינן יודעות שהרווח הוא הפסד. הריבית נמוכה מגובה האינפלציה, כך שערך הקנייה של הכסף קטן (על אף שבשקלים מופיע מספר גבוה מאשר היה קודם). נוסיף לכך גם מס רווחי הון בשיעור של 15% מהרווח הנומינלי (הרווח המספרי. למשל: הרווחנו 100 ש"ח על פיקדון שקלי, נקבל רק 85 ש"ח, משום ש 15% מס נגבה במקור).
לא כאן המקום לפרט, חלופות אחרות להשקעת היתרה הגבוהה בחשבון הבנק(או בפיקדון השקלי), בהן אפשר להרוויח רווחים ריאליים.
חיסכון לילדים
מה לא עושים למען ילדינו? רובנו אוהבים את הילדים שלנו ומוכנים לעשות כמעט הכל על מנת שיהיה להם טוב (יש גם כאלה שמנסים להגשים את החלומות שלהם, שלא מומשו, באמצעות הגשמתם על ידי ילדיהם).
השאיפה הרגשית לדאוג לטובת הילדים באה לידי ביטוי גם בהיבט הכלכלי. אנחנו רוצים לדאוג לכל מחסורם, להגשמת רצונותיהם ולחיסכון כספי להבטחת עתידם. כאשר אין לנו מספיק משאבים כספיים, רבים מאיתנו יוותרו על דברים עבור עצמם, על מנת להבטיח שלילדים לא יחסר דבר.
הגישה שלנו בהתנהלות כלכלית עבור ילדינו היא רגשית. בנקים וספקי שירותים ומוצרים אחרים מתייחסים לנושא באופן כלכלי טהור, ללא שמץ של מעורבות רגשית.
הבנקים מנצלים את הגישה הרגשית שלנו, על מנת למכור לנו חסכונות למען עתידם של ילדינו.
אין רע בחיסכון בכלל ובחיסכון עבור ילדים בפרט, להיפך במקרים רבים זה מאד רצוי, אבל לא בכל המצבים ובכל התנאים זה נכון לחסוך עבור ילדים.
זה לא רציונלי, שמשפחה המשלמת עבור אוברדרפט ריביות של 5%-6% יותר מאשר היא מקבלת בתוכנית חיסכון לילדיה.
עדיף לסגור את האוברדרפט ואחרי כן לחסוך עבור הילדים, ללא תשלום ריבית גבוהה על האשראי.
לא מעט סניפי בנקים מציעים למשפחות עם אוברדרפט קבוע, לחסוך סכום קטן כל חודש בתוכנית חיסכון על שם ילדיהם (ועל ידי כך להגדיל את האוברדרפט ואת הכנסות הבנק ממנו ואת הכנסות הבנק מתוכנית החיסכון).
זה גם לא נכון לחסוך בתוכנית חיסכון ייעודית לילדים, שהתשואה בה נמוכה מתוכנית מקבילה, שאינה מיועדת דווקא לילדים (כפי שקורה לא מעט).
גם אם לתוכנית יש שם יצירתי, צריך לדעת מה הפרמטרים הכלכליים של התוכנית.
הבחירה האישית שלי במצבים בהם התשואה בתוכנית לילדים הייתה נמוכה יותר, הייתה לפתוח את תוכניות החיסכון על שמי ולנהל רישום עצמאי לאיזה מילדי שייכת כל תוכנית.
קל לנהל רישום כזה באמצעות גיליון אלקטרוני למשל.
