יום רביעי, 20 בנובמבר 2024

דעה: האמון הנמוך ביותר בעסקים מחיב שינוי מהותי בגישה

 


הדעה היא דעתה של Philippa White במאמר שפורסם על ידי Cutter. כותרת המאמר: 

Today’s Leaders Must Outgrow the Past.  


המאמר מתייחס למנהיגות העסקית בעולם, במאמר מוסגר אפשר להכליל את הדעה גם ביחס למנהיגות פוליטית ולא רק בארצות הברית. 

ה-Trigger לכתיבת המאמר הוא שעל פי "2024 Edelman Trust Barometer Global Report" האמון בעסקים בעולם הוא הנמוך ביותר אי-פעם.  

כותבת המאמר חושבת שזה נובע מכך שהחברות מתנהלות כמו בעידן התעשייתי, שהחל בתקופת המהפכה התעשייתית. החברות מנסות למקסם רווחים בכל מחיר. 

לדעתה, על החברות לשנות את הגישה באופן מהותי ולהתאים אותה לעידן הטכנולוגי והדיגטלי. 

הכוח בתהליך מעבר לאנשים: לקוחות ועובדים. השינוי הזה מחייב את החברות לבנות תרבות ארגונית שתגרום לעובדים לרצות לעבוד ולהיות מאושרים בעבודה. 

עובדים מרוצים יותר מחויבים למקום עבודתם. סקרים של Gallup מצאו: 

1. כי צוותים מחויבים רווחיים ב-21% יותר מכאלה שאינם.  

2. עובדים מאושרים בעבודתם חדשניים (Innovative) יותר ב-400%. 

עובדים כאלה נעדרים פחות ממקום העבודה ועוזבים פחות את מקום עבודתם.  


מזוית אחרת


1. בפוסט ירוק או שחור: השקעות בחברות ידידותיות לסביבה (ESG)? אני מתיחס לדעתו של John Bogle. בוגל, שנפטר בשנת 2019, ייסד וניהל את המתחרה של BlackRock חברת Vanguard Group

Bogle יצא בספרו באופן נחרץ נגד הנטייה לרוחים בכל מחיר.  


2. בסיפרם של ג'ורג' אקרלוף ורוברט שילר, "תורת ההונאה -מניפולציות והולכת שולל בתחום הכלכלי", מתארים שני חתני פרס נובל בכלכלה את ההידרדרות של חברת ההשקעות גולדמן-זקס. 

גולדמן-זקס שרדה, יש לומר עם הרבה מזל, את משבר הסאבפריים


הרצון להרוויח יותר גרם לניגודי אינטרסים (החברה הייתה בו זמנית חתם ובנק השקעות). 

לעומת זאת הם מתארים את מייסד החברה מרקוס גולדמן (1821-1904), שהיה נותן הלוואות לסוחרים יהודיים בשוק ניו יורקי. 

רמת האמון הייתה כל כך גבוהה, שכל מה שעשה סוחר שקיבל הלואה זה היה לתת לגולדמן פתק חתום בכתב יד שבו כתוב סכום ההלוואה. 

גולדמן שם את הפתקים בכובעו. למותר לציין שכולם שילמו במועד.





 

 

יום שבת, 16 בנובמבר 2024

הטיית האופטימיות: המנוע של הקפיטליזם ואחת מההטיות הקוגניטיביות החשובות ביותר

 


אופטימיות היא מטבע עם שני צדדים. 

מצד אחד היא גורמת לאנשים להתמודד עם קשיים ולתפקד היטב ועל פי פרופ' דניאל כהנמן גם עשויה להאריך את תוחלת החיים.

בפוסט זה אתמקד בצידו השני של המטבע. אתחיל במספר דוגמאות מניסיוני האישי לפני שאתאר את מה שכותב פרופ' כהנמן בספרו "לחשוב מהר לחשוב לאט". 


המנהל שחשב שיצליח במקום שכולם נכשלו


מוצר פיתוח תוכנה, שנרכש על ידי ארגונים רבים במדינת ישראל בשנות ה-90 של המאה הקודמת התאים למערכות קטנות (מספר משתמשים קטן) ופשוטות. היו לו מגבלות טכנולוגיות שלא איפשרו שימוש בו במערכות עם מאות או אלפי משתמשים ובמערכות מורכבות. 

למסקנה הזו הגעתי אחרי שיחות עם חברות האנליסטים המובילות בעולם ועם ישראלי שפיתח מוצר מתחרה ונסע לבחון את השוק האמריקאי. 

המלצתי שלא לבחור במוצר הזה לשימוש במערכות גדולות. 

מנמ"ר (CIO) חדש מונה בארגון גדול. רציתי למכור לו את שירותי היעוץ שלי, בין השאר, על סמך היכרות מוקדמת. 

כששמעתי שהוא מתכוון לממש את המוצר הזה במערכות גדולות, מרובות משתמשים וקריטיות לארגון, החלטתי לחלוק איתו את מה שאני יודע ללא תשלום על מנת שאוכל לבצע יעוצים לארגון. 

אמרתי לו שכל מי שניסה בארצות הברית לבנות מערכות גדולות באמצעות המוצר הזה נכשל. 

האיש, כנראה אופטימי במיוחד, אמר: "אז אני אהיה הראשון שאצליח". 

זה הסתיים מהר בפיטוריו מהתפקיד. 


Startups 


מאחורי הזוהר של exits מפוארים מסתתר מספר גדול בהרבה של כישלונות של Startups. 

בפוסט: מה חסר: רעיונות יצירתיים או מי שיבדוק אותם? התייחסתי לנושא הזה מזווית של אדם למוד ניסיון. 

למרות הכשלונות הרבים יזמים רבים אופטימיים. בהרבה מקרים אופטימיים מדי.


מסעדה


לקוח שלי בכלכלת המשפחה החליט לפתוח מסעדה. הוא לא היה מסעדן ולא הכיר את השוק הזה. הוא חשב שזה מספיק להכין אוכל מסוים טוב. 

איני יודע, האם האוכל היה טוב או לא משום שאני נחשפתי למסעדה רק אחרי שהיא נסגרה והיה צריך להתמודד עם ההפסדים. 

נתקלתי בנתון, שאיני בטוח שהוא מדויק, שיותר מ-50% מהמסעדות לא מחזיקות מעמד יותר מ-3 או 4 שנים. 

גם בתחום זה נחשפים להרבה אופטימיות שאינה נסמכת על נתונים.


הטיית האופטימיות


אנשים וארגונים אופטימיים יותר מדי ביחס לסיכויי ההצלחה שלהם וביחס למשאבים שידרשו להם לבצע תוכניות או פרויקטים. 

כתוצאה מההטיה הזו הם עלולים להתעלם מסיכונים או להמעיט בהסתברות ובחומרת אירועי סיכון. 

אחד נהדברים שהם נוטים להתעלם מהם היא תחרות ביוזמות עסקיות שלהם.

שלוש הדוגמאות שהבאתי מניסיוני מתארות היטב את ההטיה הזו. 

כמובן שיש להן משמעויות כלכליות ומשמעויות בכלכלת  המשפחה של האנשים המעורבים בפרויקטים הללו. 

המקרה החד ביותר מבין הדוגמאות הללו הוא הלקוח שהחליט לפתוח מסעדה. 

סטרטאפיסט מוותר על שכר גבוה יותר על מנת להגשים את חלומו המקצועי. 

אין בזה רע כל עוד ההסתברות למימוש החלום היא סבירה. בחלק מהמקרים מדובר בהסתברות אפסית שלא שווה את הסיכון. 

גם מצבו הכלכלי של מנהל בכיר שפוטר עלול להיות מורע.


נתונים שמביא דניאל כהנמן בספרו


סיכוייו של עסק קטן בארצות הברית לשרוד במשך 5 שנים הם 35%. 

בסקר נמצא שאנשים שפותחים עסקים מאמינים שהסיכוי של "עסק כמו שלך" לשרוד במשך חמש שנים הם 60%.

ההטיה בלטה יותר כשנשאלו ספציפית על העסק להם. 81% ייחסו הסתברות של 70% להצלחת העסק שלהם. 33% העריכו את ההסתברות שלהם להיכשל ב-0%. 

מחקר של תומס אסטברו

כהנמן מביא את המחקר כהדגמה למה שקורה לאופטימיסטים המקבלים בשורות רעות. 

אסטברו לקח נתונים מארגון קנדי המסייע לממציאים להעריך את סיכויי הצלחה המסחרית של ההמצאה שלהם. דירוג של D או של E מנבא כישלון של 70% מההמצאות. 

במציאות התחזיות היו מדויקות. מבין אלה שקיבלו את הדירוג הנמוך רק 5 מתוך 411 פרויקטים הגיעו לשוק. כל החמישה נכשלו. 

47% מהמציאים המשיכו בפרויקט על אף שסיכוייו להצליח הוערכו כאפסיים. 

הכותרת של פרק 24 בספרו של כהנמן העוסקת בנושא הזה היא: מנוע הקפיטליזם

הקפיטליזם מבוסס על תחרות בשוק חופשי. ללא הטית האופטימיות הייתה הרבה פחות תחרות.

ההטיה הזו גורמת לכאלה שלא באמת מסוגלים להתחרות לנסות להתחרות ולהיכשל.


השלכות בכלכלת המשפחה


כל מי שעובד כעצמאי, בעל עסק או שותף בעסק צריך להביא בחשבון אפשרות לכישלון ולייחס לה את הסיכויים הריאליים להתממשותה. 

רק גישה כזאת מאפשרת ניהול סיכונים נכון. 

גם מי שעובד כשכיר צריך להימנע מהטיית האופטימיות ככל שניתן. 

אופטימיות יתר עשויה להתיחס לאפשרויות של קידומו בארגון, לחששות מהאפשרות שיפוטר ועוד. 

גם משקיעים נוטים להיות יותר מדי אופטימיים ביחס לסיכויי הצלחה של ההשקעות שלהם. 

בשונה מיזמים, על פי המחקר שציטט פרופ' כהנמן בספרו, בשורות רעות גורמות למשקיעים לא מיומנים "לברוח", כלומר: למכור את ההשקעה במחיר של הפסד. 


יום רביעי, 30 באוקטובר 2024

ניבוי: נוסחאות עדיפות על אינטואיציה אבל לא תמיד

 



בפוסט קודם שכותרתו ניבוי: נוסחאות עדיפות על אינטואיציה הלכתי בעקבות פרופ' דניאל כהנמן, המסביר בספרו "לחשוב מהר לחשוב לאט"  מדוע ניבוי על פי נוסחאות עדיף על ניבוי על פי אינטואיציה של מומחים. 

אני מבין שהעולם אינו שחור-לבן והמציאות מורכבת יותר

ברור שגם חתן פרס נובל לכלכלה פרופ' כהנמן הבין את זה. 

כך למשל, אין דומה ראיון של חצי שעה של מומחה לציון מגן בבחינת בגרות המבוסס על התרשמות של מורה במשך לפחות שנה ועל מבחנים שאולי בחלקם יש אלמנט של נוסחתיות. 


גישור


פרופ' גרי קליין אינו מסכים עם הקביעה של פרופ' כהנמן ושל פרופ' פול מיל ואחרים. קליין מייחס לאינטואיציה משקל רב יותר. 

במקום להתנצח כמו שני קיפודים כהנמן וקליין בחרו לערוך ביחד ניסויים על מנת להבין את שורשי המחלוקת ביניהם. 

לי זה הזכיר גישור

בתהליך גישור מנסים להבין את הצד השני ולהגיע להסכמות, אם זה ניתן. 

בתהליך משפטי עורכי דין מסבירים מדוע הצד שהם מייצגים צודק והצד השני טועה. 

התוצאה הסופית עלולה להיות רעה לשני הצדדים או לפחות לצד אחד.

כמי שלמד פעם בקורס גישור, דעתי היא שתהליך גישור עדיף. הוא הרבה יותר זול והרבה יותר קצר בזמן ומשאיר פחות משקעים מרים. 

בגישור יש גם מצבים של Win-Win.

אפשר לעשות גישור רק כששני הצדדים מעוניינים בכך. אחרת זה לא ממש עובד. 


ההסכמות שהושגו בעקבות הניסויים


1. במצבים שהניבוי הוא לא לטווח זמן ארוך אינטואיציה של מומחה עשויה להיות יותר בעלת ערך מאשר לניבויים לטווח זמן ארוך.

2. כשהניבוי מבוסס על מקצוע, שהדרישות המקצועיות בו ברורות יותר לאינטואיציה של מומחה עשוי להיות יותר ערך בניבוי. 

כהנמן מציין שגרי קליין ערך ניסויים עם מכבי אש ואחיות, שהם מקצועות בהם הידע והניסיון יותר קונקרטיים וניבויים בהם מתייחסים לזמן קצר יחסית. 

כהנמן ערך ניסוים בתחומים כמו השקעות בשוק ההון וניבויים פסיכולוגיים, שבהם הניבוי הוא לטווח ארוך ויש בהם מחלוקות רבות ביחס לידע בסיסי. 


נקודות נוספות


רופאים

בפוסט קבלת החלטות של רופאים בקליפת אגוז ריכזתי קישורים לפוסטים שכתבתי על נושא זה. 

רוב הפוסטים התבססו על ספרו של ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים - איך הם חושבים". 

גרופמן הוא רופא והטענה המרכזית שלו בספר היא שרופאים חשופים להטיות בקבלת החלטות בדיוק כפי שאנשים אחרים חשופים להטיות בקבלת החלטות מקצועיות ואחרות. 

בספר מובאים מספר רב של מקרים מהשטח המדגימים הטיות.

אחד המחקרים שהוא מצטט עוסק ברופאים המנתחים צילומי רנטגן. 

הממצאים של המחקר שהוא מצטט תואמים את המחקר שפרופ' כהנמן מצטט. כהנמן טוען שרדיולוגים (מנתחי צילומי רנטגן) טועים ב-20% מהמקרים ובנוסף יש חוסר עקביות בהחלטות שלהם. 

בקצה השני נמצאים מרדימים שהאינטואיציה שלהם עובדת היטב. קבלת ההחלטות של מרדימים היא לטווח זמן קצר. של רדיולגים היא לטווח ארוך. 

גם ד"ר גרופמן מדבר על 20% טעויות בניתוח בדיקות רנטגן פשוטות. 

במחקר שהוא מצטט יש עוד ממצא מדאיג. ה-20% שטען היו בטוחים יותר מה-80% שלא טעו בנכונות הניתוח שלהם. 

שאלה פתוחה היא האם תוכנת AI שמחליפה רופא בקבלת החלטות תהיה טובה יותר מהרופא? 

קרוב לוודאי שיש מטלות שכן ויש מטלות שלא. 

יהיו מטלות שהרופא יוכל להיעזר גם בתוכנת AI על מנת לשפר את קבלת ההחלטות שלו.


משקל מנבאים שונים בקביעת ההחלטה


אם צריך לתת משקל לשני מנבאים שונים בנוסחה, פרופ' כהנמן מציע במקרים רבים לתת להם משקל שווה ולהימנע ממשקלות שונים למשתנים שפערי הניבוי ביניהם אינם דרמטיים. 

שני המנבאים הללו עשויים להיות שני מנבאים באותה נוסחה או גם אינטואיציית מומחה ומשתנה נוסחתי. כמובן בתנאי שמדובר בניבוי שבו האינטואיציה אינה מטעה את המומחה. 

הסיבוך בנוסחאות לא שווה את התועלת השדולית הקטנה של שיפור הניבוי. מה גם שלא בטוח שתוקף הניבוי איננו דינאמי. 

למשל: האם קורסי ההכנה למבחן פסיכומטרי, שלא היו פעם והיום הם שכיחים, משפיעים על תוקף הניבוי של הצלחה בלימודים אקדמאיים?


השלכות בכלכלת המשפחה


להלן רשימה חלקית של השלכות. יתכן שתוכלו לחשוב על דוגמאות נוספות בעצמכם.


1. הבחינו בין ניבויים המבוססים על אינטואיציה של מומחה לבין ניבויים מבוססי נוסחאות.

בתחומים שחשובים לכם כלכלית ואישית תשמעו חוות דעת של מומחים. נסו להבין על סמך מה הם גבשו את דעתם: האם מדובר במידע חד וברור או שמא מדובר באינטואיציות.


2.  לא תמיד חייבים לקבל את דעתו של מומחה

גם מומחים טועים. הם עשויים לטעות יותר כשהם מתבססים על אינטואיציה. 


3. אפשר ורצוי לתחקר מומחים בשאלות שקריטיות עבורכם.

יכול להיות שתגלו שדעתם מבוססת על בסיס עובדתי מוצק. יכול להיות שתגלו שהיא מבוססת על הנחות, שאולי אינן תקפות עבורכם. 


4. אל תתנו למומחים או למומחים כביכול לרפות את ידכם בדברים שחשובים לכם.

אני מכיר כמה סיפורים דומים לסיפור האמיתי להלן. מורה בתיכון אמר לתלמיד שחלום חייו היה ללמוד מדעי המחשב בטכניון, שהוא לעולם לא יוכל ללמוד מדעי המחשב בטכניון.

מאחורי הטענה עמדה הערכתו הנמוכה של המורה להישגי התלמיד ולפוטנציאל שלו. התלמיד סיים בהצלחה לימודי מחשב בטכניון. 


5. שוק ההון הוא דוגמה לתחום שבו מומחים טועים בתדירות גבוהה יחסית.

מקרה בולט בו הערכות מרבית המומחים היו מוטעות הסתיים במשבר הסאב פריים בארה"ב ובהשלכות קשות גם על השקעות בבורסות של מדינות אחרות. 


6. להחלטות רפואיות שגויות עלולות להיות השלכות קשות בריאותית וכלכלית. אל תקבלו כל דעה או המלצה של רופא כפי שהיא.

רק במקרה אחד בחיי חשבתי שאני יכול להתווכח עם רופא על חוות דעת מקצועית שלו. במקרה ההוא צדקתי רפואית ועניינית. אני מציע למי שאינו רופא להיזהר מאוד מאי-קבלת חוות דעת רפואית. 

זה לא אומר שלא כדאי לבקש Second Opinion של רופא אחר כשיש לכם ספקות ביחס להמלצתו של רופא. 


יום שבת, 26 באוקטובר 2024

ניבוי: נוסחאות עדיפות על אינטואיציה



בפוסט  אשליית התוקף: על שועלים קיפודים ובני סמכא נגעתי בתובנות שמציג פרופ' דניאל כהנמן בספרו "לחשוב מהר לחשוב לאט" ביחס למגבלות האינהרנטיות של תחזיות עתידיות של מומחים וברי סמכא. 

גם בפוסטים אחרים הוא מדבר על הטיות קוגניטיביות המבוססות על חשיבה אינטואיטיבית, למשל: הטיית יצוגיות וקשה להשתחרר מאינטואיציה מטעה: בעית מונטי הול.


(Paul Meehl (1920-2003. מקור התמונה: English Wikimedia 
יוצר התמונה: Leslie J. Yonce הרשאה: שימוש הוגן


פוסט זה מתייחס בעיקר לשאלה: מה מנבא טוב יותר: אינטואיציות או נוסחאות?, כפי שמציג אותה דניאל כהנמן בספרו "לחשוב מהר לחשוב לאט".

המשותף בין הפוסט הזה לפוסט על אשליית התוקף הוא שבשני המקרים מומחים או ברי סמכא פועלים בלא מעט מקרים על פי אינטואיציות. 

נוסחאות הן פשוטות ברורות וחד משמעיות. הן נעדרות אינטואיציה.

אז מה מנבא טוב יותר? פרופ' כהנמן טוען שנוסחאות מנבאות טוב יותר. 

הוא מסתמך על מחקרים של איש אשכולות בשם פול מיל. כהנמן מגדיר את מיל כאחד הפסיכולוגים הרב-צדדיים ביותר במאה העשרים. מיל לימד באוניברסיטת מינסוטה בחוגים הבאים: פסיכולוגיה, משפטים, פסיכיאטריה, נוירולוגיה ופילוסופיה.

Meehl היה "מבקר נחרץ של טענות ריקות בפסיכולוגיה קלינית", אבל הוא היה גם מטפל בפסיכואנליזה. 


המחקרים של Meehl  ומחקרים שנעשו בעקבותיהם


בספרו , Clinical vs. Statistical Prediction:  A theoretical Analysis and a Review of the Evidenceמיל סקר תוצאות של 20 מחקרים שערך. במחקרים השווה בין רשמים סובייקטיביים של אנשי מקצוע מיומנים לבין ניבויים סטטיסטיים. 

השורה התחתונה היא שבאופן עקבי לא היה אף מחקר בו האינטואיציה ניבאה טוב יותר מניבויים סטטיסטיים.

ב-60% מהניסויים הניבויים הסטיסטיים היו טובים יותר באופן מובהק. 

זה קרה גם כשהנוסחאות התבססו על מידע חלקי בעוד המומחים קיבלו מידע מלא. 

המחקרים של מיל עוררו סערה גדולה בקרב פסיכולוגים קליניים שחלקו עליהם, אבל בכל המחקרים הרבים שנערכו אחרי המחקרים של מיל היו ממצאים דומים. 

גם כשהניבוי היה שווה או דומה באיכותו יש יתרון לניבויים הסטטיסטיים משום שהעלות שלהם זולה יותר. 

30 שנים אחרי פרסום ספרו כתב מיל (כהנמן מוסיף "בגאווה מוצדקת"): "אין במדעי החברה מחלוקת שהניבה גוף כה רחב של מחקרים שונים במהותם, שממצאיהם היו באותו כיוון כל כך אחיד".



נושאי המחקרים


נושאי המחקרים של מיל ושל אחרים היו מגוונים. בכולם הושוו ניבויים סטטיסטיים מבוססי נוסחאות לנבויים קליניים סובייקטיביים של מומחים. 

בפסקה זו אביא כמה דוגמאות לנושאים של מחקרים: 

1. ניבוי ציוני סטודנטים (מיל)

יועצים מיומנים ניבאו את ציוניהם של סטודנטים אחרי שנת הלימודים הראשונה. 

הם ביצעו ראיון של 45 דקות עם כל סטודנט ובנוסף קיבלו ציונים בבית ספר תיכון, הצגה עצמית בת ארבעה עמודים ועוד. 

האלגוריתם הסטטיסטי הסתמך רק על חלק מהנתונים הללו.


2. פשיעה חוזרת, הפרת תנאי שחרור מוקדם (מיל)

מתכונת דומה לניסוי הקודם.


3. חוקרים אחרים: משתנים רפואיים כמו תוחלת חיים של חולי סרטן, משכי אשפוז בבתי חולים, אבחנות מחלות לב, מוות בעריסה ועוד.

4. חוקרים אחרים: התנהגות אלימה, התאמת הורים מאמצים, הערכת מצגות מדעיות, המנצחים בתחרוייות ספורט, מחירים עתידיים של יינות, הערכת טיב ההזוגיות בנישואים (מדד סטטיסטי פשטני של מספר הפעמים שקיימו יחסי מין בהשוואה למספר המריבות) ועוד.


השלכות על כלכלת המשפחה


להלן רשימה חלקית של השלכות. יתכן שתוכלו לחשוב על דוגמאות נוספות בעצמכם.


1. ראיונות כמרואיינים

הכרת ההטיות הקוגניטיביות של המראיינים עשויה לשפר את הסיכויים שלכם להתקבל לעבודה או ללימודים.

מי שמכיר את ההטיות יציג את עצמו אחרת ממי שלא מכיר אותן. לפעמים זה יהיה נכון לקחת קורס הכנה לראיון.


2. ראיונות כמראיינים

חשוב להכיר את המגבלות וההטיות הקוגניטיביות שלכם על מנת להקטין את השפעתן.


3. קורות חיים

כדאי להתאים אותם לדרישות התפקיד ובנוסף לכך להתאים אותן למה שיביא את הקוראים המוטים קוגניטיבית להעדיף אתכם בהשוואה לאחרים. 

אני לא ממליץ לשקר ולתאר קורות חיים מושלמים. מניסיוני הרב כקורא קורות חיים וכמגיש קורות חיים למדתי שזה רק מזיק. 

רצוי להדגיש דברים רלוונטיים ודברים שעשויים להרשים את הקורא המומחה.


4. מכירה

כל עצמאי רוצה או נאלץ בעל כורחו למכור ולשווק את מרכולתו. 

גם שכיר עשוי להידרש לעשות זאת כלפי מנהלים ועמיתים במקום עבודתו וגם כלפי אחרים. 

כשעושים זאת מול אנשים החושבים את עצמם למומחים רצוי להיות מודע להטיות שלהם. 


5. לקחת בערבון מוגבל אינטואיציות של בעלי מקצועות כלכליים.

לעומת זאת להתייחס בכובד ראש להמלצות שלהם המבוססות על נתונים.


הזווית האישית שלי


1. עבודת ה-Master שלי בפסיכולוגיה (ומאמר עליה שפרסמנו ב"מגמות" המנחה שלי ואני) תומכת בטענות שמעלה כהנמן בספרו בעקבות Meehil. מדובר בעבודה שנעשתה בשנות ה-80 של המאה הקודמת. העבודה עסקה בניבוי ציונים של סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים על פי ציוני מגן לבחינות בגרות (אינטואיטיבי) וציוני בחינות בגרות (נוסחתי). הממצא המרכזי הוא שציוני בחינות בגרות מנבאים טוב יותר הצלחה בלימודים באוניברסיטה. 

ציוני הבחינות הפסיכומטריות (נוסחתי) ניבאו טוב יותר מציוני הבגרות באותה תקופה (חציו של ציון על פי אינטואיציה של מורים וחציו נוסחתי). 


2. אנקדוטה קטנה.

בשנים הראשונות שלמדתי פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, היו בחוג שני "כוכבים" שעבדו ביחד עמוס טברסקי ודניאל כהנמן. 

הם פיתחו תפיסה חדשה של מקבל החלטות לא רציונלי ועסקו בהטיות קוגניטיביות. 

כהנמן קיבל פרס נובל לכלכלה. טברסקי לא קיבל ביחד איתו את הפרס רק משום שנפטר כמה שנים לפני קבלת הפרס. הכללים הם שמי שנפטר אינו מקבל פרס נובל. 

רוב הסטודנטים רצו להתקבל למגמה קלינית בתואר השני. הקבלה הסתמכה במידה רבה על ראיונות. 

את מה שכותב כהנמן בספרו הבין טברסקי כבר אז. במסדרונות החוג סופר סיפור, על פיו פרופ' טברסקי אמר שהראיונות לקבלה למגמה קלינית דומים להכנת פתקים עם שמות המועמדים וזריקתם אל גרם מדרגות. הקבלה למגמה נקבעת על פי המדרגה שעליה נופל הפתק.




יום שלישי, 22 באוקטובר 2024

אשליית התוקף: על שועלים קיפודים ובני סמכא

 


לאחר תקופה ארוכה שלא התקדמתי בקריאה המאוד איטית שלי בספרו של דניאל כהנמן "לחשוב מהר לחשוב לאט", חזרתי לקרוא פרק נוסף שכותרתו "אשליית התוקף". 

הפרק עוסק בנושא חמקמק וקשה של ניבוי העתיד. 

כפי שבפרקים קודמים התייחס כהנמן להטיות  קוגניטיביות של חוקיות וסיבתיות לאירועים שלא בהכרח מתאימים לדפוס כזה בהווה, בפרק זה הוא מתייחס לניבוי העתיד. 

לבני אדם נוח יותר לחיות בעולם צפוי שיש בו חוקיות וסיבתיות.

אשליית התוקף מייחסת למומחים יכולת טובה יותר מאחרים לנבא אירועים עתידיים בתחום מומחיותם. 

רבים מאיתנו כבר יודעים, שמומחים בשוק המניות מתקשים לנבא אילו השקעות יניבו תשואה גבוהה יותר. הם גם לא תמיד יודעים לנבא את רמת הסיכון בהשקעה מסוימת. 

גם כהנמן מביא, בין השאר, את הדוגמה הזו. 

התוצאה בשטח היא שברוב המקרים, השקעה העוקבת אחרי מדד מסוים (למשל: S & P 500) מביאה לטווח ארוך תשואות גבוהות יותר מאשר השקעה במניות  ספציפיות הנכללות באותו מדד. 

לא הזכרתי יתרון נוסף של היצמדות למדדים או לסלים: הקטנת הסיכון באמצעות פיזור ההשקעה על מספר גדול יחסית של מניות ו/אט אגרות חוב ו/או מדדים אחרים.


ניבוי העתיד הרחוק הוא קשה עד בלתי אפשרי באופן אינהרנטי. כפי שכהנמן כותב בכותרת של אחד הסעיפים: "זו לא אשמת המומחה - זו משימה בלתי אפשרית".  


האשליות של בני סמכא


סעיף זה מתיחס כהנמן לבני סמכא בעסקים ובפוליטיקה ולמומחים בתחנות טלויזיה ובגלי הרדיו,  שתפקידם לפרש אירועים מהעבר הקרוב וההווה ולנבא את העתיד.

במאמר מוסגר, אנחנו מוצפים בתקופה הקשה הזו של מלחמת ה-7 באוקטובר בפאנלים מסוג זה על גבי מסכי הטלוויזיה. 

כולנו נוטים ליחס לבני הסמכא יכולת בניבוי העתיד. גם בני הסמכא עצמם משלים את עצמם שיש להם יכולת כזו. 


כהנמן מביא את ההסבר של נאסים טאלב בספרו "הברבור השחור" לתופעה הזו. 

לדברי טאלב, הנטיה של אנשים לחבר נרטיבים קוהרנטיים של העבר ולהאמין בהם, מקשה על בני אדם לקבל את המגבלות של יכולת חיזוי העתיד.


כהנמן אומר שברי הסמכא חוזים רק במעט יותר טוב מאחרים את העתיד. 

הוא מצטט מחקר מקיף של פיליפ טטלוק, פסיכולוג מאוניברסיטת פנסילבניה שעסק בפרשנויות פוליטיות וכלכליות הכוללות חיזוי העתיד. 

המחקר שפורסם בספרו של טטלוק בשנת 2005 ראיין החוקר 284 אנשים שהתפרנסו  מ"פרשנות או מתן עצות לגבי מגמות פוליטיות וכלכליות". 

הוא אסף 80 אלף ניבויים של אותם ברי סמכא. בכל שאלה פוליטית כזו הציב תשובות אפשריות, שלהן ייחסו ברי הסמכא הסתברויות.

התוצאות מראות שיחוס הסתברויות שוות לכל אחת מהאפשרויות הביא לניבויים מוצלחים יותר מניבויי הפרשנים. 

חשוב לציין, שכשמתברר שברי הסמכא טעו בתחזיות שלהם, הם נוטים שלא להודות באופן מלא בטעויות שלהם אלא לנסות לתרץ אותן. תירוצים אפשריים: "טעיתי רק בתזמון", "קרה אירוע לא צפוי". 

מסתבר שהמומחים מאמצים את האשליה שהם יודעים לנבא את העתיד. ככל שהם יותר פופולאריים בפאנלים על עתידיות, כך הם מאמינים יותר ביכולתם לנבא את העתיד.


מי מוזמן לפאנלים: שועלים או קיפודים?


שועל מצוי. מקור התמונה: ויקיפדיה הרשאת שימוש

CCO 


מקור התמונה: ויקיפדיה
הרשאת שימוש: CC BY-SA 3.0
יוצר התמונה: 
Tomaž Demšar מוויקיפדיה הסלובנית

טטלוק טוען שהסיבה לטעויות המומחים היא אופן חשיבתם.

הוא הולך בעקבות מאמר של ישעיהו ברלין ששמו "הקיפוד והשועל". 

המאמר מתייחס לשתי צורות חשיבה. 

לקיפודים יש תיאוריה קוהורנטית ביחס לעולם והם מסבירים כל דבר לפיה. 

לשועלים יש חשיבה מורכבת יותר. הם מאמינים שהמציאות שונה מתיאוריה קוהורנטית אחת היא תלויה במכלול רחב של גורמים משתנים, שלא כולם ניתנים להסבר.   

יש גם מקריות ודברים שאינם ניתנים להסבר. מה שמחזיר אותי למקרה קיצון של מקריות שהוזכר בתחילת הפוסט: תיאורית הברבור השחור של נאסים טאלב. 

אלה שסווגו כשועלים הצליחו יותר מאחרים בניבויים שלהם במחקר של טטלוק.

כמובן, שאת השועלים נוטים פחות להזמין לפאנלים טלויזיונים. הרבה יותר Rating מושג מפאנל הכולל קיפודים בעלי דעות מנוגדות, המתנצחים ביניהם. 



לקחים בהקשר של כלכלת המשפחה


אשליית התוקף ביחס לניבויים של מומחים ו/או בני סמכא בכלכלת המשפחה קיימת לא רק בהקשר של השקעות בבורסה. 

היא קיימת גם בהקשרים כלכליים רבים אחרים. 

היא רלוונטית גם לנושאים כמו:

1. מגמות כלכליות בארץ ובעולם

2. מגמות בשוק הדיור בארץ.

3. השקעה בנדל"ן בחו"ל.

4. השקעות אלטרנטיביות מחוץ לבורסה.

5. לקיחת משכנתאות לטווח זמן ארוך.

6. חסכונות פנסיוניים.


אל תעשו באופן אוטומטי את מה שבני סמכא או מומחים אומרים. 

גם למומחים יש מגבלות והם עלולים לטעות. 

לא מזיק לשאול שאלות.

לא מזיק לקרוא מידע מקצועי או להיחשף אליו בדרכים אחרות.

לא מזיק לשמוע Second Opinion.

לא מזיק לערוך חיפוש בגוגל על המומחה ולפעמים לגלות שהמומחה או בר הסמכא אינו באמת כזה או שיש לו עבר בעייתי.




הזווית האישית שלי


1. בעבר הרחוק כתבתי סדרת פוסטים בנושאי מחשבים שבהם היו תחזיות לעשר שנים קדימה. בפוסטים עצמם טענתי שכמעט בלתי אפשרי לנבא עשר שנים קדימה.

ספציפית העלתי בכל פוסט שאלה ביחס להמשך הישרדותה של חברה מסוימת במשך עשר שנים. 

הנקודה המהותית הייתה שבחרתי חברות מובילות בעולם.

למשל: IBM, HP, Microsoft, Google, Apple

לא הנחתי שיש הסתברות גבוהה לכך שהן לא ישרדו במשך עשר שנים, אבל הפוסט ניסה להציג סיכונים ואיומים עתידיים על מעמדן בשוק. 

טיפול גרוע במיוחד באיומים או בסיכונים האלה ובסיכונים עתידיים אחרים, שלא צפיתי, או התעלמות מהם עלול להביא, במקרה קיצון, להיעלמות החברה.

כן חזיתי ששתי חברות גדולות ובעלות מעמד בשוק לא ישרדו. בסדרת הפוסטים הללו חזיתי שחברת SUN Microsystems לא תשרוד עשר שנים. 

היא שרדה הרבה פחות שנים ונרכשה על ידי חברת Oracle.

לפני סדרת הפוסטים, חזיתי במסמכים פנימיים ללקוח את היעלמותה של חברת DEC.

אל תחשבו שלא היו לי תחזיות שגויות בחלק מאותם פוסטים. אני לא אסתתר מאחורי תירוצים.


2. לפחות פעם בשנה אני כותב תחזיות שנתיות. 

תחזית כלכלית, תחזית אישית ולאחרונה גם תחזית בניהול סיכונים. 

הקוראים מוזמנים להתייחס אליהן בביקורתיות.

אגב, בניהול סיכונים אני מעדיף לעשות Scenario Analysis. אני מציג מספר תסריטים אפשריים ואת הסיכויים להתממשותם. 

הסיכויים הם דינאמיים וכל מידע רלוונטי שמצטבר עשוי לשנות את התסריטים ואת ההסתברות להתממשות כל אחד מהם.


 

יום שבת, 19 באוקטובר 2024

דעה: הטעות הגדולה של משרד האוצר בנושא קרנות ההשתלמות



על פי טיוטת חוק ההסדרים, החל מ-1.1.2025 יוטל מס רווחי הון על קרנות ההשתלמות שיוחזקו שבע שנים. החוק מוחל גם ביחס לכספים שהופקדו לפני  ה-1.1.2025


בהנחה שלא יחול שינוי מהותי בחוק, מדובר בטעות קשה. את המחיר שלה ישלמו משקי הבית וכלכלת מדינת ישראל.

את הטעות הקשה סימנתי באדום בפיסקה הקודמת. 


תחשבו על אנשים שמחזיקים את קרן ההשתלמות שלהם 10 שנים או 20 שנים. 

הקרן צברה רווחים משמעותיים בשנים הללו ועד לחוק ההסדרים החדש הם היו פטורים ממס רווחי הון. 

אם הם יפדו את הכסף לפני 1.1.2025, הם לא ישלמו מס על הרווחים. 

אם הם יפדו את הכספים ב-1.1.2025 או אחריו, הם ישלמו 25% מס מהרווחים הריאליים. 

ברור לגמרי שכדאי להם לפדות את כל קרן ההשתלמות לפני ה-1.1.2025. 

כשמספר גדול של אנשים יפדו את כספיהם בבת אחת קרנות ההשתלמות יהיו בבעיה קשה. 

הגופים המנהלים אותן יצטרכו למכור נכסים פיננסיים שהושקעו לטווח ארוך יותר ולא נכון למכור אותם לפני ה-1.1.2025. 


מה יעשו החוסכים בכסף שיפדו?


אני יודע מה אני אעשה וגם אחרים שמנהלים היטב את כלכלת משק הבית שלהם יעשו. 

נשקיע את הכסף שנפדה מקרן ההשתלמות במסלול השקעה אחר. 

לצערי, זה לא מה שכולם יעשו. 

רבים ישתמשו בחלק מהכסף לצריכה שוטפת ולאו דווקא לצרכים חיוניים. 

החיסכון של אותם משקי בית יקטן משמעותית.  


האם כדאי להשקיע בקרנות ההשתלמות אחרי ה-1.1.25?


את התשובה לשאלה הזו אפשר לחלק לשתיים: שכירים ועצמאים. 

לשכירים עדיין יהיה כדאי לשלם לקרן השתלמות משום שהמעביד מפריש פי 3 מהשכיר לקרן ההשתלמות. 

עצמאים כנראה יפסיקו להפריש לקרן השתלמות. 

הם מפקידים בעצמם את הכספים ללא הטבות מס יש חיסרון לסגירת הכסף ל-6 שנים ללא יכולת למשוך אותו. 

הגמישות בנשיכה במסלולי השקעה אחרים מקנה להם יתרון על פני קרן ההשתלמות. 


פגיעה באמון המשקיעים


 זאת הבעיה הגדולה במיסוי רטרואקטבי של כספים שהושקעו בעבר בתנאים של פטור ממס על רווחי הון ועכשיו משנים את זה. 

משקיעים ישאלו את עצמם: מדוע שזה לא יקרה שוב בקרנות השתלמות ובאפיקי השקעה אחרים? למשל בחיסכון פנסיוני. 

המסקנה עלולה להיות להשקיע כמה שיותר בחו"ל וכמה שפחות בארץ. 


השורה התחתונה


משרד האוצר צריך להוציא מידית את המיסוי הרטרואקטיבי של קרנות ההשתלמות מטיוטת חוק ההסדרים. 





יום שבת, 12 באוקטובר 2024

"פינוי בינוי": סיכונים וסיכויים של בעלי דירות

 


לקיחת משכנתא גבוהה לעשרים שנה או יותר היא אחת ההחלטות הכלכליות המהותיות והמסוכנות ביותר  במהלך החיים הכלכליים של משפחה או של יחיד. 

בזמן האחרון ניצבים הרבה יחידים ומשפחות לפני החלטה כלכלית מהותית לא פחות בתחום הדיור: האם ללכת לכיוון של "פינוי ובינוי"? 

גם בהקשר זה מדובר בהחלטה לטווח זמן ארוך עם סיכונים גדולים.

אחד ההבדלים המהותיים בין ההחלטה הזו לבין לקיחת משכנתא הוא שיש לנו את החופש לבחור: האם לקחת משכנתא גבוהה או לגור בשכירות? 

ברוב המקרים אין לנו את הבחירה: האם ללכת ל"פינוי בינוי" משום שזו החלטה של רוב בעלי הדירות בבניין. 

המשותף בין לקיחת משכנתא למספר שנים רב לבין "פינוי בינוי" הוא הסיכון לאבד דירה

התנהלות לא נכונה עלולה להסתיים בשני המקרים באובדן דירה.


בעיות ב"פינוי בינוי" מזווית של בעלי הדירות


בין הפניות אלי הייתה פנייה של מישהו, שליוויתי אותו לפגישה עם עורך הדין שנשכר על ידי הדיירים. 

בשיחה היטיב עורך הדין לתאר את הבעיה המהותית: "פינוי בינוי מחייב את הדיירים להפוך ליזמים. לא כל אחד בנוי להיות יזם." 


מדוע הופכים בעלי הדירות ליזמים?


יזמים לוקחים סיכונים ולפעמים מוותרים נוחות במטרה להרוויח בטווח זמן ארוך. 

כמו שלא הכל תלוי ביזם (ראיתי כבר Startups  נפלאים שכשלו). לא הכל תלוי בדייר (דברים תלויים גם ביזם, ברשות המקומית, במצב שוק הבנייה, בדיירים אחרים ועוד).


1. הם מסכנים את הדירה שלהם על מנת לקבל, אולי, בעוד כמה שנים דירה בשווי העשוי להיות גבוה יותר. 

אין הבטחה כזו אבל הסבירות לכך גבוהה אם הפרויקט יצליח והבנייה של הבית בו יקבלו דירה תסתיים בכלל ותסתיים בזמן סביר. 

אם משהו ישתבש והבניין לא יבנה (למשל: יזם שיפשוט את הרגל או ייכנס לחובות) הם עלולים להפסיד את דירתם ולפעמים גם לא לקבל תמורה כספית מלאה.


2. חלק מהם צריכים לגור בדירות שכורות במשך כמה שנים.

המילה חלק מתייחסת לדיירים שמתגוררים בדירה בבעלותם. היא אינה מתייחסת לבעלי דירות להשקעה שאינם מתגוריים בבניין.

אם, כמו מרבית הדיירים, הם בוחרים בתשלום של יזם "הפינוי הבינוי" ולא שהוא ישכור עבורם דירה, התשלום שהם ישלמו עלול להיות גבוה מהסכום שיקבלו מהיזם. 

כמובן, שיש מחיר למגורים בדירות לא שלהם ואולי גם לצורך לנדוד מדירה לדירה. 

המילה מחיר מתייחסת לאו דווקא לכסף:

א. החלפת מסגרות לימוד של ילדים.

מדובר בהסתגלות של ילדים למסגרת חדשה ובמציאת חברים חדשים.

אולי גם מרחק גדול יותר מהבית לבית הספר או גן הילדים.

ב. אולי ויתור על נוחות בקבלת שירותים שונים הקרובים לביתם ואולי גם נסיעה ארוכה יותר למקומות עבודה. 


3. מגורים במגדלים

זה עלול להיות כרוך בדמי ועד חודשיים גבוהים יותר, בהסתגלות לריבוי שכנים שחלקם חדשים ולא מוכרים. 

יש גם סימן שאלה ביחס לרמת התחזוקה של מגדלים בטווח זמן של חמש שנים או יותר. 

במיוחד במקרים בהם מדובר בשכנים שאינם מהעשירונים הגבוהים מבחינה כלכלית. 

הסיכונים של מגורים במגדלים מגלים אספקט נוסף של יזמות. גם כשיש הצלחה היא לא בהכרח הצלחה לטווח זמן ארוך. 


Moving Target 


המושג Moving Target מתייחס לפרויקט שמשתנה במהלכו או לכללים שמשתנים במהלך מימושם. 

"פינוי בינוי" הוא חדש וכתוצאה מהניסיון משתנים חוקים וכללים. 

חשוב להיות ערים לשינויים.


אזרחים ותיקים 


לא לכולם זה קל באותה מידה. בדרך כלל, לאזרחים ותיקים זה קשה יותר מאשר לצעירים. 

כמובן עולה גם השאלה: האם הם יאריכו ימים זמן מספיק בשביל להינות מפירות ההשקעה? 

החוק עבר שינויים. נכון לעכשיו (10.24), דיירים סרבנים עלולים להיתבע. 

זה כולל גם אזרחים ותיקים מתחת לגיל 70. 

לאזרחים ותיקים מעל לגיל 70, המתגוררים בדירה זמן מינימלי מסוים, מוצעות גם חלופות אחרות כגון: קבלת שתי דירות קטנות במקום דירה גדולה, מימון דיור מוגן וקבלת כסף להשלמה לשווי העתידי המוערך של הדירה בסיום הפרויקט, רכישת דירה חליפית לאזרח הותיק על ידי היזם, קבלת תמורה כספית לצורך רכישה של דירה חליפית על ידי האזרח הותיק ועוד. 

הבעיה הגדולה היא שעבור מי שמתחת לגיל 75, היזם רשאי לבחור את החלופה שתינתן לאזרח הותיק ורק מעל לגיל זה האזרח הותיק הוא זה שבוחר את החלופה המתאימה עבורו. 

הערה: אינני עורך דין והחוק עשוי להשתנות. מומלץ לוודא את מידת הדיוק של מה שאני כותב כאן באופן ספציפי למקרה שלכם עם עורך דין המתמחה בתחום.


אוכלוסיות מיוחדות


גם לגבי חולים קשים אין פיתרון גורף. מי שמוגדר כ"שכיב מרע" (חולה הנוטה למות) יכול לבחור בחלופה שאינה כרוכה בהשתתפות ב"פינוי בינוי". 

יהיו כאלה שמצבם הבריאותי קשה שעלולים "ליפול בין הכיסאות". 

הערה: אינני עורך דין והחוק עשוי להשתנות. מומלץ לוודא את מידת הדיוק של מה שאני כותב כאן באופן ספציפי למקרה שלכם עם עורך דין המתמחה בתחום. 


משא ומתן עם היזם


לכאורה, לא ניתן לקבל יותר ממה שקובע החוק וליזם המעוניין להרוויח אין אינטרס לשלם יותר. 

היזם מעוניין להרוויח את המקסימום שהוא יכול, אבל רווח זה לא רק כסף זה גם זמן, כפי שנאמר Time is Money. 

1. יש מצבים בהם היזם מעריך שאם לא יתן לבעל דירה מסוים או לבעלי דירות מסוימים יותר ממה שמגיע להם פורמלית ויגרור אותם לבית המשפט, הפרויקט יתעכב ושכרו של היזם יצא בהפסדו. 

דוגמאות לכך הם דיירים שבנו תוספות לא חוקיות או השתלטו על גינה של כלל הדיירים. 

האם עשרים שנים או שלושים שנים אחרי שעשו זאת אפשר "להעניש" אותם על הפעילות הלא-חוקית שעשו או האם מי שלא התלונן במשך עשרות שנים צריך לוותר להם?

זו שאלה פתוחה. פורמלית לא מגיע להם.


2. גמישות

לפעמים נדרשת גמישות של היזם גם כלפי תביעה של דייר שאינה עולה ליזם יותר כסף.

זהו מקרה קל יותר מהקודם משום שהיזם חוסך זמן, מריבות והתדינויות משפטיות ללא תשלום גבוה יותר. 

אני מכיר מקרה של נכה צה"ל במצב בריאות רע, בנוסף לנכות, שפנה ליזם ואמר שאין לו כוח למגורים בשכירות במשך תקופה ארוכה. הוא רוצה דירה קבועה. 

הגיעו להסכם לפיו היזם רכש את הדירה לו וקנה לו דירה במחיר דומה באותו אזור. 


דברים מהותיים שצריך לשים אליהם לב


1. בדקו מיהו היזם

האם יש לו ניסיון קודם בתחום? האם יש לו עבר חשוד (הונאות פשיטות רגל וכיו"ב)? האם יש לו חוסן כלכלי? 


2. בנק מלווה

חייב להיות בנק מלווה בדומה למצבים בהם רוכשים דירה מקבלן שטרם בנה אותה.


3. עורך דין מטעם הדיירים

חיב להיות עורך דין מטעם בעלי הדירות שמגן על האינטרסים שלהם ואינו דואג ליזם על חשבון בעלי הדירות. 

במקרים מסוימים עשויים להיות בעלי דירות שבנוסף לעורך הדין של כלל בעלי הדירות ישכרו גם עורך דין פרטי. 


4. שמאי

ערך הדירות נקבע על ידי שמאי הנבחר על ידי היזם. הקביעה שלו מהותית בהקשר של התמורה שיקבל כל בעל דירה (דמי שכירות לדירה במהלך הבנייה והדירה שיקבל בסיומה). 

ברוב המקרים שמאי פועל באופן מקצועי לפי מיטב שיקול דעתו המקצועי. 

ממליץ בכל זאת לברר מי הוא אותו שמאי. במקרה קיצון נדיר אולי אפשר יהיה לדרוש לפסול אותו.


יועץ לכלכלת המשפחה


אני מתחיל לקבל מעט פניות של אנשים שמתיעצים איתי נקודתית בהקשר של "פינוי בינוי". 

להערכתי, כפי שמשפחה השוקלת רכישת דירה עשויה לפנות ליועץ לכלכלת המשפחה, כך גם משפחה שמדברים איתה או מבצעים בפועל תהליך של חתימה על פינוי בינוי בבניין מגוריה עשויה להזדקק לשירותים של יועץ לכלכלת המשפחה.


חשוב להבין שיועץ לכלכלת המשפחה הוא גורם מתכלל של כלכלת המשפחה ואינו מחליף בעלי מקצוע אחרים המעורבים בתהליך. 


לפרופיל שלי באתר איגוד היועצים והמאמנים לכלכלת המשפחה לחצו כאן.

להסמכה שלי בניהול סיכונים לחצו כאן.






יום שישי, 4 באוקטובר 2024

תחזית כלכלית לשנה העברית החדשה (תשפ"ה)

 


התחזית הכלכלית השנתית העיקרית שלי היא בתחילת השנה האזרחית. 

כותרת התחזית השנתית האחרונה שלי: תחזית כלכלית לשנת 2024: שנה קשה עם תקווה לעתיד

לאחר שלושה רבעונים אין ספק שהרישא של התחזית התממשה. התקווה לעתיד טוב יותר פחתה. 

כפי שציינתי בסרטון שלי כיצד להיערך למשבר כלכלי מתמשך? תנאי הכרחי לתקווה לעתיד מבחינה כלכלית, ולא רק מבחינה כלכלית, הוא החלפה בהקדם של הממשלה הנוכחית בממשלה עם גישה ותפיסה שונה מהותית

כלכלת מדינת ישראל ומצבם הכלכלי של משקי הבית לא ממש מעניינים את ראש הממשלה נתניהו, את שר האוצר סמוטריץ ואת שר המשפטים יריב לוין


הורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל


בימים האחרונים שתיים משלוש חברות דירוג האשראי הורידו את דירוג האשראי של מדינת ישראל. 

מודי'ס הורידה את דירוג האשראי של ישראל בשתי דרגות מ-A2 ל-BAA1.

S&P , חברת דירוג האשראי הגדולה בעלם, הורידה את דירוג האשראי של ישראל מ-A פלוס ל-A

שתי החברות הוסיפו תחזית שלילית לעתיד. 

ראוי לציין, שהורדת דירוג אשראי בשתי דרגות היא תופעה חריגה. 

ראוי לציין ש-S&P פרסמה את התחזית לפני המועד הקבוע. 


הנימוקים להורדת דירוג האשראי על ידי מודי'ס

שתי חברות הדירוג הצביעו על המלחמה המתמשכת כגורם המשפיע לרעה על כלכלת מדינת ישראל. זה פשוט ומובן. 


מודי'ס הוסיפה שני נימוקים נוספים, שאחרים ואני כבר הזכרנו בעבר. 

הנימוק הראשון הוא שהמדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל הנוכחית אינה סבירה במצב הנוכחי. 

סדרי העדיפויות לא הותאמו למצב מלחמה ולמצב הכלכלי הנוכחי. כך למשל, בזבוז כספים רב באמצעות כספים קואליציונים ומשרדי ממשלה מיותרים נמשך.

הנימוק השני הוא הפגיעה המתמשכת של השר יריב לוין במערכת המשפט. 

בהקשר זה הם מזכירים את אי-מינוי נשיא קבוע לבית המשפט העליון ודחייה של מינויי שופטים בבית המשפט העליון במקום שופטים שפרשו לגמלאות. 

עוד מוזכר החוב הלאומי שהולך וגדל.

בצד החיוב מוזכרות רזרבות גדולות במטבע זר. מי שאחראי ליצירת הרזרבות הללו, הוא נגיד בנק ישראל ולא ממשלת ישראל.

הורדת הדירוג פירושה התייקרות האשראי למדינת ישראל, לחברות ישראלית ולמשקי הבית. 

תחזית שלילית פירושה חשש להורדות דירוג נוספות.


העלאות מיסים


משקי הבית כבר מרגישים בכיסם את ההתיקרויות. בשנת 2025 ירגישו אותן יותר בגלל העלאות מיסים. כשההעלאה הראשונה שכבר נקבעה היא העלאת שיעור המע"מ מ-17% ל-18%. 

צפויות העלאות מיסים נוספות. למשל באמצעות הקפאת סכומים במדרגות המס ואפילו מיסוי רווחים בקרנות ההשתלמות. 


סיכונים בגלל המצב


במצב של סף מלחמה אזורית יש סיכונים כלכליים הבאים לידי ביטוי באופנים שונים. 

הפסקת טיסות לישראל ומישראל של מרבית החברות הזרות, בשלב זה עד 31 באוקטובר היא אחד הביטויים לסיכונים.


לסיכום


קשה לראות תסריטים אופטימיים לכלכלת ישראל ללא החלפת הממשלה הנוכחית בממשלה עם מחויבות לאזרחיי ישראל ולכלכלת המדינה.



דעה: האמון הנמוך ביותר בעסקים מחיב שינוי מהותי בגישה

  הדעה היא דעתה של  Philippa White  במאמר שפורסם על ידי Cutter . כותרת המאמר:  Today’s Leaders Must Outgrow the Past .   המאמר מתייחס למנהיג...