הנזיר הבודהיסטי ותלמיד הישיבה

היום 18.4.2012 ערב יום השואה. אני מקדיש פוסט זה לזכר משפחתה של אימי: דודותי, דודי, בני דודי וקרובים נוספים שנספו בשואה לפני שנולדתי. יהודים חרדים שעבדו לפרנסתם.

בפוסטים קודמים הצגתי את הרקע של בהוטן ואת האתגרים הניצבים בפניה. בפוסט זה אתמקד בנזירים.

מדי פעם אעשה השוואה לעולם התורה בארץ. ההתייחסות לתלמידי הישיבה מסומנת בצבע אדום. 
 זה אינו סוד שבפוסט העוסק בוועדת טרכטנברג, לא הצלחתי להבין מדוע מרבית היהודים החרדים בניו-יורק ובלונדון עובדים לפרנסתם, בעוד מרבית עמיתיהם בירושלים ובבני-ברק נמנעים מלעבוד לפרנסתם. 


לכאורה דומים הנזירים הבהוטנים לתלמידי הישיבה בישראל בכך ששתי   הקבוצות מקדישות את עצמן לדתן ומוותרות על העולם החומרי. במציאות המרחק בין שתי קבוצות אלה גדול, תרתי-משמע.

המשפחה הבהוטנית

לפני שאתייחס לנזירים ולנזירות הבודהיסטית בבהוטן, אתייחס למבנה המשפחה הבהוטנית. 

נזירים במנזר הם בעצם סוג של משפחה, משום שהם מהווים יחידה כלכלית אחת של אנשים הגרים באותו ביית. 

במשפחה בהוטנית עשויים להיות יותר משני בני זוג. כך למשל, ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק, המלך הקודם של המדינה נשוי לארבע נשים.

מי שחושב על משהו דומה למוסלמים הנשואים לארבע נשים, טועה: בבהוטן גם אישה יכולה להיות נשואה ליותר מגבר אחד.

למרות שהחוק, אינו מונע נישואים מרובים בו זמנית, הפרקטיקה היא, שלמרבית האנשים אין מספיק כסף לממש את זה, כך שהרוב המכריע של המשפחות הבהוטניות מבוססות על זוגיות של גבר אחד עם אישה אחת.

במקרה של גירושים, בית המשפט מחליט מי הצד האשם. הצד האשם צריך לשלם כ 20% עד 25% ממשכורתו לצד השני, עד שהילדים עוברים את גיל 15. 

על פי דברי בהוטנים, איתם שוחחתי, ברוב המקרים פוסק בית-המשפט שהגבר הוא האשם.

כיצד נעשים נזירים בודהיסטים?

כ 3% מאוכלוסיית בהוטן הם נזירים או נזירות. בפוסט אתמקד בנזירים, משום שמספרם כנראה גדול בהרבה ממספר הנזירות. 
בבהוטן ניתן לראות ילדים הלבושים בגלימות נזיר ומשננים פסוקים בטיבטית במנזרים. בעבר זו הייתה הדרך היחידה ללמוד קרוא וכתוב. היום ניתן לבחור במנזר או במערכת החינוך הממלכתית שבה הלימודים בחינם. 


הילדים הקטנים אינם נזירים. רק בגיל 16 אפשר לקבל את ההתחייבויות הנדרשות מנזיר. ההנחה היא שילדים צעירים אינם יכולים לקבל החלטה כה משמעותית.
גם בגיל 16 או בגיל מבוגר יותר זו בחירה אישית. החברה אינה מחייבת להיות נזירים או לוחצת על אנשים להיות נזירים.
האמונה הבודהיסטית במעשים טובים כמנגנון לשיפור תנאי החיים בגלגול הבא (ואולי אפילו השתחררות מהמעגל של גלגול נשמות), מאפשרת מגוון רחב של דרכים לביצוע מעשים טובים. אין הכרח להיות דווקא נזיר.

החברה החרדית בישראל מכוונת ילדים מגיל צעיר, להיות תלמידי ישיבה. זה מתחיל במניעת לימודי ליבה ונמשך במערכת לחצים משפחתיים וחברתיים על אלו שאינם הולכים בתלם. המעמד החברתי של אלו שאינם תלמידי חכמים נחות.



האם מחויבים לנזירות לכל החיים?
לא. בכל עת ניתן להפסיק להיות נזיר. המגבלה היחידה על מי שלקח עליו התחייבות כזו והפסיק, היא שיותר לא יוכל לחזור להיות נזיר.
גם תלמיד הישיבה בישראל אינו מחויב להיות תלמיד ישיבה כל חייו.



מהו אורח חייו של נזיר?
1. גר במנזר או במקרים שכיחים פחות בקהילה 
בגיל צעיר גר בישיבה. בגיל מבוגר יותר עם משפחתו.


2. לבוש גלימת נזיר וסנדלים
מרבית האוכלוסייה בבהוטן לובשת לבוש מסורתי השונה לגמרי מגלימת הנזיר. יש ילדים הלובשים גלימות ומעט אנשים נוספים הלובשים אותן באופן זמני כסגולה להתגברות על אירוע בעייתי כגון מחלה.  
לבוש חרדי אופייני או אחר. אינו מובחן מאנשים חרדים שאינם תלמידי ישיבה.


3. עוסק בעבודה דתית פולחנית ללא מקצוע או עבודה אחרת
הנזירים מבצעים את כל העבודות הפשוטות הנדרשות במנזר, כולל ניקיון, הכנת אוכל ואפילו הבאת מים מבאר או מקור מים אחר (במקרה  של מנזרי קן הנמרים מדובר בהליכה קשה וארוכה). 
לומד. למיטב ידיעתי לא תלמידי הישיבה מבצעים ניקיון, בישול ועבודות נוספות בישיבה. ייתכן שאני טועה.

4. אין לו רכוש פרטי
יש לו רכוש פרטי.


5. מתקיים ביחד עם הנזירים האחרים מהאמצעים העומדים לרשות המנזר.
אמצעים אלו הם תרומות מזון וכסף של אנשים בקהילה ובמקרים מסוימים גם עבודה חקלאית שמבצע המנזר. 
מתקיים מעבודת אשתו ומכספי משלם המיסים הישראלי. חלק מהתלמידים הוותיקים גם מלמדים בישיבה.


6. אין לו אישה וילדים
יש לו ברוב המקרים אישה והרבה ילדים. נטל גידול הילדים נופל ברובו על האישה. איני בקי מספיק על מנת לקבוע עד כמה מקדיש תלמיד הישיבה מזמנו לאינטראקציה עם ילדיו.

7. הנזירים והקהילה
הנזירים הבודהיסטים מעורבים בחיי הקהילה הבהוטנית כולה. המעורבות היא מרצון ולא מכפיה.


קיימת אמונה שלביקור במנזר צ'מי להקן (שנוסד על ידי "הקדוש המשוגע") יש סגולה הגורמת ללידות. בהוטנים מכל הארץ שלא נולדים להם ילדים  מגיעים למנזר עם מנחות ותפילות. אם מתגשמת תקוותם ונולד בן או נולדת בת הם מגיעים למנזר עם מנחות תודה ותרומות כספיות ועם הרך הילוד. 
נזיר נותן להם לבחור דף שבו מופיע שם הילד/הילדה. כל השמות בדפים מתחילים בצ'מי.  
חולים מגיעים למנזרים תורמים מנחות ושטרות כסף ומסובבים גלגלי תפילה בודהיסטים.

אלה הן רק דוגמאות לאינטראקציה מתמשכת בין הנזירים לקהילה. 


פעילות חשובה למען הקהילה היא תחליף לבתי-אבות. אנשים קשישים חסרי משפחה, שאינם יכולים להמשיך לעבוד, יכולים להפוך לנזירים בגילם המתקדם. כל מה שהם צריכים לעשות זה לסובב גלגלי תפילה ולשנן מנטרות.  


קרוב לוודאי שתלמידי ישיבה תורמים משהו לקהילתם הצרה, למשל: אמירת קדיש על נפטרים ללא בנים. אינני מכיר שום תרומה שלהם לקהילה הרחבה יותר, אולי בגלל בורותי.


8. אין לו זכות בחירה
חשבתם פעם על האפשרות שמי שמנותק מהבלי העולם הזה, תלמידי ישיבה למשל, יהיה ללא זכות בחירה לכנסת?
בבהוטן חשבו על זה. לכל אזרחי בהוטן מעל גיל 18, למעט נזירים, יש זכות בחירה.

כלכלת המשפחה בבהוטן: האתגרים של המדינה

בפוסט הקודם העוסק בבהוטן, הצגתי את הרקע. בפוסט זה אתמקד באתגרים הניצבים בפני המדינה ובאופן בו היא מנסה להתמודד איתם.  לאופן ההתמודדות עם אתגרים אלה, יש השלכות על כלכלת המשפחה.

האתגר המרכזי: לשמור על מדינה עצמאית

על פי מה שמספרים הבהוטנים, מדינתם מעולם לא נשלטה על ידי כובש זר. הם מעוניינים להמשיך במסורת זו. מזג האוויר ותנאי השטח הקשים הוו מכשול בפני אלה שניסו לכבוש את בהוטן. אפילו האנגלים, שכבשו מחצית מהעולם, כשלו בניסיונם לכבוש את בהוטן. 

הבעיה היא שלמדינה זו, שבה כ- 700,000 תושבים, יש שתי שכנות, שלכל אחת מהן יותר ממיליארד תושבים. הודו השתלטה כבר על כל הנסיכויות הקטנות האחרות שסביבה. סין שולטת במדינה האחות של בהוטן: טיבט.

הדרך העיקרית שבה בחרו הבהוטנים לנסות להמשיך להתקיים כמדינה עצמאית הייתה שמירה על המייחד אותם. ללא ייחוד הם עלולים להיטמע באחד מהענקים שסביבם.

המלך הרביעי ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק (המלך הקודם, שהעביר ביוזמתו את השלטון לבנו כשהוא בשנות החמישים לחייו) התווה את הדרך. 

הבהוטנים חויבו על פי חוק חדש, להיצמד למסורתם העתיקה במספר היבטים:

1. ביגוד

בזמן העבודה, אזרחי בהוטן חייבים ללבוש בגדים מסורתיים. בדיוק כמו שבעלי מקצועות מסוימים בארצות אחרות חייבים לעשות, למשל: עורכי-דין או צוותי אוויר בחברות תעופה. השוני הוא בכך, שבבהוטן מדובר במרבית האוכלוסייה, כולל למשל איכרים ורועי צאן.


גברים בהוטנים לובשים שמלה או גלימה הנקראת גו, גרביים ארוכות המגיעות כמעט עד הברך וגלילי בד לבנים צרים ליד קצה השרוולים בחלק הקרוב  לכפות ידיהם. 


נשים בהוטניות לובשות קירה. קירה היא שמלה מיוחדת. מאפיין בולט בה הוא שכבת בד כפולה בכל אזור החזה והבטן, מעין כיס ענק.

הלבוש מגדיר כמעט אוטומטית מי מקומי ומי זר. שימוש בבגדים מסורתיים משמר גם את אריגת ותפירת הביגוד המסורתית.

2. בניית בתים

החוק מחייב בניה בשיטה הבהוטנית המסורתית. הבתים בבהוטן מעוטרים בציורי קיר ענקיים בצד החיצוני שלהם, על פי המסורת. בגלל הציורים ומבנה הבתים הייחודי, תייר העובר ברחובות חווה חוויה שונה מאשר בארצות אחרות.  
ציור על קירות הבתים הוא מקצוע. החובה החוקית לבניה מסורתית משמרת מקצוע זה. 
אמנות הציור על בתים, נלמדת בבהוטן במשך שש שנים.
איני מומחה לאמנות. מזווית הראייה המוגבלת שלי, הציורים הבהוטנים בתקרות ובצד הפנימי של קירות המקדשים, אינם מרשימים פחות מאמנות הרנסנס באיטליה. צריך לזכור כי האמן הבולט ביותר, פמה לינג פה, חי בזמן תחילת הרנסנס באיטליה. 
במזרח הרחוק, האמנים הבהוטנים נחשבים לטובים במיוחד והם מוזמנים לעטר בתים גם במדינות אחרות.

3. דת

הבודהיזם הוא חלק מהותי ממרקם החיים הבהוטני. בנייני ממשל מחולקים לשניים: אגף ממשלתי ואגף דתי. האגף הדתי, כולל בדרך כלל מנזר בו מתגוררים מספר נזירים. התושבים משתתפים בפסטיבלים ובטקסים במנזרים, תורמים מנחות או כסף בביקוריהם. בכל מקום ניתן למצוא גלגלי תפילה בודהיסטים אותם מסובבים התושבים. 
באירועים רשמיים ראש הממסד הדתי יושב בכיסא לצד המלך וראש הממשלה.


התפיסה של המהיינה בודהיזם הטיבטי היא שמעשים  משפיעים על הגלגולים הבאים של הנשמה. עשית טוב (או לפחות כוונתך הייתה טובה), מצב נשמתך בגלגול הבא ישתפר.מי יודע אולי גם תגיע למצבי תודעה מתקדמים יותר, שישחררו אותך מגלגול הנשמות. עשית רע (או לפחות התכוונת להרע), אולי תתגלגל למשהו נחות יותר.
הבהוטנים, הנאיביים במקצת, מנסים לממש עיקרון זה. התוצאה היא שרובם אנשים ישרים וחביבים המנסים לעזור לאחיהם ולזרים. 

4. הימנעות מפגיעה בטבע
כמי שאינו מעשן, שמחתי להגיע למדינה בה עישון אסור על פי חוק (לתיירים מותר לעשן בחדרם).


אין טוב בלי רע. לרע קוראים: אגוז בטל. זהו אגוז הדומה לאגוז מוסקט ונפוץ בבהוטן ובאזורים בהודו בהם עברתי בדרכי לבהוטן. 
אגוז בטל ממכר וגורם נזק רב לשיניים ולחניכיים. מישהו אמר לי, שהוא גם מסרטן. כשמתמכר לאגוז בטל, פותח את פיו, קל מאד לזהות אותו ככזה באמצעות הצבע האדום הבולט של פיו וחניכיו והמצב העגום של שיניו.


אלמנט חשוב הוא חוק האוסר על כריתת עצים ללא רישיון, המשמר את תבנית נוף מולדתם של הבהוטנים. אישור כריתה ניתן לצורך בניית בתים.


5. ספורט

אלמנט זה אינו קשור לחוק. הספורט הלאומי הוא חץ וקשת. התחרויות הן תחרויות קבוצתיות. המרחקים בין המטרה ליורה גדולים בהרבה מהמרחקים שראיתי במקומות אחרים. 
התמקדות בענף ספורט מסורתי במקום בענפים פופולריים בעולם מסביב שומרת על  ייחוד. 

אינטראקציה עם העולם החיצוני: תיירות

קל יותר לשמור על המאפיינים  הייחודיים של מדינה כאשר היא סגורה בפני השפעות כלשהן מהעולם. בעבר הייתה בהוטן מדינה שנקטה במדיניות כזו: התירה למספר זניח של תיירים לבקר בה וגם אותם הגבילה. טלוויזיה לא הייתה עד לפני מספר שנים, מטעמים אידאולוגיים של מניעת השפעה זרה. 


גם היום מקפידים בבהוטן על הגבלת מספר המבקרים הזרים ובודקים היטב האם מסתובבים באזורים שמותר להם להיות בהם על פי אישור הביקור. במהלך טיול נתקלים לפעמים בתחנות ביקורת בהן נדרשים תיירים להציג את אישורי הביקור שלהם. המגבלה העיקרית היום היא הדרישה להזמנת מקומות לינה מראש. הכמות הקטנה של בתי המלון יוצרת מגבלה טבעית במספר המבקרים. 


דרישה נוספת היא מדריך מקומי צמוד לקבוצות ולבודדים. כאשר פוגשים קבוצות או זוגות או בודדים ניתן לזהות מיד את המדריך המקומי על פי לבושו המסורתי.

אינטראקציה עם העולם החיצוני: שיתופי פעולה

גם אם אתה מדבר על אושר לאומי גולמי, (מונח שנטבע על ידי מלך בהוטן הרביעי ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק בתחילת שנות ה-70), במקום על תוצר לאומי גולמי, כפי שעושים הבהוטנים, אי אפשר להתעלם גם מהממד הכלכלי.  


מדינה שהשכר החודשי הממוצע בה הוא פחות מ 300 דולר, שיעור מס ההכנסה בה הוא כ 5% ושיעור המע"מ אף הוא כ 5% והיא אינה מייצרת את כל המוצרים הבסיסיים הנדרשים, זקוקה לשיתוף פעולה בינלאומי. 
בהוטן מקבלת סיוע ממדינות מערביות באירופה ובאמריקה ומהודו. 
במקביל נפתחה בהוטן לקדמה העולמית בנושאים כמו חינוך והשכלה ורפואה.
גם החשיפה לקדמה נזקפת לזכותו (או אולי לחובתו?) של ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק. 
אותו מלך גם ויתר על סמכויותיו וכונן מונרכיה דמוקרטית, כחלק מההשתלבות עם העולם החיצון. בשנת 2008, נערכו הבחירות הראשונות בבהוטן ונבחר ראש ממשלה.  בשיטה הבהוטנית, מונרכיה דמוקרטית פירושה שהמלך מעל לממשלה הדמוקרטית. לכאורה יכול המלך, לקבל החלטות מנוגדות לאלה של הממשלה. במקרה זה רצון המלך יבוצע.


בביקורי בבהוטן שאלתי את המדריך המקומי (בוגר אוניברסיטה בקנדה), כמה פעמים מאז הקמת הממשלה הדמוקרטית החליט המלך לחלוק על החלטת הממשלה ולחייב החלטה אחרת? תשובתו: זה טרם קרה.

נקודת המבט שלי

האיזון בין שמירה על המייחד את הבהוטנים לבין פתיחות לעולם החיצון הוא איזון עדין, שקל מאד להפר אותו. הצפת יתר של התרבות המערבית והייחוד ייעלם בהדרגה. סגירות יתר והמדינה, עלולה להידרדר לפיגור גדל והלך ביחס לעולם. 


במצב הנוכחי האיזון נראה סביר.
שמחתי לבקר במדינה בעלת תרבות ואורח חיים ייחודיים.
סוף כל סוף ביקרתי במדינה ללא סניפים של רשתות אמריקאיות ואירופאיות, כגון: מקדונלד. 


האם תצליח בהוטן לשמור לאורך זמן על ייחודה חרף החשיפה הגדלה והולכת למערב ולהודו? האם תיכשל בכך ותיבלע על ידי אחת משכנותיה הענקיות? 


איני יודע, אבל נדמה לי  שאפשר לשמור על אופטימיות זהירה.




     

גילאות: אפליה תעסוקתית ויכולות

בפוסטים קודמים עסקתי בנושא של קושי במציאת עבודה בגיל מבוגר.

דוגמאות לפוסטים כאלה:  
הטיפשות של שוק העבודה בישראל: אין כניסה מעל גיל 45
עבודה בגיל מבוגר ופנסיה: שני צדדים לאותה מטבע
כיצד בכל זאת להישאר בשוק העבודה בגיל מבוגר

קורות החיים של מבוגרים בני 40-45 ומעלה מושלכים לפח אחרי שרק תאריך הלידה נבדק. התופעה בולטת במיוחד בתחום ההי-טק.

מבוגרים מחפשי עבודה מנסים לשווא להוכיח ש"אין להם אחות", כלומר שטרם איבדו את יכולתם לעבוד ולהיות אפקטיביים.

מאמר בכלכליסט, שכותרתו מתי זה מאוחר מדי? מנסה לספק בסיס מדעי לטענות המבוגרים. המאמר טוען שעל פי מחקרים מדעיים (חלקם מצוטטים במאמר), הטענה המקובלת כי שיא היכולת הוא בגיל 25 ואחרי כן קיימת ירידה שכלית הוכחה כמוטעית.

המאמר מנסה להפריך את הטענה שאין חיים בהי-טק אחרי גיל 40 ובין הדוגמאות שהוא מביא: סטיב ג'ובס בן ה 47 שמגיע לשיא היצירתיות שלו עם יוזמת ה iPod, מרק פינקוס שייסד את  Zinga בגיל 41, שני האנשים המשמעותיים ביותר ב Facebook, אחרי מארק צוקרברג, שעברו את גיל ה 40. גם אריק שמידט שהחל את הקריירה ב Google בגיל 50 הוא דוגמה טובה. 

שימו לב בכתבה לראיון עם מאיר שטרן בן ה 87. שטרן, ניצול שואה שהקריירה המקצועית שלו הייתה כקצין בצה"ל, עשה הסבה מקצועית למוסיקה בגיל 65 ועד היום פועל בתחום עיסוקו החדש. בנוסף ללימודים אקדמיים התחיל בגיל 65 ללמוד לנגן.

בדיוק מה שהצעתי בפוסט בבלוג למבוגרים מחפשי עבודה בפיסקה "חשבו מחוץ לקופסה". 

גם אני כסטודנט לפסיכולוגיה, לפני כ 30 שנה, למדתי על עקומת הפעמון של  ההתפלגות הנורמלית שבה נקודת השיא מבחינה שכלית הייתה בגיל 25. 

אני כנראה לא היחיד שכתוכניתן מחשב עם ניסיון, פתר בשליפה בעיה, שבה התחבט תוכניתן צעיר חסר ניסיון במשך שבוע. זאת לא הייתה גאונות. סך הכל ניסיון בפתרון בעיה דומה, בה התחבטתי כמה שנים קודם ויכולת להכליל את הפתרון לבעיה שהוצגה לי.

כסטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית שמעתי (ביחד עם סטודנטים נוספים וגם ביחד עם חלק מהמרצים) קורס מרתק, שהעביר פרופסור יהודה אלקנה. אלקנה, שתחום התמחותו היסטוריה ופילוסופיה של המדע הציג תיזה מעניינת: צריך להפנות אחוז קטן מתקציבי המחקר לדוקטורנטים לטובת עבודות דוקטורט המבוססות על רעיונות חריגים ולא מקובלים בקהילייה המדעית.

לטענתו אנשים יצירתיים יותר בגיל צעיר. המערכת המגוננת עליהם מתוך כוונות טובות מכוונת אותם למסלול בו במשך השנים הראשונות הם מבצעים עבודות מחקר בתחומים, בגישות וברעיונות מבוססי קונצנזוס. רק כך הם יכולים לפרסם אותן ולקבל את התארים הנדרשים.    כשהם מגיעים סוף סוף למעמד המאפשר להם להציג גם רעיונות יוצאי דופן, במקרים רבים הם כבר בגיל בו הם מאבדים את היצירתיות. המפסיד מכך הוא המחקר המדעי. 

התמונה האמיתית

הדוגמאות שהצגתי בפיסקה הקודמת מראות כי התמונה האמיתית מורכבת יותר, ממה שיכולים מבוגרים מסוימים להבין מהמאמר בכלכליסט. לא צריך להיסחף. יש יתרונות לצעירים ויש יתרונות למבוגרים. 

חשוב לשים לב לנקודות הבאות:

1. בתחומים מסוימים יש בדרך כלל יתרון למבוגרים מעל גיל 40 ובתחומים אחרים לצעירים.

ככל שמרכיב הניסיון חשוב יותר כך גדל יתרונם של המבוגרים. ככל שגדלה חשיבות הגמישות, הזריזות וגדל קצב השינויים באים לידי ביטוי היתרונות של הצעירים.

לסופר מבוגר עשויה להיות פרספקטיבה רחבה יותר מאשר לסופר צעיר.

מתמטיקאי בן 25 או בן 30 עשוי לפתור בעיות שחברו בן ה 50 כבר לא יהיה מספיק יצירתי או גמיש על מנת לפתור אותן. 

2. בכל תחום יש משמעות גם לגמישות וגם לניסיון, כך שפסילה על הסף על רקע גילאי, עלולה להיות מוטעית. 

3. אין די בניסיון. צריך לדעת להכליל אותו למצבים שונים הדומים עקרונית למצבים בהם התנסת.

4. יש ההבדלים מהותיים ביכולות בין אנשים בני אותו גיל גדולים.

עוד סיבה טובה לא לפסול מישהו רק בגלל גילו.

אנקדוטה מעניינת המחזקת טענה זו, קראתי בספר נפלאות התבונה, העוסק בביוגרפיה של המתמטיקאי חתן פרס נובל ג'ון נאש.

לאחר אשפוז פסיכיאטרי ארוך, החוזר נאש בגיל מבוגר לאוניברסיטה בה עבד בעבר. הוא קיבל שכר מבלי שהרצה ומבלי שעסק במחקר. הוא נראה מוזר והסתובב בקמפוס, כשהוא מעלה רעיונות תמוהים בתחומים שאין שום קשר בינם לבין מתמטיקה.

אחד המרצים, שהגיע  למבוי סתום בפתרון בעיה מתמטית, ישב בקפטריה ונאש ישב איתו וניסה לשוחח איתו על עיסוקו. המרצה, חשב שאף אדם בגיל מבוגר לא יוכל לעזור לו לצאת מהמבוי הסתום. מטעמי נימוס, שיתף את נאש בהתלבטויותיו. המרצה מאד הופתע, כשהאיש המוזר העלה ופיתח מידית רעיון שהוציאו מהמבוי הסתום.

5. יש יתרון לתמהיל עובדים הטרוגני: צעירים בצד מבוגרים

האינטראקציה בין שונים, עשויה להביא לתוצאות טובות יותר מאשר צוותי עבודה הומוגניים. היתרונות והחסרונות של צעירים משלימים את אלה של המבוגרים. בתרבות ארגונית מתאימה, השילוב ביניהם תורם לבני שתי קבוצות הגיל ולתוצרי העבודה המשותפים.

הזווית האישיות שלי

מרבית האנשים העובדים מתמחים בנושא מסוים. הם לומדים אותו ורוכשים בו ניסיון שהולך וגדל. כמויות המידע האינסופיות בעולם המודרני דוחפות אנשים להתמחות בתחום צר. אנשים העוסקים באותו מקצוע, רוכשים התמחויות צרות יותר ויותר.   

יש גם אנשים המפתחים גישה שונה: הם מנסים לראות תמונה רחבה יותר. 

היתרון שלהם עשוי להיות ביכולת לטפל בנושאים מורכבים המשלבים תחומים שונים באותו מקצוע ולפעמים גם חיבור בין דיסיפלינות שונות.

החיסרון שלהם עלול להיות, פחות עומק בתחום צר כלשהו.

אני ניסיתי להשתייך למיעוט, כלומר: לקבוצה השנייה.

בכל חיי הבוגרים עסקתי ביותר מתחום אחד. גם כשעסקתי בתחום מקצועי אחד, ניסיתי להשלים אותו באמצעות תחביבים.

בעיסוקי בתחום המחשוב נחשפתי, מרצון ולפעמים גם מכורח גלל עבודתי כעצמאי, למגוון רחב של נושאים, טכנולוגיות וארגונים.

היום, בגיל 60, אני עדיין עוסק בהיקף חלקי בעבודה במחשוב.

חלק גדול מעמיתי למקצוע מנסים לשרוד, כלומר: לעבוד בכל מחיר בתחום זה. גם אם השכר יהיה נמוך יותר, גם עם התפקיד יהיה בכיר פחות וגם אם העבודה תהיה מעניינת פחות. 

אני איני חסיד התוכנית הישרדות בטלוויזיה. גם לא בתחומים מקצועיים. במקום לנסות לשרוד, אני מנסה לפתח תעסוקה בתחומים חדשים שמעניינים אותי ועשויים גם לתרום לסביבתי (בנוסף לעבודתי בתחום המחשוב).  

היות שאת הכלכלה המשפחתית שלי ניהלתי באופן טוב, משפחתי ואני לא סובלים ממחסור. אני יכול לספוג גם ירידה בהכנסות על מנת לנסות קריירה שנייה וקריירה שלישית.  

ניהול נאות של כלכלת המשפחה שלי מאפשר לי גם לייעץ לאחרים בתחום החדש שלמדתי והתחלתי לעבוד בו: ייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה.

  

כלכלת המשפחה בבהוטן: רקע

כלכלת המשפחה במדינה כלשהי, אינה מנותקת ממאפיינים כלכליים, תרבותיים וחברתיים של אותה מדינה. בפוסט זה אציג את הרקע של מדינת בהוטן.

גיאוגרפיה ודמוגרפיה

בהוטן נמצאת בהרי ההימאליה, צפונית להודו. בנוסף להודו, לבהוטן גם גבול עם טיבט. כיום טיבט היא חלק מסין. שטחה של המדינה הוא כ 40,000 קמ"ר. השטח הוא הררי ברובו וגובהו נע בין כ 1,500 מ' מעל פני הים ל 7,000 מ' מעל פני הים.

בבהוטן למעלה מ 700,000 תושבים. מרבית התושבים קרובים אתנית ותרבותית לטיבטים. בין המאפיינים המשותפים לטיבטים ולבהוטנים:

1. דת - מאהינה בודהיזם מהזרם הטיבטי היא הדת המשותפת לשתי המדינות.

2.שפה - קיים דמיון ביו שפת הדזונגקה, שהיא השפה הרשמית בבהוטן לבין השפה הטיבטית. נעשה שימוש באותן אותיות בשתי השפות. נעשה שימוש בשפה הטיבטית בתפילות בודהיסטיות בבהוטן.
3. גזע - תושבי טיבט ותושבי בהוטן הם מאותו מוצא אתני. חלק מהמנהיגים המשמעותיים בהיסטוריה של בהוטן היגרו למדינה מטיבט.  

אקלים

האקלים באזורים רבים של המדינה מאופיין בקור במשך חלקים גדולים מהשנה ובכמות גדולה של משקעים (גשם ושלג). הכמות גבוהה במיוחד בעונת המונסונים. 

משטר ואתגרים פוליטיים

המשטר בבהוטן הוא מונרכיה דמוקרטית. אתגר פוליטי מרכזי הוא כיצד לא להיבלע על ידי שני השכנים הענקיים שבכל אחת מהן למעלה ממיליארד תושבים. 


היבלעות בהודו עלולה להיות השתלטות ידידותית, כפי שכבר קרה לנסיכויות קטנות אחרות. מערכת היחסים בין הודו לבין בהוטן היא מערכת יחסים ידידותית של שיתופי פעולה. ממשלת הודו מסייעת לבהוטן בנושאים שונים, למשל: בסלילת כבישים בדרום המדינה.
בהוטן מספקת חשמל למדינת אסם ההודית.
המטבע הבהוטני נגולטרום צמוד לרופי ההודי ולכן בבהוטן ניתן להשתמש גם במטבע ההודי.


לגבי סין החשש הוא מהשתלטות עוינת. הבהוטנים מסתכלים על מה שנעשה בטיבט וחוששים מגורל דומה. לתפיסתם, סין מבצעת השמדה תרבותית ודתית של הטיבטים. הצעת ממשלת סין לסייע לבהוטן בסלילת כבישים באזור הגבול המשותף נדחתה. החשש הוא שכבישים כאלה יסיעו לצבא סיני להיות הראשון שיכבוש את המדינה הקטנה, שמעולם לא נכבשה על ידי מדינה אחרת. 

הכנסות ועבודה

כ 70% מהאוכלוסייה עוסקים בחקלאות. ההכנסה החודשית הממוצעת היא בין 250 דולר ל 300 דולר.

כלכלה

בנוסף לחקלאות, מתבססת כלכלתה של בהוטן על יצוא חשמל להודו (בעיקר מדינת אסם). החשמל מיוצר באופן הידרואלקטרי.

חינוך

מערכת החינוך הבהוטנית שונה לחלוטין מהמערכת בישראל: בישראל יש חינוך חובה אבל אין חינוך חינם (מה שנקרא בישראל חינם, עולה להורים לא מעט כסף). בבהוטן יש חינוך חינם אבל אין חינוך חובה. 
הלימודים בבית הספר מתחילים בגיל 7. עד כיתה יא' החינוך חינם. מי שעובר בהצלחה את הבחינות, ממשיך להנות מחינוך חינם.
חינוך חינם כולל אפילו ספרי לימוד ללא תשלום.  


להלן מספר הבהקים על מערכת החינוך בבהוטן:

• הלימודים החל מכיתות הביניים של בית-ספר יסודי הם בשפה האנגלית.
• במשך שלושה חודשים בחורף לא מתקיימים לימודים בגלל תנאי מזג האוויר הקשים.
• תלמידים בכפרים נאלצים ללכת ברגל מרחקים גדולים עד בית-הספר. לפעמים זו הליכה של שעתיים בבוקר ושעתיים חזרה.
• יש תלבושת אחידה בכל בית-ספר
• התלמידים מביאים ארוחת צהריים. המורים בודקים את תיבות האוכל של התלמידים על מנת לוודא שהתלמידים אינם מביאים Junk Food. 
• פעם בשבוע יש יום ירוק. התלמידים חייבים להביא ארוחות המבוססות על ירקות ופירות.

בנוסף לבתי-ספר יש שתי אוניברסיטאות ומספר מכללות. קיים גם בית-ספר גבוה ללימוד אמנות בהוטנית.

בריאות

מרבית הרופאים הבהוטנים למדו במערב. רמת הרפואה טובה. אינדיקטור לכך היא תוחלת חיים מעל לגיל 60. הסיבה העיקרית לתוחלת חיים נמוכה היא תמותה גבוהה של תינוקות. תמותה גבוהה של תינוקות מעידה בדרך כלל על מערכת שירותי בריאות גרועה.
בבהוטן תמותת תינוקות נמוכה. 
שירותי הבריאות ניתנים חינם.
המגבלה העיקרית היא איכות המכשור הרפואי בבתי-חולים. בהיעדר מכשור מתאים לביצוע אופרציה רפואית בבית-חולים, מועבר חולה לבית החולים המצויד ביותר במדינה. אם גם זה לא מספיק, המדינה ממנת טיפול רפואי בהודו. המימון כולל הטסה ועלות מלווה.  

נקודת המבט שלי

סדרת הפוסטים העוסקים בכלכלת המשפחה בבהוטן לא נועדה על מנת להציג מדינה וכלכלת משפחה אקזוטית במדינת עולם שלישי. המטרה העיקרית היא לבדוק מה אנחנו במדינה המפותחת ישראל יכולים ללמוד מהבהוטנים בנושא של התנהלות כלכלית של משפחות.


לבהוטן יש מאפיינים של מדינת עולם שלישי, למשל: הכנסה חודשית ממוצעת נמוכה. 
לבהוטן יש גם מאפיינים ייחודיים שאינם אופייניים למדינות עולם שלישי רבות. כך למשל אחד המאפיינים של מדינות עולם שלישי הוא שחיתות שלטונית. בהוטן היא דוגמה לחוסר שחיתות כזו.


במדינת עולם שלישי, שבה מקורבים לשלטון מכניסים לכיסם את הכסף שקיבלו על מנת לתקן כבישים, מצב התשתיות ילך וידרדר. ההידרדרות תשפיע על היכולת לנצל תשתיות אלה לפיתוח עסקים.
למדינה שבה מי, שקיבל כסף על מנת לתקן כבישים משקיע אותו בתיקון תשתיות התחבורה, יש סיכוי טוב יותר להתקדם ולהתפתח.
זוהי רק דוגמה אחת מני רבות.
לבהוטן בהחלט יש סיכוי טוב להמשיך ולהתפתח.


עמים החיים במדינות בהן התנאים הסביבתיים קשים, יוצרים משהו באמצעות עבודה קשה ופיתוח תרבותי-חברתי ייחודי.
ביקרתי בשלוש מדינות כאלה: יפן, איסלנד ובהוטן.


יפן מדינה ללא מחצבים, שיש בה אינספור רעידות אדמה, שונה מהשתיים האחרות. אין ספק שמדובר במעצמה כלכלית, שגם אחרי מספר שנים רב של משבר כלכלי הייתה הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, עד שסין דחקה אותה למקום השלישי. יש בה למעלה ממאה מיליון תושבים.


בין בהוטן לאיסלנד יש לא מעט נקודות דימיון, על אף שאיסלנד היא מדינה אירופאית מפותחת שבה הרי געש פעילים רבים.  


נקודת דימיון


1. מזג אוויר קשה בחלקים רבים במדינה
קור ושלגים במקומות גבוהים בראשי הרים. חורף המקשה על פעילות מחוץ לבתים.


2. אוכלוסייה קטנה בשטח גדול
באיסלנד כ 350,000 תושבים ובבהוטן פי שניים. אחת המשמעויות היא שיש מעט ערים.


3. מדינות עם הרבה מים: נהרות גדולים ומפלים שוצפים


4. חיות ביית כמו כבשים, פרות (בבהוטן) וסוסים מסומנות על ידי בעליהן ומסתובבות חופשי. כשצריך חוזרות בכוחות עצמן לחוותו של מי שלו הן שייכות


5. סובלנות דתית
באיסלנד לא התנהלו מלחמות חורמה בין נוצרים לפגנים. במקום זה הוכרזה הנצרות כדת רשמית ועובדי אלילים אימצו כלפי חוץ את הנצרות ובמשך שנים רבות שמרו על חלק ממנהגיהם הפגניים. 
הבודהיזם בבהוטן הוא יותר תפיסת עולם מאשר דת ולכן יש בו סובלנות רבה כלפי דתות אחרות.


6. אין שמות משפחה.
באיסלנד בן נקרא על שם אביו בתוספת סיומת סון, שפירושה בנו של. בת נקראת בשם אימה בתוספת סיומת שפירושה ביתה של. כך שבנוסף לשמות הפרטיים יש באותה משפחה שמות שניים שונים זה מזה. 
בבהוטן יש לכל אדם שני שמות, אבל אין שמות משפחה.


7. התפתחות של תרבות ייחודית


8. מתכונות ייחודיות לבתי-ספר הנובעות מאילוצי הסביבה הקשים.
באיסלנד בתי-ספר כפריים עם אפשרות לינה, למקרים בהם מזג אוויר קשה ימנע חזרה הביתה. בבהוטן התחלה של הקמת בתי-ספר קהילתיים קטנים באזורים כפריים בהם שניים עד שלושה מורים על מנת לחסוך מהתלמידים הליכה של שעות בתנאי מזג אוויר לא קלים. 


9. שמירה על הטבע ואוויר צלול.
בבהוטן נדרש אישור לעקירת עצים. באיסלנד נדרש אישור לדייג בנהרות


10. התבססות על אנרגיה ירוקה שאינה מזהמת
בבהוטן ייצור חשמל ממפלי מים. באיסלנד מערכת החימום של כל בתי עיר הבירה ריקיאוויק מבוססת על אנרגיה וולקנית מקידוחים באדמה. כמו כן נעשה שם ניסוי מטעם האו"ם של אוטובוסים המונעים על ידי אנרגיה ירוקה זו.

ניהול סיכונים בכלכלת המשפחה - כיצד ומדוע?

כולנו נתקלים בסיכונים בתדירות גבוהה. כך למשל כל מי שנוהג במכונית בכביש נתקל בסיכונים. גם מי שחוצה אותו ברגל. כל מי שמשקיע כסף או משקיעים כסף עבורו נתקל בסיכון, לפעמים בלי ידיעתו. 

גם בפני חברות ומדינות ניצבים סיכונים. מצבה הכלכלי של יוון הוא רק דוגמה אחת מני רבות. 

האם באמת אנחנו יודעים להתמודד נכון עם סיכונים? ספק רב. 

האם אנחנו יודעים לנהל אותם? במקרים רבים לא. 

מהו ניהול סיכונים?

ניהול סיכונים הוא תהליך של התייחסות לסיכונים וטיפול בהם.

שלב ראשון: זיהוי הסיכונים והגדרתם

שלב שני: הערכת הסיכונים

מודל שכיח להערכתם מייחס מספר לכל סיכון.המספר נקרא Risk Priority Number או בראשי תיבות RPN. 
הגורמים העיקריים הקובעים את ה RPN הם: 
חומרת הסיכון וההסתברות להתרחשות אירוע סיכון.
ה RPN של סיכון ב' עשוי להיות גבוה מה RPN של סיכון א'  למרות שאם מתרחש סיכון א' מפסידים 1,000 ש"ח וכשמתרחש סיכון ב' מפסידים רק 100 ש"ח. נוסיף לכך את הנתון שאירוע סיכון א' מתרחש אחת לעשר שנים, בעוד אירוע סיכון ב' מתרחש פעם בחודש ונבין מיד שהנזק מאירועי סיכון ב' גבוה מהנזק מאירועי סיכון ב' בגלל ההבדלים בהסתברות להתרחשותם.  


שלב שלישי: קביעת הסיכונים איתם מתמודדים
לפעמים יש משאבים להתמודדות רק עם חלק מהסיכונים. יש סיכונים שעלות ההתמודדות עימם אינה קטנה משמעותית מהנזק הנגרם על ידם. במקרה הקיצוני עלות ההתמודדות עם הסיכון גבוהה מהתוצאות של התרחשות אירועי סיכון.


שלב רביעי: תרחישי התמודדות 
הצעת חלופות להתמודד עם סיכונים, שנקבע כי יש להתמודד איתם ובחירת חלופה מועדפת להתמודדות עם כל אחד מהסיכונים.


שלב חמישי: התמודדות (Mitigation)
בשלב זה ננקטים אמצעים לצורך הפחתת הסיכוי או מניעת התרחשות אירוע סיכון. 

מהמודל הכללי למודל הכלכלי

שלב ראשון: זיהוי הסיכונים והגדרתם 

במקרים רבים משפחות אינן מזהות סיכונים. הידעתם שפרישה לגמלאות היא סיכון? האם נערכתם בכלל והאם נערכתם נכון לסיכון זה? זהו רק אחד מהסיכונים הרבים העלולים חס וחלילה להרע את מצבה הכלכלי של משפחה.


שלב שני: הערכת הסיכונים 

בדרך כלל זהו שלב חסר או שלב שלו מוקדשת חשיבה מועטה. תשאלו עצמאיים, שפרשו לגמלאות והפרישו לחיסכון פנסיוני בכל שנה את הסכום שיעץ להם להפריש רואה חשבון או יועץ מס.  מסתבר שגובה קצבת הפנסיה רחוק מלספק מענה נאות לצורכיהם הכלכליים.
לא יועץ המס או רואה החשבון אשם. אין זה תפקידו לראות את  התמונה כולה. ההיבט בו הוא מתמחה הוא הטבות מס והעצה שלו היא הטובה ביותר בהיבט זה. הוא אינו יודע מה גובה ההוצאות המשפחתיות החודשי הצפוי לאחר הפרישה לגמלאות. 


שלב שלישי: קביעת הסיכונים איתם מתמודדים 

מי שאינו מזהה את הסיכונים ואינו יודע להעריך אותם בוודאי שיתקשה להחליט מה הם הסיכונים איתם יש להתמודד מידית ואיזה סיכונים להתמודד בשלב מאוחר יותר. התוצאה עשויה להיות התמודדות עם סיכון או סיכונים שזוהו, שהם לאו דווקא הסיכונים המהותיים עבור אותה משפחה.


שלב רביעי ושלב חמישי: תרחישי התמודדות והתמודדות 
ללא זיהוי, הערכה וניתוח הסיכונים בוודאי שאין הגדרה שיטתית של חלופות התמודדות איתם וקל וחומר, שחסרה גם התמודדות שיטתית.
האמצעים הנפוצים להתמודדות עם סיכונים בכלכלת המשפחה הם:
א. חיסכון - למשל: חיסכון פנסיוני, חיסכון לדירה, חיסכון לרכישת רכב וכיו"ב.
ב. ביטוח - אם מתרחש אירוע סיכון, המבטח יישא במרבית הנזק. דוגמאות: ביטוח רכב, ביטוח תרופות מחוץ לסל.


ביטוח חיים כמשל
אדגים את נושא ניהול הסיכונים באמצעות ביטוח חיים. לצורך הדוגמה אקח שני צעירים בריאים בני 25, שאינם מעשנים. האחד נשוי עם 3 ילדים והאחר רווק ללא ילדים.



מדוע בחרתי כאלה שאינם מעשנים? 
משום שמי שמעשן משלם יותר.
בשונה ממשפחות ממוצעות, חברות ביטוח יודעות לנהל את הסיכונים שלהן. הסיכון בביטוח מעשן גבוה יותר: ההסתברות שילך לעולמו בגיל צעיר יותר גבוהה מההסתברות, שחברו שאינו מעשן יעבור לעולם שכולו טוב. חברת הביטוח מסתכנת באובדן תשלומים לביטוח, שהמעשן לא יספיק לשלם וגרוע מזה: בתשלום סכום כסף משמעותי ליורשיו. 


האם שניהם צריכים לעשות ביטוח חיים?
את השאלה צריך לתרגם לשאלה: מהו הסיכון?
ברור שבמקרה של האב לילדים, הסיכון הוא שאם ילך לעולמו, לא יהיה מקור כספי ממנו יסופקו צורכיהם של ילדיו. במקרים רבים המסקנה עשויה להיות שנדרש ביטוח חיים. השאלה הבאה היא: מה הסכום החודשי שיידרש לילדיו, אם חס וחלילה ילך לעולמו? סכום זה עשוי לקבוע את גובה ביטוח החיים שעליו לעשות.


מהו הסיכון במקרה של חברו הרווק? ייתכן כי אין כל סיכון, משום שאין לו ילדים התלויים בו לפרנסתם. במקרה כזה הוא עשוי שלא לעשות ביטוח חיים ולנצל את הכסף הנחסך למימוש מטרות אחרות.


האם זה נכון תמיד שאב לילדים צריך לבטח את עצמו  ורווק לא?
התשובה היא שזה תלוי בכל מקרה  לגופו. ניקח שוב את צמד הצעירים ונוסיף נתונים נוספים: הנשוי הוא בעלים של עשרים דירות מושכרות.
הרווק הוא בן יחיד, שכמחצית ממשכורתו מוקדש לתמיכה בהוריו הקשישים והעניים.


קרוב לוודאי שעם כל הצער וההשלכות האישיות הקשות על ילדיו, אם חס וחלילה ילך הראשון לעולמו בטרם עת, אין סיכון כלכלי משמעותי לילדיו. לפיכך כפי הנראה הוא לא צריך ביטוח חיים.


לעומת זאת קיים סיכון משמעותי במקרה של פטירה מוקדמת של חברו הרווק: ממה יתפרנסו הוריו? 
בידיעת הנתונים החדשים דווקא הרווק צריך ביטוח חיים.


ביטוח חיים למשכנתה
יש משפחות הסומכות על ביטוח החיים שהם מחויבים לעשות על מנת לקבל משכנתא. 
על מנת להבין את הבעיה נשאל: על איזה סיכון בא ביטוח חיים זה לענות? 
התשובה: הסיכון של הבנק שהלקוח לא יוכל להחזיר את המשכנתה. כמו חברות הביטוח גם הבנקים יודעים לנהל את הסיכונים שלהם.הסכום עליו מבוטח נוטל המשכנתה ילך ויקטן ככל שהמשכנתה תקטן. 
המשמעות היא שההתמודדות עם הסיכון אינה נותנת מענה לצורך של בני משפחתו של המבוטח, אם חס וחלילה ילך לעולמו בטרם עת.  


ביטוח חיים בביטוח מנהלים או בקרן פנסיה
מכשירים פנסיונים אלה מטפלים במספר סיכונים, שהעיקריים הם:


הסיכון                אופן המענה על הסיכון
יציאה לגמלאות         חיסכון פנסיוני (המעביד והעובד)
אובדן כושר עבודה      ביטוח
פיטורים                  חיסכון לפיצויים (המעביד)
מוות                     ביטוח חיים


גם הפעם נשאל על איזה סיכון עונה ביטוח חיים זה? אין ספק שבמקרה זה הוא נועד לצורך קיומם הכלכלי של שאירי המבוטח.


אבל האם הוא עונה על הסיכון הספציפי של אותה משפחה? 
התשובה שלילית. הוא נקבע על פי רגולציה והסכמי עבודה. הסכום הוא אחוז מסוים מהשכר של העובד שעליו יש הפרשות סוציאליות.
הוא יופרש גם עבור רווק וגם עבור נשוי עם ילדים. הוא יופרש גם עבור אדם עתיר נכסים וגם עבור אביון. אם שכרם דומה גובה ההפרשות יהיה דומה (למעט המקרה הנדיר יחסית בו ביקש העובד לשנות את האחוז מתוך הפרשות המעביד שיופנה לביטוח חיים).


ביטוח חיים ייעודי ביוזמת המשפחה 
הוא אכן בא לענות על הסיכון לבני משפחת המבוטח, אם חס וחלילה יעבור מוקדם מהצפוי לעולם שכלו טוב.


אבל האם הוא עונה על הסיכון הספציפי של אותה משפחה?  

תלוי. אם המשפחה ו/או סוכן הביטוח ידעו להגדיר אותו נכון ומהשפחה ביטחה עצמה כנדרש, התשובה חיובית.
לא אחת המשפחה אינה מסוגלת להגדיר זאת, ללא עזרת יועץ ומאמן לכלכלת המשפחה.
לא אחת סוכן הביטוח אינו רואה את התמונה השלמה משום שהוא מתמקד רק בביטוח. במקרה כזה הוא יציע סכום ביטוח על פי כללי אצבע המתארים משפחה טיפוסית דומה למשפחת המבוטח.


האם הוא יתחשב בכך שהבחור הצעיר מהדוגמה לעיל הוא בעל 20 דירות להשכרה? במקרה קיצוני זה ייתכן. במקרים פחות קיצוניים (למשל: דירה אחת להשכרה או חסכונות גבוהים) ספק רב. 
חשוב לזכור גם כי כאשר מקטינים את סכום הביטוח, הסוכן מרוויח פחות. לא כל אחד יטרח יותר על מנת להרוויח פחות.


לסיכום
בפוסט זה נגענו רק במעט בעקרונות של ניהול סיכונים בכלל ובניהול סיכונים בכלכלת המשפחה בפרט. המציאות מורכבת ומסובכת יותר מהמתואר בפוסט אבל חשוב לשים לב להבהקים הבאים:

• נדרש ניהול סיכונים בהקשר של ההתנהלות הכלכלית של משפחות

• משפחות רבות אינן מנהלות סיכונים בכלל או אינן מנהלות אותם באופן טוב

• חשוב לזהות את הסיכונים ולהעריך את משמעותם לפני שבונים תוכנית התמודדות.  

מצגת במעג"ל

במסגרת נטוורקינג במעג"ל העברתי הרצאה קצרה על כלכלת המשפחה ועיסוקי בה.

מצורף קישור למצגת

על צרכנות ושירות ללקוח - הכסף הגדול

בפוסט הקודם דנתי בנושא של צרכנות ושירות ללקוח. הבטחתי שהפוסט הנוכחי יעסוק באותו נושא, אבל יתייחס לגופים הנותנים שירותים פיננסיים.

לפני שאעבור לגופים הפיננסיים, שתי הערות בשולי הפוסט הקודם, הרלבנטיות גם לפוסט הנוכחי:

1. התיאור המתייחס לשירות שקיבלתי מארגונים מבוסס על ניסיוני האישי הצר. ייתכן שהארגונים, שנתנו לי שירות רע הם ארגונים הנותנים שירות מצוין. איתרע מזלי ואני הייתי הלקוח היחיד, שקיבל שירות גרוע במיוחד. באותה מידה, ייתכן כי תודות לאלילת המזל, רק אני קיבלתי שירות טוב במיוחד בארגונים אחרים.

האם זה המצב או שניתן להכליל את התיאור שלי גם למקרים אחרים רבים או מעטים? את התשובה שאלה אני משאיר לשיפוטו של כל קורא.

2. במקרים של ישראייר ומעריב מנויים, תדמית החברה נצרבה בתודעתי כחברה המתעמרת בלקוחותיה. קשה מאד למחוק תדמית זו. עברו כבר יותר מעשר שנים מאז המקרה עם מעריב מנויים. העיתון החליף בעלים, שיכול להיות שגם שינה את המדיניות כלפי לקוחות. ייתכן שאותו עשב שוטה, שהתעקש במשך זמן רב לטעון שביצעתי עסקה שלא ביצעתי, עשה את מה שעשה על דעתו בלבד ללא ידיעת מנהליו. ייתכן שהוא כבר מזמן אינו עובד שם. כל זה לא משפיע על תדמית שירות המנויים של העיתון בעיני.

קל יותר לתת שירות טוב מאשר לתקן את הנזקים התדמיתיים של שירות גרוע במיוחד.

שירות נתמך מחשוב ללקוחות

בעידן המחשוב, השירות ללקוחות כבר אינו מבוסס על שליח המביא צנצנות ריבה, כפי שתואר בפוסט הקודם. השירות ללקוח נעזר במרכזי שירות טלפוניים (Call Centers) תוכנות Customer  Service Management (בראשי תיבות CRM) ותוכנות Help Desk.

CRM היא תוכנה ששמה את הלקוח במרכז ומטרתה לסייע לארגון באמצעות הבנת הלקוח ושיפור השירות אותו הוא מקבל. המטרות הן הגדלת המכירות ללקוח, שביעות רצון של הלקוח ומניעת נטישת הלקוח לטובת מתחרה.

המטרות ב Help Desk דומות, אבל הוא מתייחס בדרך כלל ללקוחות פנימיים (עובדי הארגון) ולפתרון בעיות טכניות, בדרך כלל בתחום המחשוב.

פוסט זה אינו פוסט טכני, שמטרתו לרדת לעומקם של פתרונות אלה. המטרה היא להציג את העקרונות המרכזיים במתן שירות, שכלים ממוחשבים אלה מסייעים במימושם, באותם ארגונים שעושים בהם שימוש נכון. אין מדובר בעקרונות מסובכים וקשים ליישום. מדובר בעקרונות פשוטים, אינטואיטיביים שקל מאד ליישמם בארגון.

העיקרון הראשון: יש לסווג בעיות לפי רמת חומרה. מרמת החומרה  נגזרים עדיפות ואופן הטיפול בבעיה.

בבעיה שולית אפשר לטפל בלוח זמנים ארוך. בבעיה קריטית נדרש טיפול מידי ומקיף. המשמעות היא שהכישור החשוב ביותר של מי שעומד מול הלקוח הוא לא היכולת לפתור את הבעיה, אלא היכולת להעריך את מידת החומרה שלה ולהזין אותה למערכת עם עדיפות גבוהה או נמוכה בהתאם לחומרת הבעיה. במקרה של בעיה בעדיפות גבוהה, עליו גם ליצור קשר מידי עם גורם שמסוגל לטפל בה באופן מהיר וטוב. 

כמי שהתנסה בתחומים אלה מכל הזוויות האפשריות (נותן שירות, מנהל  שאנשיו צריכים לתת שירות, מייצג לקוח ארגוני מול נותן שירות, מקבל שירות באופן אישי, יועץ לארגונים המיישמים מערכות CRM או Help Desk) בחרתי להביא דוגמה משנות ה 90 בה ארגון בו הייתי מנהל בתחום טכנולוגי קיבל שירות מחברת IBM. השירות מהספק החיצוני הווה תנאי הכרחי לשירות של אנשי ושלי ללקוחות הפנימיים בארגון. 

החברה סווגה פניות של לקוחות לארבע רמות חומרה. הלקוח הפונה ציין את רמת החומרה. דוגמה לרמה הנמוכה ביותר: טעות בספר נלווה למוצר תוכנה. אפשר לחכות אפילו מספר חודשים עד לתיקון.

הרמה מעליה הייתה ברירת המחדל. פעם אחת פתחתי בעיה ברמה אחת מעל לברירת המחדל. תקלה שהשביתה חלק מהמערכות הממוחשבות בארגון. החברה טיפלה בה הרבה יותר מהר מאשר בתקלה רגילה.

לשמחתי לא פניתי לחברה עם בעיה ברמה הגבוהה ביותר. המשמעות היא שכל מערכות המחשוב של הארגון מושבתות ואלפי משתמשים אינם יכולים לבצע את עבודתם. 

לו היה מתרחש אירוע כזה, הציפייה שלי היא שמנכ"ל החברה בישראל היה מדווח מיד. הוא היה צריך להפסיק את עבודתו למספר דקות, למנות מישהו מספיק בכיר לטפל באירוע, להנחות אותו לתת עדיפות עליונה לטיפול בבעיה ולדווח לו כל מספר שעות על ההתקדמות.

העיקרון השני: לא כל הלקוחות שווים. אותה הבעיה עשויה להיות בדרגות חומרה שונות לפי מי שנפגע ממנה. 

תקלה משביתה עמדת עבודה ממוחשבת אחת. כנראה בעיה בעדיפות לא גבוהה.

בעמדה עובד פקיד שיש בארגון 149 פקידים נוספים המבצעים את אותן מטלות. אמרנו כבר בעיה בעדיפות נמוכה.

קחו את אותה בעיה טכנית, אבל הפעם העמדה המושבתת היא של מנכ"ל החברה. זו כבר בעיה בעדיפות גבוהה.

ארגונים רבים נותנים רמות שירות בהתאם לעדיפות הלקוח.

החל מההבדלים בשירות של בנקים ללקוחות פרטיים (לקוחות אמידים) ללקוחות רגילים וללקוחות עליהם מפסיד הבנק. המשך בשירות של חברות כרטיסי האשראי ללקוחות פלטינום לעומת השירות ללקוחות רגילים. ההבדל ברמת השירות בין הרפואה הפרטית לרפואה הציבורית הוא דוגמה נוספת.

העיקרון השלישי: התייחסות מלאה וכוללת לבעיה

האם כבר התחיל טיפול בבעיה שבעטיה פנה הלקוח? מה היו מסקנות הטיפול בבעיה? האם כבר אירעה בעיה דומה אצל אותו לקוח? האם כבר אירעה בעיה כזו אצל לקוחות אחרים? האם הלקוח הוא מתלונן סדרתי, שכל בוקר קם ומגיש תלונה אחרת?  האם הלקוח התלונן בעבר פעם אחת בלבד ונמצא שהתלונה שלו מוצדקת ומשפיעה באופן משמעותי על עסקי הארגון נותן השירות? (למשל: רלבנטית למספר רב של לקוחות שפשוט לא זיהו אותה).

שימוש נכון במערכות הממוחשבות שצוינו לעיל עשוי לתת תמונה מלאה של אופן הטיפול בשירות המבוקש.  

האם הייתם קונים מחברת ההשקעות מכונית משומשת? 

ה"גיבורה" של סיפור זה היא אחת מהחברות המנהלות קופות גמל, קרנות השתלמות, תיקי השקעות וקרנות נאמנות. 

הפקדתי כספים אצל לא מעט גורמים המנהלים קופות גמל וקרנות השתלמות (פשוט, משום שהעברתי אותן לניהולו של גורם אחר כאשר לא הייתי מרוצה). כולם למעט אחד, לא התקשו לקבל מכתב רשום שבתוכו שק אותו הפקידו לזכותי.

לאותו גורם שלחתי שק במכתב רשום ב 7 לדצמבר. אחרי שראיתי שחשבוני לא חויב ניסיתי לברר מה קרה. 

ב 21 לדצמבר קיבלתי את התשובה: "אנחנו לא יודעים האם קיבלנו את השק או לא".

ברור שעל מנת לקבל הטבות מס ההפקדה צריכה להתבצע לפני ה 31 לדצמבר. 

מספר ימים אחרי ה 21 לחודש חויב חשבוני בבנק וכך הבנתי שהשק הגיע. החברה לא טרחה אפילו להודיע לי.

הציפייה שלי מגורם המנהל עבורי קופת גמל שלתשובה "אנחנו לא יודעים האם קיבלנו את השק או לא" (שבועיים אחרי שנשלח המכתב), יתווסף משפט נוסף: "המנכ"ל והעובדים לא ילכו היום לביתם עד שנברר את זה ונודיע לך מה קרה".  בדיוק כפי שציפיתי שבמקרה שלא אירע (כ 15 שנים קודם), בו הייתי פותח בחברת IBM בעיה ברמת החומרה הגבוהה ביותר הדרגים הגבוהים ביותר היו דואגים לטפל בה.

החלטתי להפסיק לנהל קופות גמל וקרנות השתלמות באותה חברה ללא קשר לרמת התשואה בהשוואה למתחרותיה.

אי אפשר לסמוך על חברה לא אמינה שתנהל עבורך כספים.

האם זה משנה מה רמת התשואה שהשיגה אותה חברה?

לא משנה. ממילא רוב האנשים לא מתייחסים נכון לתשואות וממילא יש מגבלות לערכים המיוחסים לתשואות. להלן מספר הבהקים:

 1. היות שזה חיסכון לטווח ארוך. אין משמעות לתשואות בטווח קצר (שלושה חודשים, שנה וכדומה).

2. התשואות אותם תראו באתרי אינטרנט הן כלליות. התשואה האישית תלויה בגורמים נוספים. למשל: גובה דמי הניהול אותם משלמים המשתנה בין חוסכים שונים בקופות גמל.

3. לא רק התשואה חשובה אלא גם התנודות ורמות הסיכון.  

תשואה טובה גבוהה לאורך זמן בתנודתיות גבוהה, עלולה להסתיים רע, אם ביום המשיכה של הכספים (או צירופם למכשיר פנסיוני) נמצאים דווקא בתנודה חזקה כלפי מטה.

4. העובדה שלקופת גמל אחת הייתה תשואה גבוהה מהתשואה של אחרת בחישוב של מספר שנים אינה ערובה לזה שכך יהיה בעתיד.

ניקח דוגמה קיצונית לא ריאלית: חברה מעסיקה "כוכב" שמשיג כל שנה 1% יותר ממתחריו במשך 10 שנים. מה לדעתכם יקרה לתשואה, אם ה"כוכב" יעזוב בשנה הבאה ויעבור לעבוד אצל מתחרה?

המסקנה היא: השוואת תשואות היא מסובכת למומחים ובוודאי למי שאינם כאלה. אם ברור לך שמי שמנהל את הכספים אינו מסוגל לתת שירות אמין, התעלם מהתשואות והעבר את כספך לניהול מישהו המסוגל לתת שירות אמין.

ביטוח מנהלים: רווחים וטעויות - כן. שירות אולי        

ביטוח מנהלים הוא כבר כסף גדול. הוא הפנסיה של רבים מאיתנו. כל טעות בחלקי או שברירי אחוז עלולה להתבטא בסכומים גדולים בגלל משך הזמן הארוך.

לאחרונה התנסיתי בטעויות של שתי חברות ביטוח בפוליסות מנהלים. 

חשוב לשים לב לכך, שמרבית החוסכים מתקשים לקרוא את הדוחות התקופתיים ששולחות החברות ובוודאי שאינם ערים לטעויות ושינויים.

המקרה של החברה הראשונה 

החברה ביצעה טעות בפוליסה אבל כפי שטענתי בפוסט הקודם: כל אחד טועה אבל חשוב מה עושים לאחר שנעשתה הטעות. בשירות הלקוחות של החברה הבינו שכאשר לקוח מבקש שינוי בפוליסה ומשתמש במונח פרמיה ופקיד שלא יודע מה זה פרמיה (ולא שואל מישהו מהאנשים הרבים בחברה שכן יודע), מבצע משהו שהלקוח לא ביצע מוטלת אחריות על החברה. החברה פעלה על פי שלושת העקרונות שציינתי בפיסקה: שירות לקוחות נתמך מחשב. פקידה במרכז השירות של החברה ליוותה את כל תהליך התיקון ויצרה איתי קשר באמצעות טלפון ודוא"ל על מנת לדווח על ההתקדמות בתהליך התיקון. מנהל בחברה התקשר אלי טלפונית על מנת לוודא שהנושא מטופל כראוי.

המקרה של החברה השנייה
תחילת הסיפור בטעות חמורה ומרגיזה של החברה.
ללא בקשתי, ללא אישורי וללא ידיעתי ביצעה החברה שינויים בפוליסות ביטוח שלי. 


מדוע זה מרגיז?
זו פעולה המנוגדת לכללים המקובלים. זו פעולה שאינה מותרת לחברה וזו פעולה דומה למי שמכניס ידו לכיסך ולוקח משהו או מושך מחשבונך כסף ללא הסכמתך או ידיעתך.


מהות השינויים שבוצעו בפוליסות
1.  החברה העבירה פוליסות שלי מסוכן אחד לסוכן שני מבלי שאני או הסוכן אליו הועברה הפוליסות ביקשנו זאת. 
פעולה זו אינה פוגעת בי באופן ישיר. היא עלולה לפגוע במרקם יחסים ארוך שנים עם הסוכן שממנו הועברה הפוליסה וכתוצאה מכך לפגוע בי באופן עקיף.


2. החברה שלחה לי העתק של פוליסת ביטוח מנהלים בו כתבה שביצעה את השינויים אותם ביקשתי בפוליסה. 
בשונה מרוב המבוטחים, קראתי את הפוליסה החדשה וגיליתי שהחברה הורידה את אחוז החיסכון הפנסיוני מכל תשלום והעלתה את האחוז המוקצה לביטוח חיים.
פה כבר יש נזק כספי ישיר. 


פוליסת ביטוח המנהלים הספציפית שברשותי מאופיינת בחיסכון פנסיוני בתנאים טובים במיוחד ובתכנית ביטוח חיים מהגרועות הקיימות בשוק.


אם אני מבקש להגדיל את הביטוח ולהקטין את החיסכון הפנסיוני, עלי להפסיק לתת ייעוצים בכלכלת המשפחה. משום שמי שהתנהגותו מנוגדת לייעוץ שהוא נותן, מן הראוי שיימנע ממתן ייעוץ לאחרים.


המציאות היא, שמעולם לא ביקשתי להגדיל את ביטוח החיים וביקשתי בעקביות להקטין את ביטוח החיים למינימום האפשרי. מציאות זו באה לידי ביטוי בדוח השנתי האחרון שקיבלתי מהחברה (נכון לדצמבר 2010), שם אכן מופיע אחוז חיסכון גבוה מאד.


שירות הלקוחות של החברה השנייה

מה שהבינו בחברת י.ב.מ ובהרבה חברות אחרות בתחילת שנות ה 90, לא מבינים בחברת הביטוח השנייה בשנת 2012.
השירות שנתנה לי החברה היה מנוגד לשלושת העקרונות שציינתי בפיסקה: שירות לקוחות נתמך מחשב.


העיקרון הראשון: יש לסווג בעיות לפי רמת חומרה. מרמת החומרה  נגזרים עדיפות ואופן הטיפול בבעיה.
חברת הביטוח לא פעלה לפי עיקרון זה. רמת החומרה היא גבוהה. החברה ביצעה פעולה של שינוי פוליסה שאסור לה לבצע על פי חוק. 
או שמישהו זייף את חתימתי (מה שלא קרה במקרה זה) או שהחברה ביצעה טעות חמורה. 
בשני המקרים קיים חשש ממשי שהמקרה שלי אינו היחיד וזה קרה גם בפוליסות של לקוחות אחרים. בשונה ממני מבוטחים אחרים לא גילו את הבעיה. ייתכן,שחלקם יגלו אותה בעוד שנה, שנתיים או חמש שנים ואז קשה יותר לתקן את הנזק שייגרם לחברה.  


עד היום כחודשיים לאחר פנייתי לחברה, החברה טרם תיקנה את טעותה.


העיקרון השני: לא כל הלקוחות שווים. אותה הבעיה עשויה להיות בדרגות חומרה שונות לפי מי שנפגע ממנה. 
המסר שלי לחברה היה תקיף. אם לא תתקנו את הטעות הפוגעת בחיסכון הפנסיוני שלי  אנקוט בסדרה של צעדים. הצעדים פורטו בכתב כבר בפנייתי הראשונה לחברה. פרטתי לחברה מדוע החיסכון  הפנסיוני הוא מוצלח ומדוע ביטוח החיים הוא גרוע. 
לקוח שיודע מה הוא עושה וינקוט בצעדים נגד החברה הוא לקוח שמן הראוי לתקן במהירות את הטעות שנעשתה בפוליסה שלו.


אגב, ללקוחות חברות הביטוח יש יכולת מסוימת להעניש חברת ביטוח גדולה וחזקה: אם החברה פעלה באופן לא ראוי באירוע ביטוחי הקשור ברכב, אפשר להודיע לה שאם לא תתקן זאת תעבירו את ביטוח הדירה לחברה מתחרה. הסיבה: בדרך כלל על ביטוח הדירה החברה מרוויחה יותר.
במצב היום בו חברות הביטוח גם מנהלות: תיקי השקעות, קופות גמל וקרנות השתלמות, אפשר גם להודיע להם שההשקעות יעברו למתחרה.


העיקרון השלישי: התייחסות מלאה וכוללת לבעיה
גם עיקרון זה לא עובד בחברת הביטוח השנייה. 
קיבלתי שלוש תשובות שונות שיש ביניהן סתירות. אף אחת מהן אינה מטפלת באמת בבעיה. ברור שפקידה א' לא ידעה מה פקידה ב' ענתה לי (שתיהן ענו לי בכתב). ברור שאף לא אחת מהן הסתכלה בנתוני הפוליסה שלי, למשל: מה דווחה לי החברה בסוף השנה האחרונה (השנה האחרונה היא שנת 2010, משום שחברות הביטוח טרם שלחו דוח נכון לסוף שנת 2011).  


לסיכום 
כאשר חברות המנהלות את כספנו מבצעות טעויות,  זה כבר יכול לעלות לנו מאד ביוקר.


כאשר חברות המנהלות את החיסכון הפנסיוני שלנו טועות, במקרים רבים זה עלול להצטבר לסכומים גבוהים מאד, משום שמדובר בחיסכון ארוך טווח.


כאשר נעשות טעויות בחיסכון הפנסיוני שלנו, רובנו לא נגלה אותן משום   שאיננו מסוגלים לקרוא ולהבין את הדוחות ששולחות החברות (ברמה האישית, אני כיועץ ומאמן לכלכלת המשפחה מסוגל לקרוא ולהבין אותם). 


היות שכל אחד טועה, כולל חברות הביטוח, חשוב מאד כיצד מתנהלת החברה לאחר שביצעה את הטעות. אם ננסה ללמוד מהמקרה האישי שלי, חברת הביטוח השנייה רחוקה מרחק של שנות אור מהתנהלות סבירה לתיקון טעויות חמורות שביצעה.