 |
| אן פאודר (8 באפריל 1807 - 10 ביולי 1917), כפי שצולמה ביום הולדתה ה-110 מקור התמונה: ויקיפדיה |
בפוסטים הקודמים בסדרה עסקתי בהיבטים שונים של תכנון פרישה לפנסיה. נגעתי בהיבטים כלכליים, היבטים של זמן פנוי, היבטים חברתיים והיבטים בריאותיים.
מקריאת פוסט זה תבינו שמן הראוי לתכנן לטווח אורך. טווח ארוך בהקשר זה הוא 15-20 שנה קדימה.
בהרבה מקרים יש הבדלים בין גילאי 60 עד 80 לבין אנשים שעברו את גיל 80.
לא מעט גילאי 60-70 הם אנשים פעילים, מתפקדים, יוזמים ופחות או יותר בריאים. בגיל יותר מבוגר יש עדיין אנשים פעילים, מלאי חיים ומתפקדים אבל אצל רבים יש ירידה ביכולות ובתפקוד והרעה במצב הבריאות.
הירידה הזו מחיבת אותם להיעזר באנשים אחרים. לעזרה הזו יש מחיר כספי.
תוחלת החיים של מי שפורש לגמלאות בסוף או באמצע שנות ה-60 של חייו היא מעל ל-80 ולכן יש הכרח להביא בחשבון תסריטים פחות אופטימיים בהם הוא או היא ידרשו להוציא הוצאות כספיות גדולות בגלל הצורך להיעזר באחרים.
כמובן, שיש גם תסריטים עגומים יותר בהם נאלצים להיעזר באחרים בגיל מוקדם יותר.
בהמשך פוסט זה אעסוק בכמה סוגיות מהותיות בגיל 80 ומעלה.
מצב סיעודי
מי שמוגדר כסיעודי או אפילו תשוש מתקשה לתפקד בחיי יומיום. הוא זקוק לעזרה מתמשכת בתפקודים בסיסיים.
יש סיעודיים שהמצב הפיזי שלהם לא טוב. תוחלת החיים במצב כזה קצרה יחסית.
יש סיעודיים שהבעיה העיקרית היא מנטלית, למשל: דמנסיה או אלצהיימר. תוחלת החיים שלהם ארוכה יחסית.
יש הסובלים גם מבעיה פיזית וגם מבעיה מנטלית.
יש סיעודיים במצב סיעודי מורכב המחיב גם טיפול רפואי שוטף של רופאים.
האלטרניטיבות להתמודדות עם מצב כזה (למעט מצב סיעודי מורכב) הן:
1. טיפול על ידי בני משפחה
ברוב המקרים זה קשה עד בלתי אפשרי. המחיר האישי שמשלמים בני המשפחה הוא כבד. הם למעשה מפסיקים את חייהם. הם אינם יכולים לעבוד או להנות מפעילויות אחרות שמלאו את חייהם ואת זמנם.
לרוב זהו פיתרון רק במקרים בהם אין פיתרון אחר, כלומר: אין יכולת לעמוד בעלות הכספית של פיתרון אחר ואין אפשרות לקבל פיתרון חינמי או מוזל מהמדינה.
2. מוסד סיעודי
כמעט תמיד, עלות חודשית של מוסד כזה היא מעל ל-10,000 ש"ח. בלא מעט מקרים היא עלולה להגיע ל-20,000 ש"ח או יותר.
3. עובד/ת זר/ה
עובד זר המתגורר עם הסיעודי ומטפל בו. העלות הישירה היא בסדר גודל של 5,000-6,000 שקל.
יש גם עלויות נלוות, למשל פיתרון בזמן חופשה שבועית או דו-שבועית של יום אחד שמקבל העובד הזר ובזמן חופשה ארוכה יותר שמקבל העובד הזר.
ההיערכות להתמודדות עם מצב סיעודי
ההיערכות מתחילה הרבה יותר מוקדם באמצעות ביטוח סיעודי. היות שעלות פרמית הביטוח עולה עם הגיל והיות שניתן לצבור אחוזים מסכום הביטוח עד שמפסיקים לשלם את הביטוח (פוליסה מסולקת בלשון מומחי הביטוח) יש המבטחים את ילדיהם בגיל צעיר ומפסיקים את הביטוח לאחר שצברו מספיק זכויות.
אפשר לבטח ביטוח סיעודי קבוצתי באמצעות שירותי בריאות נוספים (שב"ן) של קופות החולים. ביטוח זה אינו צובר אחוזים.
היערכות נוספת היא נכסים פיננסיים, שניתן לממש אם וכאשר מגיעים למצב סיעודי או למצב אחר המחיב הוצאה כספית גבוהה.
מידע נוסף על מצב סיעודי
למידע נוסף על מצב סיעודי ,קראו פוסטים קודמים:
מקורות המימון להוצאות בגין בן משפחה סיעודי
השלכות הכלכליות של בן משפחה סיעודי
מצב סיעודי: כלכלה חוק ומוסר
דיור מוגן
הוצאה נוספת משמעותית הם מגורים בדיור מוגן. דיור מוגן מסיר מהקשישה או הקשיש מטלות יומיומיות שיתכן שכבר קשה לה או לו לבצע בגיל מתקדם ובמצב בריאות לא מושלם. בדיור המוגן דואגים לניקיון, לתיקונים, לארוחות (אופציונאלי), לחימום ולמיזוג וכיו"ב.
יש מקומות שיש בהם גם פעילויות פנאי עשירות כמו חוגים והרצאות ופעילויות חברתיות.
בנוסף למטלות יומיומיות נהנים הדיירים מביטחון אישי. הם אינם צריכים לחשוש מפורצים, גנבים וסתם מטרידנים הדופקים על דלת ביתם.
נושא נוסף שאדון בו בהרחבה בהמשך הוא ההיבט החברתי.
המחיר של היתרונות האלה הוא עלות כספית גבוהה. העלות תלויה באיכות המוסד ובמיקומו בארץ. העלות היא כזו שחלקים גדולים מאוכלוסיית הקשישים אינם יכולים להרשות לעצמם מגורים בדיור מוגן.
באחד הייעוצים, שביצעתי בכלכלת המשפחה, יעצתי לקשיש, שידע לאיזה מוסד לדיור מוגן הוא מעונין לעבור.
הייעוץ התמקד בבחירת מסלול התשלום.
עשויים להיות מספר מסלולי תשלום שבכל אחד מהם מרכיב של תשלום מראש של סכום כספי גבוה. בנוסף לכך יש תשלום חודשי, המגיע לסכומים של אלפי שקלים ולפעמים לסכום הגבוה מ-10,000 שקלים.
המסלולים נבדלים זה מזה ביחס בין שני המרכיבים: יש מסלולים עם תשלום גבוה מראש ועלות חודשית נמוכה יחסית.
במסלולים אחרים התשלום הקבוע נמוך יותר וההוצאות החודשיות גבוהות יותר.
ההמלצה באיזה מסלול לבחור היא ספציפית לכל קשיש. היא תלויה במספר רב של פרמטרים, שלא כאן המקום לפרטם.
מה שאני ממליץ בכל המקרים הוא לבצע בחירה מושכלת ומתוכננת של המסלול.
שיקולים חשובים נוספים:
1. קירבה למקום בו היה מרכז החיים של הקשיש או הקשישה לפני המעבר לדיור המוגן.
2. קירבה למגורי ילדים, נכדים ונינים ו/או בני משפחה אחרים
3. שירותים רפואיים בדיור המוגן עצמו
האם יש רופאים ובאיזו תדירות הם מגיעים לדיור המוגן?
האם יש אחיות והאם הן זמינות בכל יום?
האם יש מחלקה לטיפול בהרעה זמנית במצב הבריאות, כגון: מחלה?
האם אפשר לקבל שירותי קופת חולים בדיור המוגן עצמו או נדרשים ללכת לקופת החולים?
האם יש מי שדואג להביא את התרופות על פי מרשם הרופא?
4. זמינות מחלקה סיעודית באותו מוסד, אם חס וחלילה יורע המצב הבריאותי.
5. פעילויות פנאי במקום המגורים המוגן ובקרבתו.
יש מגורים בדיור מוגן הסמוכים או אפילו צמודים למרכז מסחרי עם בתי קפה, מסעדות וחנויות.
בהרבה מקרים לפעילויות הפנאי יש עלות כספית נוספת אותה צריך להביא בחשבון.
היערכות למגורים בדיור מוגן
1. שמירה על משאבים כספיים ונכסים כספיים למימון ההוצאה.
2. תהליך בחירה במקום מגורים מתאים.
3. תכנון ההוצאות וההכנסות לאחר המעבר לדיור המוגן.
4. מה עושים עם הדירה בה התגוררו קודם?
השכרה? מכירה? וכיו"ב
5. האם לקחת משכנתה הפוכה?
משכנתה הפוכה היא הלוואה שנותן בנק לקשישים בעלי דירה. אין צורך להחזיר את ההלוואה בהחזרים חודשיים. אין צורך בערבים. הערבות היא הדירה.
הבנק יקבל את כספו באמצעות מכירת הדירה, ברוב המקרים אחרי מות בעל הדירה. אם יוותר כסף יקבלו אותו היורשים.
אפשר להחזיר את המשכנתה בכל עת.
החיסרון של משכנתה הפוכה הוא בגובה הריבית על ההלוואה. ריבית זו גבוהה מריבית על משכנתה רגילה.
ההיבט החברתי
בפוסט תכנון פרישה: ההיבט החברתי עסקתי בקושי החברתי אחרי הפרישה לגימלאות. הקושי בגילאי 80 ומעלה עלול להיות גדול יותר:
א. אובדן בן זוג או בת זוג.
קשה לחיות ללא בן זוג או בת זוג שהלכו לעולמם אחרי 50 שנה או יותר של חיים משותפים.
ב. גם החברות והחברים מתמעטים.
חלקם הולכים לעולמם. אחרים נמצאים במצב סיעודי שבו לא ניתן לתקשר איתם. בהדרגה מתמעטים החברים והחברות.
קשה יותר לשמור על קשר עם חברים וחברות שאינם מתגוררים בסמוך לדיור המוגן. חלק מהקשישים בגילאים אלה כבר אינם נוהגים במכוניות ומתקשים לסוע בתחבורה ציבורית.
הכרתי כבר אנשים בסוף שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 של חייהם, שהיו מוקפים בחברות וחברים ונותרו לבד.
הדיור המוגן מהווה מקום בו ניתן ליצור קשרים חברתיים חדשים.
יש כאלה שבעבורם יש עודף אינטראקציות חברתיות בדיור המוגן משום שבעבר היו זאבים בודדים. אולי להם דיור מוגן פחות יתאים.
בעיה נוספת: פוגשים אנשים שמצבם הפיזי ולפעמים גם הנפשי ירוד ממצבם. פוגשים אותם הרבה בפעילויות, במסדרונות ובמעליות.
קשה להימנע מהמחשבה שגם הם עלולים להגיע למצב הרבה פחות טוב הדומה למצבם של האנשים שאותם פוגשים.
העברת רכוש בין דורית
על צוואות ואופן העברת הרכוש לדור הבא אפשר לחשוב, לתכנן ולבצע גם בגילאי ה-60. זה לא רק אפשרי זה גם רצוי.
בגיל 80 ומעלה זה יותר מרצוי.
גם הנושא של המשכנתה ההפוכה עלול לעורר את כעסם של יורשים פוטנציאליים: הם כבר לא ירשו דירה, אלא רק את מה שישאר אחרי שהבנק יקבל את חלקו.
לצערי הרב, יש משפחות שבהן כבר מחכים למות הקשישים ולקבלת הירושה ויש משפחות שכבר מתחילים לריב על הירושה.
הריב עלול להתבטא בכעסים כלפי הקשישה או הקשיש. ראיתי כבר מקרים שבנים ובנות ביטאו את כעסם הכלכלי באמצעות איסור על קשר בין ילדיהם (הנכדים) להוריהם הקשישים.
אינני ממליץ על העברה מוקדמת של הנכסים לדור הבא כשהקשישים עדיין בחיים ולא על ערש דווי.
ההיבט האישי שלי
כמו בפוסטים הקודמים גם בפוסט זה אתיחס גם להיבט האישי שלי בצבע אדום.
אני עדיין רחוק מאד מגיל 80 ומקווה לחיים פעילים ובריאים עד גיל 80 וגם אחריו.
אשמח להמשיך להיות פעיל, להמשיך לעבוד, להמשיך לרוץ, להמשיך לכתוב, להמשיך לטיל בחו"ל ובארץ ולהמשיך ליזום דברים חדשים גם אחרי גיל 80.
אמשיך להתנהל באופן סביר מבחינה כלכלית. אם לא יקרה משהו לא צפוי, סביר שיהיו לי נכסים כלכליים לעת צרה.
מצב סיעודי
נערכתי, ביחד עם משפחתי, בהיבט הכלכלי. יש לנו ביטוחים סיעודיים למרות הדילמות הקשות.
כמי שהתנסה בנושא כשאימי הייתה סיעודית, לצערה ולצערי, במשך 11 שנים, הייתי מעדיף שיסיימו את חיי בהקדם, אם חס וחלילה אהיה סיעודי שאינו צלול בדעתו (דמנסיה,אלצהיימר וכיו"ב).
במדינת ישראל אין לי עדיין אפשרות חוקית כזו. אימי ז"ל אמרו לנו שהיא תרצה למות אם תהיה במצב כזה. היא אפילו כתבה את זה והכינה תרופות להתאבד, אם חס וחלילה תגיע למצב כזה. כשנפל עליה בבת אחת מצב כזה, היא לא הייתה יכולה להתאבד גם לו רצתה לעשות את זה. היא הייתה מנותקת מהמציאות באותן 11 שנים ורק סבלה.
לא הייתה לנו אפשרות חוקית לכבד את רצונה ולגרום למותה.
אני מקווה לא להגיע למצב הזה, אבל אם כן סביר להניח שגם את רצוני לא יכבדו: הבחירה היא בין להפוך למעמסה כלכלית על הילדים לבין ביטוח סיעודי. בחרתי ברע במיעוטו.
בכל מקרה התחלתי לבטח גם את הילדים שלי בביטוח סיעודי. בגילם הצעיר זה זול יחסית ואת הצבירה אפשר לשמור כפוליסה מסולקת.
העברת רכוש בין דורית
אצלנו במשפחה לא היו מעולם קרבות ירושה או סכסוכי ירושה. אני מניח שגם בין הילדים שלי לא יהיו קרבות כאלה אבל אי אפשר לדעת מי יהיו בני זוגם בעתיד.
לא אחכה עד גיל 80 לכתיבת צוואה.
בהרבה מקרים יש הבדלים בין גילאי 60 עד 80 לבין אנשים שעברו את גיל 80.
לא מעט גילאי 60-70 הם אנשים פעילים, מתפקדים, יוזמים ופחות או יותר בריאים. בגיל יותר מבוגר יש עדיין אנשים פעילים, מלאי חיים ומתפקדים אבל אצל רבים יש ירידה ביכולות ובתפקוד והרעה במצב הבריאות.
הירידה הזו מחיבת אותם להיעזר באנשים אחרים. לעזרה הזו יש מחיר כספי.
תוחלת החיים של מי שפורש לגמלאות בסוף או באמצע שנות ה-60 של חייו היא מעל ל-80 ולכן יש הכרח להביא בחשבון תסריטים פחות אופטימיים בהם הוא או היא ידרשו להוציא הוצאות כספיות גדולות בגלל הצורך להיעזר באחרים.
כמובן, שיש גם תסריטים עגומים יותר בהם נאלצים להיעזר באחרים בגיל מוקדם יותר.
בהמשך פוסט זה אעסוק בכמה סוגיות מהותיות בגיל 80 ומעלה.
מצב סיעודי
מי שמוגדר כסיעודי או אפילו תשוש מתקשה לתפקד בחיי יומיום. הוא זקוק לעזרה מתמשכת בתפקודים בסיסיים.
יש סיעודיים שהמצב הפיזי שלהם לא טוב. תוחלת החיים במצב כזה קצרה יחסית.
יש סיעודיים שהבעיה העיקרית היא מנטלית, למשל: דמנסיה או אלצהיימר. תוחלת החיים שלהם ארוכה יחסית.
יש הסובלים גם מבעיה פיזית וגם מבעיה מנטלית.
יש סיעודיים במצב סיעודי מורכב המחיב גם טיפול רפואי שוטף של רופאים.
האלטרניטיבות להתמודדות עם מצב כזה (למעט מצב סיעודי מורכב) הן:
1. טיפול על ידי בני משפחה
ברוב המקרים זה קשה עד בלתי אפשרי. המחיר האישי שמשלמים בני המשפחה הוא כבד. הם למעשה מפסיקים את חייהם. הם אינם יכולים לעבוד או להנות מפעילויות אחרות שמלאו את חייהם ואת זמנם.
לרוב זהו פיתרון רק במקרים בהם אין פיתרון אחר, כלומר: אין יכולת לעמוד בעלות הכספית של פיתרון אחר ואין אפשרות לקבל פיתרון חינמי או מוזל מהמדינה.
2. מוסד סיעודי
כמעט תמיד, עלות חודשית של מוסד כזה היא מעל ל-10,000 ש"ח. בלא מעט מקרים היא עלולה להגיע ל-20,000 ש"ח או יותר.
3. עובד/ת זר/ה
עובד זר המתגורר עם הסיעודי ומטפל בו. העלות הישירה היא בסדר גודל של 5,000-6,000 שקל.
יש גם עלויות נלוות, למשל פיתרון בזמן חופשה שבועית או דו-שבועית של יום אחד שמקבל העובד הזר ובזמן חופשה ארוכה יותר שמקבל העובד הזר.
ההיערכות להתמודדות עם מצב סיעודי
ההיערכות מתחילה הרבה יותר מוקדם באמצעות ביטוח סיעודי. היות שעלות פרמית הביטוח עולה עם הגיל והיות שניתן לצבור אחוזים מסכום הביטוח עד שמפסיקים לשלם את הביטוח (פוליסה מסולקת בלשון מומחי הביטוח) יש המבטחים את ילדיהם בגיל צעיר ומפסיקים את הביטוח לאחר שצברו מספיק זכויות.
אפשר לבטח ביטוח סיעודי קבוצתי באמצעות שירותי בריאות נוספים (שב"ן) של קופות החולים. ביטוח זה אינו צובר אחוזים.
היערכות נוספת היא נכסים פיננסיים, שניתן לממש אם וכאשר מגיעים למצב סיעודי או למצב אחר המחיב הוצאה כספית גבוהה.
מידע נוסף על מצב סיעודי
למידע נוסף על מצב סיעודי ,קראו פוסטים קודמים:
מקורות המימון להוצאות בגין בן משפחה סיעודי
השלכות הכלכליות של בן משפחה סיעודי
מצב סיעודי: כלכלה חוק ומוסר
דיור מוגן
הוצאה נוספת משמעותית הם מגורים בדיור מוגן. דיור מוגן מסיר מהקשישה או הקשיש מטלות יומיומיות שיתכן שכבר קשה לה או לו לבצע בגיל מתקדם ובמצב בריאות לא מושלם. בדיור המוגן דואגים לניקיון, לתיקונים, לארוחות (אופציונאלי), לחימום ולמיזוג וכיו"ב.
יש מקומות שיש בהם גם פעילויות פנאי עשירות כמו חוגים והרצאות ופעילויות חברתיות.
בנוסף למטלות יומיומיות נהנים הדיירים מביטחון אישי. הם אינם צריכים לחשוש מפורצים, גנבים וסתם מטרידנים הדופקים על דלת ביתם.
נושא נוסף שאדון בו בהרחבה בהמשך הוא ההיבט החברתי.
המחיר של היתרונות האלה הוא עלות כספית גבוהה. העלות תלויה באיכות המוסד ובמיקומו בארץ. העלות היא כזו שחלקים גדולים מאוכלוסיית הקשישים אינם יכולים להרשות לעצמם מגורים בדיור מוגן.
באחד הייעוצים, שביצעתי בכלכלת המשפחה, יעצתי לקשיש, שידע לאיזה מוסד לדיור מוגן הוא מעונין לעבור.
הייעוץ התמקד בבחירת מסלול התשלום.
עשויים להיות מספר מסלולי תשלום שבכל אחד מהם מרכיב של תשלום מראש של סכום כספי גבוה. בנוסף לכך יש תשלום חודשי, המגיע לסכומים של אלפי שקלים ולפעמים לסכום הגבוה מ-10,000 שקלים.
המסלולים נבדלים זה מזה ביחס בין שני המרכיבים: יש מסלולים עם תשלום גבוה מראש ועלות חודשית נמוכה יחסית.
במסלולים אחרים התשלום הקבוע נמוך יותר וההוצאות החודשיות גבוהות יותר.
ההמלצה באיזה מסלול לבחור היא ספציפית לכל קשיש. היא תלויה במספר רב של פרמטרים, שלא כאן המקום לפרטם.
מה שאני ממליץ בכל המקרים הוא לבצע בחירה מושכלת ומתוכננת של המסלול.
שיקולים חשובים נוספים:
1. קירבה למקום בו היה מרכז החיים של הקשיש או הקשישה לפני המעבר לדיור המוגן.
2. קירבה למגורי ילדים, נכדים ונינים ו/או בני משפחה אחרים
3. שירותים רפואיים בדיור המוגן עצמו
האם יש רופאים ובאיזו תדירות הם מגיעים לדיור המוגן?
האם יש אחיות והאם הן זמינות בכל יום?
האם יש מחלקה לטיפול בהרעה זמנית במצב הבריאות, כגון: מחלה?
האם אפשר לקבל שירותי קופת חולים בדיור המוגן עצמו או נדרשים ללכת לקופת החולים?
האם יש מי שדואג להביא את התרופות על פי מרשם הרופא?
4. זמינות מחלקה סיעודית באותו מוסד, אם חס וחלילה יורע המצב הבריאותי.
5. פעילויות פנאי במקום המגורים המוגן ובקרבתו.
יש מגורים בדיור מוגן הסמוכים או אפילו צמודים למרכז מסחרי עם בתי קפה, מסעדות וחנויות.
בהרבה מקרים לפעילויות הפנאי יש עלות כספית נוספת אותה צריך להביא בחשבון.
היערכות למגורים בדיור מוגן
1. שמירה על משאבים כספיים ונכסים כספיים למימון ההוצאה.
2. תהליך בחירה במקום מגורים מתאים.
3. תכנון ההוצאות וההכנסות לאחר המעבר לדיור המוגן.
4. מה עושים עם הדירה בה התגוררו קודם?
השכרה? מכירה? וכיו"ב
5. האם לקחת משכנתה הפוכה?
משכנתה הפוכה היא הלוואה שנותן בנק לקשישים בעלי דירה. אין צורך להחזיר את ההלוואה בהחזרים חודשיים. אין צורך בערבים. הערבות היא הדירה.
הבנק יקבל את כספו באמצעות מכירת הדירה, ברוב המקרים אחרי מות בעל הדירה. אם יוותר כסף יקבלו אותו היורשים.
אפשר להחזיר את המשכנתה בכל עת.
החיסרון של משכנתה הפוכה הוא בגובה הריבית על ההלוואה. ריבית זו גבוהה מריבית על משכנתה רגילה.
ההיבט החברתי
בפוסט תכנון פרישה: ההיבט החברתי עסקתי בקושי החברתי אחרי הפרישה לגימלאות. הקושי בגילאי 80 ומעלה עלול להיות גדול יותר:
א. אובדן בן זוג או בת זוג.
קשה לחיות ללא בן זוג או בת זוג שהלכו לעולמם אחרי 50 שנה או יותר של חיים משותפים.
ב. גם החברות והחברים מתמעטים.
חלקם הולכים לעולמם. אחרים נמצאים במצב סיעודי שבו לא ניתן לתקשר איתם. בהדרגה מתמעטים החברים והחברות.
קשה יותר לשמור על קשר עם חברים וחברות שאינם מתגוררים בסמוך לדיור המוגן. חלק מהקשישים בגילאים אלה כבר אינם נוהגים במכוניות ומתקשים לסוע בתחבורה ציבורית.
הכרתי כבר אנשים בסוף שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 של חייהם, שהיו מוקפים בחברות וחברים ונותרו לבד.
הדיור המוגן מהווה מקום בו ניתן ליצור קשרים חברתיים חדשים.
יש כאלה שבעבורם יש עודף אינטראקציות חברתיות בדיור המוגן משום שבעבר היו זאבים בודדים. אולי להם דיור מוגן פחות יתאים.
בעיה נוספת: פוגשים אנשים שמצבם הפיזי ולפעמים גם הנפשי ירוד ממצבם. פוגשים אותם הרבה בפעילויות, במסדרונות ובמעליות.
קשה להימנע מהמחשבה שגם הם עלולים להגיע למצב הרבה פחות טוב הדומה למצבם של האנשים שאותם פוגשים.
העברת רכוש בין דורית
על צוואות ואופן העברת הרכוש לדור הבא אפשר לחשוב, לתכנן ולבצע גם בגילאי ה-60. זה לא רק אפשרי זה גם רצוי.
בגיל 80 ומעלה זה יותר מרצוי.
גם הנושא של המשכנתה ההפוכה עלול לעורר את כעסם של יורשים פוטנציאליים: הם כבר לא ירשו דירה, אלא רק את מה שישאר אחרי שהבנק יקבל את חלקו.
לצערי הרב, יש משפחות שבהן כבר מחכים למות הקשישים ולקבלת הירושה ויש משפחות שכבר מתחילים לריב על הירושה.
הריב עלול להתבטא בכעסים כלפי הקשישה או הקשיש. ראיתי כבר מקרים שבנים ובנות ביטאו את כעסם הכלכלי באמצעות איסור על קשר בין ילדיהם (הנכדים) להוריהם הקשישים.
אינני ממליץ על העברה מוקדמת של הנכסים לדור הבא כשהקשישים עדיין בחיים ולא על ערש דווי.
ההיבט האישי שלי
כמו בפוסטים הקודמים גם בפוסט זה אתיחס גם להיבט האישי שלי בצבע אדום.
אני עדיין רחוק מאד מגיל 80 ומקווה לחיים פעילים ובריאים עד גיל 80 וגם אחריו.
אשמח להמשיך להיות פעיל, להמשיך לעבוד, להמשיך לרוץ, להמשיך לכתוב, להמשיך לטיל בחו"ל ובארץ ולהמשיך ליזום דברים חדשים גם אחרי גיל 80.
אמשיך להתנהל באופן סביר מבחינה כלכלית. אם לא יקרה משהו לא צפוי, סביר שיהיו לי נכסים כלכליים לעת צרה.
מצב סיעודי
נערכתי, ביחד עם משפחתי, בהיבט הכלכלי. יש לנו ביטוחים סיעודיים למרות הדילמות הקשות.
כמי שהתנסה בנושא כשאימי הייתה סיעודית, לצערה ולצערי, במשך 11 שנים, הייתי מעדיף שיסיימו את חיי בהקדם, אם חס וחלילה אהיה סיעודי שאינו צלול בדעתו (דמנסיה,אלצהיימר וכיו"ב).
במדינת ישראל אין לי עדיין אפשרות חוקית כזו. אימי ז"ל אמרו לנו שהיא תרצה למות אם תהיה במצב כזה. היא אפילו כתבה את זה והכינה תרופות להתאבד, אם חס וחלילה תגיע למצב כזה. כשנפל עליה בבת אחת מצב כזה, היא לא הייתה יכולה להתאבד גם לו רצתה לעשות את זה. היא הייתה מנותקת מהמציאות באותן 11 שנים ורק סבלה.
לא הייתה לנו אפשרות חוקית לכבד את רצונה ולגרום למותה.
אני מקווה לא להגיע למצב הזה, אבל אם כן סביר להניח שגם את רצוני לא יכבדו: הבחירה היא בין להפוך למעמסה כלכלית על הילדים לבין ביטוח סיעודי. בחרתי ברע במיעוטו.
בכל מקרה התחלתי לבטח גם את הילדים שלי בביטוח סיעודי. בגילם הצעיר זה זול יחסית ואת הצבירה אפשר לשמור כפוליסה מסולקת.
העברת רכוש בין דורית
אצלנו במשפחה לא היו מעולם קרבות ירושה או סכסוכי ירושה. אני מניח שגם בין הילדים שלי לא יהיו קרבות כאלה אבל אי אפשר לדעת מי יהיו בני זוגם בעתיד.
לא אחכה עד גיל 80 לכתיבת צוואה.
